אדון וגברת עמלק

השבוע התחדש לי חידוש תורה לגבי עמלק. לא שמתי לב באותו רגע, אך זה קרה בדיוק בשבוע של "שבת זכור", היא השבת שלפני פורים. הריהו לפניכם, בתקוה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי.

הקדמה: עמלק הספקן המולק

"שבת זכור" נקראת כך משום שקוראים בה בעליה למפטיר את פרשת זכור מספר דברים כה, יז-יט:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

מיהו עמלק? העם העמלקי חלף זה מכבר מהעולם, אך ככח הרסני במציאות הוא עדיין קיים. לפעמים הוא 'מתלבש' באומה של ממש – כמו בגרמניה הנאצית של תקופת השואה, שממש כהמן העמלקי רצתה "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים" – אך לרוב היא מופיעה בדרכים חשאיות יותר, כמו בתוך הנפש פנימה.

בתורת החסידות מוסבר שבמישור הנפש עמלק הינו כח הכפירה, שמטרתו לחבל באמונת ישראל בה' ובמשה עבדו. עמלק, הצביע הבעל-שם-טוב, עולה בגימטריה ספק: עמלק הוא ספקן שבא לערער כל הזמן על יסודות האמונה, ובכך לא מאפשר לה להתפתח ולצמוח לתוך לבנו. עמלק, כך מוסבר, הוא לשון עם מולק: הוא מבקש למלוק כביכול את הראש מהגוף, כלומר לנתק בין המח לבין הלב – ה"מוחין" וה"מידות" בלשון החסידות – כך שהאמונה, הידע וההבנות של המח לא ירדו ויחדרו לחדרי הלב, וממילא גם לא למישור המעשה. אין לו בעיה עם התורה כפילוסופיה או כחכמת חיים ערטילאית; מה שהוא מתנגד לו הוא הפיכתה לדרך חיים בפועל, הפועמת בלבנו וממומשת במעשה ידינו. בהקשר זה מפרשים את הביטוי שנאמר על עמלק, "אשר קרך בדרך", כאומר שעמלק מקרר את נפשו של עובד ה' – ממלא אותו בכפור הכפירה ובצינת הציניות.

בהקשר המודרני, מקובל לזהות את עמלק עם רוח המדע המודרני, הנולד כידוע מאידאל הספקנות. הגם שהמדע לימד אותנו רבות על אודות הטבע ושיכלל עד מאד את אמצעי הטכנולוגיה שלנו וכו', בכך שהוא מציג תמונת עולם לפיה המציאות אינה אלא חומר המתנהל מעצמו באופן עוור ומקרי, ללא פשר וללא תכלית, הוא פועל בנפשנו את פעולתו של עמלק המולק. חווית העולם כפרי מקרה עוור אף היא תולדה של אותו "וקרך בדרך" עתיק יומין.

כל אלו דברים ידועים ומפורסמים מתורת החסידות. אך הנה, כלל הוא בקבלה, שלכל דבר בעולם יש גרסא זכרית וגרסא נקבית. האם יתכן שאפיון זה של עמלק הינו בכללותו רק גרסא אחת שלו – הגרסא הזכרית שלו? דמותו של הכופר הציניקן וקר-הרוח, שאינו מאמין בדבר, היא טיפוס מאד גברי. זוהי דמותו של אדון עמלק. אך מה עם אשתו, גברת עמלק? מהי דמותה, וכיצד תורמת היא את חלקה לצינון האמונה היהודית?

נא להכיר: גברת עמלק

הנה הצעה: הגרסא הנקבית של עמלק הפוכה באופיה בדיוק לעמלק הזכרי. בעוד אדון עמלק גורם לנו שלא להאמין בדבר, גברת עמלק מעודדת אותנו להאמין בהכל. גברת עמלק מקיימת את הפסוק "פתי יאמין לכל דבר" (משלי יד, טו). היא מגלמת את הנטיה בנפש להכבש בידי כל אמונה תפלה וכל שמועה פתלתלה הנלחשת באוזנה, ללא כל ביקורתיות או ספקנות. היא 'קונה' ללא הבחנה אלף ואחת שיטות של ניבוי, חיזוי וריפוי – מטארוט ועד אסטרולוגיה ומהילינג ועד סיינטולוגיה – ובלבד שיש בהן איזו הבטחה כמוסה לשיפור פלאי של החיים. במיוחד היא נמשכת לשיטות המתיימרות לעסוק בצד הנסתר של העולם – באנרגיות, בישויות, בגלגולי נשמות – וממילא, שלא ניתן להעמידן במבחן ביקורתי.

גברת עמלק מובילה לאותו תוצאה שבעלה חותר אליה, מליקת המוחין מהמידות, אך היא עושה זאת בדרך ההפוכה: בעוד בעלה שוקד על קירור המוחין, היא עמלה על חימום המידות: הלהבת הרגשות סביב שלל תורות רוחניות קסומות. אפשר לדרוש ש"קרך בדרך" נאמר דוקא על אדון עמלק מקרר האמונה, אך על גברת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך": היא פורטת על החולשות הרגשיות שלנו, ושם מציעה לנו חום ונחמה כוזבים. אולם חימום המידות מוביל לאותו צינון של האמונה הטהורה בה' אותה מחולל קירור המוחין: הוא גוזל את האמונה מבורא העולם ומתעל אותה לשלל ברואיו, האמיתיים והמדומיינים. אמנות המליקה היא העסק המשותף של בני הזוג עמלק, והם משלימים זה את זו באופן מאד יעיל: הוא מולק מלמעלה והיא מולקת מלמטה.

אדון וגברת עמלק גם מופיעים בעולם באופנים הפוכים. אדון עמלק תוקף את עם ישראל מיד בצאתם ממצרים, ועושה כל שביכולתו למנוע אותם מלהגיע לארץ ישראל – האתר בו המוחין היהודי מתגשם במידות ובמעשה. גברת עמלק היא הפוכה: היא מאיצה בעם ישראל לעלות לארץ, ותכף ומיד להטמע בשבעת עמי כנען הדרים בה ולאמץ את מנהגיהם ואליליהם. לפי הקבלה, שבעת עמי כנען מייצגים את שבע מידות הלב של עולם הקליפה השלילי. אכן, עמים אלו נקטו ב"דרכי האמורי" המפורסמים, הלא הם ה"קֹסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף… ושֹאל אוב וידעֹני ודֹרש אל המתים" (גברים יח, י-יא) – אבותיהם של כל האמונות התפלות והשיטות המיסטיות בכל הדורות (ושלעומתם מציעה התורה את החלופה הפשוטה: "תמים תהיה עם ה' א-להיך").

אכן, אם רואים בעמלק כאבטיפוס של האנטישמיות בעולם, הרי שבנודע שישנן שני סגנונות של אנטישמיות, או ליתר דיוק, של דרכים למחיקת היהדות: ישנה האנטישמיות הזכרית, השואפת להשמיד את עם ישראל, וישנה כזו הפוכה באופיה, הנקבית יותר, המזמינה את היהדות בזרועות פתוחות להטמע בתרבותה והשכלתה עד שיאבד צלמה הייחודי. אם הזכרנו לעיל את גרמניה, הרי אפשר לומר שבתחילה נקטה אומה זו בשיטה הראשונה – לפתוח את שערי ההשכלה והתרבות בפני היהודים על מנת להפוך אותם ל'גרמנים' לכל דבר – ורק בשלב מאוחר יותר התעורר לפתע אדון עמלק, ובדמותו של היטלר דחף הצידה את אשתו והזעיק את עמו להדביר את 'החידק הקטלני' שהיא הכניסה לביתם.

מחבקת ומכייסת

כעת שימו לב: שיטת פעולתה של גברת עמלק מתוחכמת מזו של בעלה. בעוד אדון עמלק מציג עצמו כהפך האמונה, גברת עמלק מתחזה להיות חברתה הנאמנה. הרי אם יש בורא לעולם, היא אומרת, בוודאי רבים עד מאד הם שלוחיו הרוחניים! אם ממילא אנו מאמינים באור אין סוף הסובב וממלא כל עלמין, זה 'כסף קטן' בשבילנו להאמין באנרגיות וישויות המשוטטות בין העולמות. הרפואות הפיזיות מתאימות לחילונים החומרניים; את הדתי המאמין, המחובר לנשמתו, הולמות הרפואות הרוחניות.

גברת עמלק פורטת על נימים רגישים בנפשו של המאמין. היא הרי כמובן צודקת שישנם רבדים רבים למציאות מעבר לנגלה לחושים ולנמדד במכשירים. ישנם עולמות ונשמות וכוחות רבים ומופלאים. אלא שכלל נקוט בידי היהודים: "אין מזל לישראל". אכן ישנם כוחות ומזלות, אך האמונה במי שברא את כולם מסוגלת לבקוע ולעקוף אותם.

רעיון זה מאויר באופן היפה ביותר במדרש לפיו האסטרולוגים אמרו לאברהם שהוא ואשתו עקרים לעד. כתגובה אמר לו ה': "צא מאצטגנינות שלך! אברם אין לו בן אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל" (רש"י על בראשית טו,ה). הפסוק "ויוצא אתו החוצה ויאמר לו הבט נא השמימה וספֹר הכוכבים", מפורש שם כאומר שה' הוציא את אברהם מחלל העולם והראה לו את הכוכבים מלמעלה. הוא העלה אותו אל מעל המזלות והכוחות הרוחניים על מנת להראות לו שיש מישור מעליהם המשדד את מערכותיהם.

יש אמת בקיומם של כוחות וישויות על-טבעיים; אך מתן האמון בהם וההתמסרות אליהם גוזלים את המשאב הרוחני היקר שלנו, הנקרא אמונה. כח האמונה בתוכנו – שבשורש הנשמה הטהור הוא אמנם אינסופי ובלתי-מתכלה, אך כאן בסבך ענפי הנפש הוא קלוש וחלוש – הולך ונשתה בידי מיני כוחות אליליים, במקום להיות מוקדש למי שעומד בראשם, אדון הכל שאמר והיה העולם.

גברת עמלק אינה שודדת את האמונה לאור היום כמו בעלה; היא מחבקת אותה בחום, ואז מכייסת אותה בחשאי.

לזכור ולא לשכוח

הדבר המעניין ביותר שמוסיף לנו החידוש של גברת עמלק, הוא שהוא תורם לנו עצה חדשה כיצד להלחם בעמלק, כיצד לקיים את "זכור את אשר עשה לך עמלק… אל תשכח".

הדרך לנצח את בני הזוג עמלק היא לחבל בנישואיהם ולהמריד אותם זה נגד זה. את הספק הפסקני והמוחלט של אדון עמלק יכולה לנצח רק הנכונות הבלתי-הגיונית של גברת עמלק להאמין במשהו מעבר לחושים, ואת האמונה הפותה והפרוצה של גברת עמלק להאמין בהכל מאזנת ומיישבת הביקורתיות הסקפטית של אדון עמלק.

יוצא, איפוא, שיש בעצם גם משהו ללמוד מכל אחד מבני הזוג עמלק… יש לכל אחד מהם תכונה חיובית, המתקנת את כל מה ששלילי בבן זוגו. ואולי זו הדרך לפרש את הציווי המוזר, מצד אחד למחות את זכר עמלק, ומצד שני לזכור ולא לשכוח אותו. ואפשר אפילו לדייק ולומר, שיש לזכור את אדון עמלק הזכר, כלומר לזכור תמיד את החשיבות של הביקורתיות ביחס לשיטות מיסטיות וכדומה, ואין לשכוח את גברת עמלק הנקבה (שכחה נקראת גם נשיה, לשון נשיות), כלומר את את העובדה שהאמונה בה' ובמשה עבדו היא למעלה מטעם ודעת – אמונה פשוט מפני שזהו ה"בחרת בחיים" של היהודי.

שתהיה לכולנו שבת שלום, ואם לא נתראה כאן עד אז, פורים שמח!