בלוגים של בעלי תשובה (וגם קצת על דתל"שים)

אני כל-כך שקוע במטלות החיים והעבודה, שלצערי אין לי זמן לעדכן את הבלוג. מצד שני, לתת לחודש שלם לעבור בלי אף פוסט זה איסור חמור בהלכות כתיבת בלוגים, אז החלטתי לפחות לכתוב לכם על בלוגים של בעלי תשובה אחרים, שחלקם קמו ממש לאחרונה.

אך קודם כל, הקדמה ורקע.

אלף דתל"שים

זמן מה אחרי שפתחתי את הבלוג הזה, גיליתי פתאום שיש כמות גדולה ביותר של בלוגים של דתל"שים (כלומר דתיים לשעבר, למי שלא מכיר את המינוח…), אבל כמעט שום בלוגים של בעלי תשובה.

יום אחד ראוי לכתוב באריכות על כל הנושא של דתל"שים והיחס ביניהם לבין חוזרים בתשובה (חזב"תים?). כפי שכבר כתבתי פה פעם, אני מתנגד לביטויים "חזרה בשאלה" וגם "יציאה בשאלה", המעקמים את המושג חזרה בתשובה וגורמים לו להיראות כבריחה פחדנית משאלות וחיפוש אחר תשובות קלות מן המוכן (בניגוד ל"עוז" ול"אומץ" המאפיינים לכאורה את הדתל"ש…). הציור הזה כל-כך מקושקש וחסר-שחר בעיני, שאני חושב שפשוט אסור לשתף פעולה עם המינוח הזה.

הדתל"שים הם לכאורה תמונת המראה של החוזרים בתשובה, המוכיחה כביכול שאין אמת מוחלטת בשום מקום, אלא לכל עולם מגרעותיו ובעיותיו, שהעולם השני נותן עליהן מענה. בתהליך שעובר החוזר בתשובה, אחת ההתמודדויות הגדולות ביותר היא עם נחשול הדתל"שים, בפועל או בדרך, הדוהר לעומתו כאשר הוא נכנס במבואות היהדות, שפיהם מלא בסיפורי בלהות על העולם ממנו הם נסים, והמזהירים אותו פן יכנס אליו. בע"ה, בבוא העת אקדיש פרק בסדרה "אל תוך הפלא" לתיאור ההתמודדות שאני עברתי עם זה (אני כבר יודע איך אקרא לו: "אלף דתל"שים לא יצליחו לכבות אותי"; אתם מוזמנים להתחיל לזמזם את זה…).

אך האמת היא שבכמעט כל המקרים, אם לא כולם – ואני אומר זאת על סמך היכרות עם עשרות רבות של דתל"שים וחוזרים בתשובה גם יחד – אין כמעט שום קשר בין היהדות אותם עוזבים הדתל"שים לבין זו אליה נכנסים בעלי התשובה. בראש ובראשונה, רובם ככולם של הדתל"שים (אין לי סטטיסטיקה, לא יודע אם יש כזו בכלל, אך לדעתי מדובר על יותר מ-98%) באים מהעולם הליטאי-אשכנזי על ענפיו השונים (זה כולל את כל זרם הציונות הדתית, שבמובנים רבים היא ענף של הליטאיות), בעוד רובם הגדול של החוזרים בתשובה (במקרה זה מדובר כנראה בפחות מ-98%, אבל עדיין הרוב) הולכים לעולם החסידי – בעיקר חב"ד וברסלב, שתי החסידויות החיות והתוססות ביותר. זה לא סתם הבדל של זרמים: בעולם הליטאי את המרכז תופסת ההלכה – החוקים, הדינים, הגבולות – ובעולם החסידי (לפחות בחלקים שלו בהם לא נס ליחה של החסידות המקורית) העיקר הוא עבודת השם הפנימית – הרוחניות, הדבקות, ההזדהות הנפשית.

דבר זה בפני עצמו מראה שלא ניתן לראות בשתי הקבוצות תמונות מראה: הדת שאלו עוזבים אינה זו שהללו נכנסים אליה. למעשה, הנתון הזה רק מחזק את מה שאומרת החסידות מראשיתה: שהיהדות הרגילה, זו שטרם עברה את מהפכת ההתחדשות החסידית, שקועה בגלות. אין זו גלות של אומות זרות או תרבויות נוכריות, אלא גלות בתוך התורה עצמה. זוהי גלות שבה עבודת השם ולימוד התורה הם המשמשים ככלי להסתרת הנשמה. הבעל-שם-טוב דרש זאת על הקטע מהמשנה מפרקי אבות, "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו…": שלפעמים אדם מהלך בדרך הישר של קיום התורה והמצוות, ושונה, לומד תורה, אך בלבו פנימה הוא מפסיק – מנותק – מהקב"ה; מדוע? ממשנתו: בגלל משנתו, בגלל האופן בו הוא לומד תורה (בפרט, מכיוון שהוא חווה אותו כתורתו שלו, "משנתו", ולא כתורת ה').

במובן זה, אפשר בהחלט לראות את הדתל"שים ובעלי התשובה גם יחד כמצויים בתהליך של התקדמות ויציאה מחושך לאור: הראשונים יוצאים מיהדות חיצונית ושקרית למרחב של חיפוש משוחרר, והאחרונים מהחיפוש החופשי ליהדות אמיתית ופנימית יותר.

 ארבעה בעלי תשובה

נחזור לעניין ריבוי הבלוגים של דתל"שים ומיעוט הבלוגים של בעלי תשובה. 

לכאורה יש הסבר פשוט לחידה הזו: הדתל"שים עוברים לעולם שהאינטרנט תופס בו מקום מרכזי, ואילו החוזרים בתשובה עוברים לעולם בו האינטרנט בעייתי לכל הפחות, או מוקצה לגמרי לכל היותר. אך עובדה זו היא רק הסבר חלקי. הנוכחות הדתית והחרדית היום באינטרנט היא כבר גדולה, יש את שרת רימון שמסנן תכנים לא חינוכיים וקיבל אישור מרבנים רבים, כל העבודה של כולם מתנהלת באימייל וכו'. ההסבר העיקרי הוא לדעתי אחר: בעלי התשובה פשוט לא עיכלו עדיין את האפשרות הזו, לכתוב באינטרנט ולספר את סיפורם. תהליך התשובה הוא במידה גדולה תהליך של התכנסות – לתוך עצמך, לתוך משפחה שמקימים (או מנסים לעצב מחדש), לתוך חברה וקהילה. האפשרות לכתוב על זה ברשת אינה מתבקשת מתוכה.

אבל היא כן חשובה. היא חשובה כי נקודת המבט של בעל התשובה היא ייחודית ונדירה: הוא התנסה בכל סוגי החופש החילוני – הן ה'חופש' השקרי, המוצג למראית עין בלבד ושכולם מנסים לשכנע עצמם שיש להם, והן סוג אמיתי ויפה של חופש שמפציע לרגעים בחיים הבלתי-מחויבים – והבין שבסופו של דבר הם אינם מוליכים לחיים טובים ונכונים. הוא בוגר ההשכלה החילונית, איש העולם הגדול וצרכן התרבות הרחבה – אבל הוא קלט שבכל אלו חסר משהו, חסר את לב הדברים שעומד מאחוריהם ומעליהם ובו טמונה משמעות חיינו. הוא פוגש את היהדות כאדם מבוגר ולכן רואה אותה באור חדש ומפתיע, ויכול להאיר אותה באור חדש לאחרים – "אור חדש על ציון תאיר". והכי חשוב, הוא מביא אתו מטענים, מטענים רגשיים, שכליים וגם רוחניים, אותם הוא מעלה לתורה ויוצר חיבורים ואיחודים חדשים שלא נראו כמותם בכל תולדות היהדות. אנשים חייבים לראות את זה!

כשהבנתי את חומרת המצב, מייד הוספתי לכותרת "בלוגים של בעלי תשובה" כאן בעמודה הצדדית של הבלוג שלי, את המשפט: "למה יש כל כך מעט? אתם יודעים כמה בלוגים של דתל"שים יש? קדימה, תפתחו בלוג!"

אם לומר את האמת, לא ציפיתי שמלים ספורות אלו יעשו משהו. אך בשבועות שחלפו מאז הופתעתי, ונכון לעכשיו קמו שלושה (!) בלוגים חדשים של בעלי תשובה, ששלושתם אמרו לי מפורשות שהיה זה בזכות הקריאה הזו. ברוך ה'!

להלן פרטי ארבעת הבלוגים הנוספים של בעלי תשובה שפעילים היום ברשת ואני מודע לקיומם. הראשון ותיק והבאים אחריו הם אלו שקמו לאחרונה. היכנסו אליהם, הגיבו, חזקו את הכותבים – והכי חשוב, הקימו עוד בלוג משלכם. יש לכם דברים חשובים להגיד שרק אתם יכולים להגיד אותם. נכון לעכשיו, הקריאה שלי להקמת בלוגים עוד נמצאת בעמודה הצדדית. אני מתכוון להסיר אותו כשיהיו לפחות עשרה בלוגים בו. וכמובן, אם יש בלוגים נוספים שלא שמעתי עליהם, כתבו לי!

התבוננות – יהדות לאנשים חושבים, הבלוג של יחיאל הררי

זה הבלוג הותיק יחיאל הררי הוא ד"ר ומרצה לתקשורת, ולשעבר עיתונאי, עוזר פרלמנטרי ויועץ תקשורת, שכתב סדרת ספרים בשם "עצות התניא", המנגישים את תורת חסידות חב"ד לציבור הרחב. הוא כותב בבלוג מאמרים על מגוון נושאים, הרבה מהם אקטואליים, ותמיד מנסה להראות – בצורה אינטליגנטית, בהירה ומסודרת – את נקודת המבט היהודית עליהם, ובפרט החסידית. הוא מעדכן את הבלוג שלו לעתים קרובות, וכדי מאד להרשם.

יהודי פשוט בעולם מורכב, הבלוג של רן ובר

איזה שם יפה לבלוג! רן ובר הוא חוזר בתשובה ברסלבר, איש היי-טק לשעבר, שמאד פעיל באינטרנט. הוא כותב בערוץ הניו-אייג' של nrg, שגם אני כתבתי בו פעם, ומעלה כל שבוע לרשת שיעור וידאו שהוא מעביר, שמלא במתיקות חסידית בגובה העינים. הוא גם כתב לאחרונה רומן בשם "התגלות", שבע"ה עוד אכתוב עליו כאן. עבר קצת זמן מאז העדכון האחרון שלו, אז זו ההזדמנות להפגין מול ביתו עם שלטים: "רן, העם דורש פוסט חדש"!

 פרקים מיומנו של חוזר, הבלוג של דרור

בלוג זה החל חייו לפני כשנתיים, אך נכבה לו המנוע והתניע מחדש לאחרונה. בלוג חביב ומעניין ביותר, המשלב בין סיפורים ממסע התשובה, להגיגים, להתייחסות לאירועים אקטואליים, לכתיבה על כל מיני פרטים מהחיים, ומנסה להתבונן בהכל מפרספקטיבה גבוהה של אמונה. הפוסט האחרון הוא על המערכון האלמותי מרחוב סומסום, "אני רוצה להיות שם!"

אורות – הבלוג של לילך שרון

השתיל הרך ביותר בערוגה, בלוג שהוקם לפני שבועיים וחצי, והראשון של חוזרת בתשובה. יש בו כרגע שלושה פוסטים בלבד, שלושתם נהדרים, כתובים מצוין, מצחיקים ובאים מעומק הלב. הקול של לילך צלול וכן, מלא אופי ונטול פוזה – ממש כיף ומעניין לקרוא. ברוכים הבאים, לילך, ואל תפסיקי לכתוב!

דבר תורה לסיום: גם הקב"ה חוזר בתשובה

יהודים צריכים לחתום הכל בדבר תורה, ובפרשת השבוע החולף (ניצבים-וילך) יש פירוש רש"י אחד שנוגע בדיוק בענייננו – כתיבת בלוגים אישיים של בעלי תשובה.

קודם כל, בכלל בפרשת השבוע נמצאים הפסוקים היפים ביותר בתורה על תשובה. הנה כמה מהם:

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: …

כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:…

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

(דברים ל, ג-ו, י-יד, יט)

אני רוצה להתמקד רגע בפסוק הראשון: "ושב ה' א-להיך את שבותך". רש"י מביא את שאלת חז"ל על פסוק זה: מדוע כתוב בו "ושב את שבותך", הרי היה צריך להיות כתוב "והשיב את שבותך". האם ה' בעצמו חוזר בתשובה?

רש"י מביא שתי תשובות לשאלה זו, האחת של חז"ל והשניה שלו. תשובת חז"ל היא המדרש המפורסם, שנדרש על פסוק זה, שכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם, וממילא כאשר הם חוזרים מהגלות השכינה – שהיא חלק מה' – שבה עמם. אך מה שמעניין אותי כאן היא תשובת רש"י לשאלה: "גדול יום קבוץ גלויות", כותב רש"י, "ובקושי", כלומר קשה מאד לעשותו, "כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו".

אוף, כמה שזה יפה. קיבוץ גלויות אינו בקבוצות. הוא לא מתרחש על ספינות מהגרים, ולא בדמות המון שמתעורר ויוצא לצעוק ביחד ברחובות. השיבה אל ה' היא אישית. כל אחד חוזר לבד. ויותר מזה: ה' מלווה כל בעל תשובה באופן אישי, "אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו". ה' "שב" עם כל חוזר בתשובה, פשוט כי הוא מוליך אותו אישית.

שימו לב שהליווי האישי שה' מעניק לבעל התשובה נעשה "ממקומו": כל אדם שמגלה מחדש את היהדות מגיע ממקום אחר, מהמקום שלו. ה' בא במיוחד למקום הזה, מתגלה אליו שם, ומדריך אותו בנתיב החד-פעמי והבלתי-סלול ממקום זה אל הקדושה. זה בדיוק אחד הדברים שבלוגים של בעלי תשובה יכולים לשתף עם אחרים: הסיפורים והחוויות של הליווי האישי שה' העניק לנו, איש איש ממקומו.

(נ.ב. עוד דבר שנוגע ללבו של בעל תשובה היום ברש"י הזה הוא המשפט האחרון והנפלא: "ואף בגליות שאר האומות מצינו כן, 'ושבתי את שבות בני עמון'". בהכללה קצת גסה, אבל אמיתית, גורלם של הגויים נוגע ללב בעל התשובה הממוצע יותר מאשר ללב הדתי הממוצע. לא בגלל שלבו יותר גדול, אלא פשוט מאד כי הוא הסתובב יותר בעולם ופגש יותר אנשים מעמים אחרים. הרבה פעמים החברים הטובים ביותר שלו הם גויים. עבורו הם מציאות, לא מושג. לכן הוא במיוחד שמח לשמוע שה' משיב את, ושב עם, בני כל העמים).

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת תשובה שבאה מאהבה ואהבה שבאה מתשובה!