להודות על האמת (פנים בפנים, חלק ה)

ניר ונעמה מנוסי

לחלק הראשון | לחלק הקודם | לחלק הבא

זה מתחיל כמחשבות טורדניות: "אוף, למה בעלי אינו כמוהו?" "למה אשתי לא יותר דומה לה?" זה ממשיך כעקיצות בקול רם: "אתה צריך ללמוד מבעלה, ראית איך הוא מתייחס אליה?" "שמענו שמענו, קודם תהיי כמו אשתו, אחרי זה נדבר!" איפה זה ייגמר?

אחד הדברים ההרסניים ביותר לזוגיות הוא להסתכל החוצה, להשוות עצמנו לאחרים או לראות את עצמנו בעיניהם. נטיה זו היא בחינה נוספת של דפוס היחסים השלילי המכונה "אחור באחור". אתם מבינים, אחור באחור זה לא רק לעמוד עם הגב אחד לשני; מספיק שאנחנו לא מרוכזים ב-100% בבן הזוג ובקשר אתו ופוזלים במעלה אחת הצידה, וכבר הפסקנו להיות אתו בקשר של פנים בפנים.

גוונים של בגידה

ישנן מספר דרגות של פזילה לצדדים:

המבט החוצה ההרסני ביותר הוא כה גרוע, שהתורה ייחדה לו דיבר: "לא תחמֹד אשת רעך". זה ממש פלא: שניים מתוך עשרה דיברות מוקדשים (כמעט לגמרי) לקשר הזוגי. מסתבר שהיצר לתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו כה גדול, שהוא קובע ברכה, ודיבר, לעצמו (במקור נאמר הדיבר רק לאיש ביחס לאשת חברו, אך במציאות שלנו בה גם הגבר מוקדש לאשה אחת, הוא נעשה תקף גם לנשים).

מדרגת הפזילה השניה אינה חומדת אדם אחר אלא זוגיות של אחרים. אנו עשויים להתאפק מלתת עינינו באחרים, אך עדיין להסתכל בקנאה על הזוגיות שלהם ולשפוט את שלנו לפיה. למה לנו אין זוגיות כמו שלהם? למה בן זוגי אינו מתייחס אלי כמוה/ו? יש בהחלט מקום לקבל השראה מזוגות אחרים, אך אם אנו מנסים להשוות, אנו משטים בעצמנו: לכל זוג הסיפור שלו, ועלינו לעבוד על הקשר המסוים שלנו, עם כל ה'פקלאות' שכל אחד מאתנו מביא אליו.

מדרגה שלישית אינה חומדת דבר, אך פוזלת החוצה באופן אחר: לחשוב איך אנחנו נראים בעיני אחרים. במצב זה אנחנו לא מלקים עצמנו על כך שאיננו כמו אחרים, אלא פשוט מעמידים פנים שאנחנו אחרים: דואגים לרושם החיצוני, מנסים להראות לכולם שאנחנו נורמליים והכל בסדר. הבעיה במצב הזה היא שבמקום לעבוד על הנקודות הלא-פתורות שלנו אנחנו מטאטאים אותן מתחת לשטיח.

במדרגה הרביעית והדקה ביותר אנחנו נוכחים ועובדים על הקשר, אבל מסתכלים על בן הזוג שלנו בעין חיצונית: שופטים אותו לפי אמות מידה ודימויים חיצוניים שלא קשורים אליו, ולא רואים בעין טובה את נשמתו ואת רצונה הטוב. במצב זה נדמה לנו שאנחנו ניצבים פנים בפנים מול בן זוגנו, אך כל המבט שלנו בעצם מושפע מהחוץ ומהחיצוניות, וכתוצאה איננו מסוגלים באמת לקבל ולאהוב אותו.

הודאה והודיה

בחינה זו מקבילה בסקירה שלנו לספירת ההוד. ספירת ההוד היא החשופה ביותר להשפעה חיצונית, והמועדת ביותר ליפול בפח העבודה הזרה. אך במצבה המתוקן היא גם הספירה היהודית ביותר, מקור ההודאה שלנו בתלותנו בה' וההודיה שלנו על הטוב שהוא משפיע עלינו.

במסגרת הקשר הזוגי, תיקון ספירת ההוד הוא קודם כל הודאה על האמת. עם בן הזוג שלנו התחתנו, ולא עם אף אחד אחר. כל השוואה או שיפוט חיצוני עושים לו עוול. בנוסף, עלינו להודות על האמת על עצמנו: כל פגם שאני מדמה למצוא בבן זוגי הוא השתקפות של נקודה חלשה אצלי. כשאני שוקע לדמיון ש'מגיע לי' מישהו או משהו אחר, זו פשוט בריחה מעבודה על עצמי.

הודאה זו משיבה את המבט שלנו מהחוץ פנימה – אל בן הזוג ואלינו. תיקון אמיתי של הבעיות שלנו יכול להעשות רק בינינו, בלי שום השוואות חיצוניות ושיקולי 'דעת קהל'. ההודאה ההדדית על האמת שלנו מובילה גם להודיה הדדית: כל אחד מודה לשני על החברות והתמיכה שהוא מעניק לו למרות שאינו מושלם. מכאן אפשר להתחיל להשתנות באמת.

—

פורסם בגליון #17 של עלון גל עיני | לחלק הבא