אותיות פורחות באויר: גלגולה של כרזה

לפני יותר מ-50 שנה השתתפה אמי, צילה מנוסי, בתחרות בינלאומית מטעם יד ושם לעיצוב כרזה ליום השואה, וזכתה במקום הראשון (היא עלתה אפילו על מורה האמנות שלה מלונדון). בכרזה הפשוטה היא כתבה את המלים "שמע ישראל" בצורת להבת נר זכרון גדול. אמי עזבה את הדת והאמונה של בית ילדותה, אך הפסוק היה חקוק בה, והיא ידעה כי היו אלו מילותיהם האחרונות של כה רבים מהנרצחים, אפילו בתוך תאי הגזים. מאז ועד לפני שנים ספורות התנוססה הכרזה ברחבי הארץ מדי יום שואה.

השבוע נערכה הכנסת ספר תורה לישיבה חדשה שהקימו חבריי בקהילתנו הקטנה בירושלים, בתוכה בעלי תשובה רבים, כמוני. במהומת החגיגות לא שמתי לב לספר עצמו כלל. בשבת בבוקר פתחו את ארון הקודש לקריאה בתורה, ולא האמנתי: על מעיל הקטיפה של ספר התורה החדש התנוססו המלים שמע ישראל בהעתק מדויק מהפוסטר של אמי.

איני יודע מי עשה/עשתה את הרקמה הזו, והאם הם העתיקו את הקליגרפיה מהפוסטר או מהעתק אחר שלו שנמצא איפה שהוא. אך דבר אחד בטוח: העיצוב המיוחד של אמי, ששזר את מלות האמונה הנצחיות עם הלהבה בת החלוף, פרט על מיתר עמוק בלבם של רבים. כך ארע שאותיות קריאת השמע שלה פרחו באויר מתוך הגוילים הנשרפים של השואה ומצאו מנוח בגוילים חדשים ופורחים. מכרזה המבכה את מותם של יהודים הן נדדו לספר המעניק להם חיים – "עץ חיים היא למחזיקים בה ותֹמכיה מאֻשר".

ברוך ה' שזיכה אותי ליום זה.