שרה וסוד הגילוף הנשי: קטע 2# מתוך "מי זאת עולה"

ציור: Laura Steerman

הספירה לאחור לצאת הספר "מי זאת עולה" ממשיכה… להלן קטע מס' 2 מתוך הפרק השני, על שרה אמנו כפי שהוא מתפרסם היום בעלון קרוב אליך, והמתאים בהשגחה מדויקת לפרשתנו.

למטה אחרי הקטע מחכה לכם גם סרטון שהעליתי בשעתו והמתייחס לאותו רעיון בצורה קצת שונה. זו גם הזדמנות טובה לעודד אתכם להכנס לערוץ היוטיוב שלי ואף להרשם אליו. מדי שבוע אני מעלה אליו וידאו של שיעור פרשת השבוע שלי, ועוד דברים.

תהנו ושבת שלום!

2#: שרה

מה משמעות שינוי השם מ'שרי' ל'שרה'?

להענקת השם 'אברהם' מובא הסבר: "והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיךָ" (בראשית יז, ה). תוספת האות ה"א באה להוסיף לשמו של האב הראשון זיקה למילה 'המון', הרומזת לייעודו להתמסר לטובת כל האנושות, ולא להיות רק אב רם (שם המדגיש את רוממותו האישית) על עם אחד. אך על שרה נאמר רק "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" (שם, טו), ללא הסבר.

השאלה נדמית שולית, אך למעשה מסתתרים כאן סודות גדולים.

חילוף חומרים רוחני

מדרש חז"ל מעניין מציע כי לא החלפת שמות הייתה כאן, אלא מעין חילוף חומרים בין שמות:

אמר ר' יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי נחלק, חציו לשרה וחציו לאברהם. (בראשית רבה מז, א)

ערכה הגימטרי של האות יו"ד הוא 10. אם חוצים אותה לשתיים מקבלים פעמיים 5, כלומר שתי אותיות ה"א. לפי המדרש אחת משתי ה־ה"א הללו נותרה במקומה והפכה את 'שרי' ל'שרה', והשנייה צורפה לאברם והפכה את שמו ל'אברהם'. התוצאה היא שבחשבון הכולל הערך הגימטרי של שמותם נותר זהה: אברם ועוד שרי שווה בדיוק אברהם ועוד שרה. כאמור – חילוף חומרים, לא החלפת שמות.

ספציפית יותר, מהאשה נגרע משהו (המעבר משרי לשרה כרוך בהפחתה של 5) ואילו לאיש נוסף משהו (המעבר מאברם לאברהם דורש הוספה של 5). מה פירוש הדבר? לעזרתנו בא מדרש נוסף:

ר' יודן בשם ריש לקיש: עיקר מיטרין [=רחם] לא הוה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין. (בראשית רבה מז, ב)

לדעת ריש לקיש, שרה נולדה ללא רחם וה' גילף את רחמה בגיל מאוחר. לפני שה' היה יכול לברך את שרה בפרי בטן, היה עליו ליצור בבטנה חלל שבתוכו יוכל הפרי לגדול.

דימוי הגילוף הוא דימוי מרכזי ביותר בתורת הסוד. ספר הזוהר, ספר הקבלה המרכזי, נפתח במילים, "בְּרֵישׁ הוּרְמְנוּתָא דְמַלְכָּא, גָּלִיף גְלִיפוּ בִּטְהִירוּ עִלָּאָה": בתחילת התעוררות רצונו של המלך, הוא גילף גליפה בטוהר העליון. המשפט מתאר את רעיון הצמצום הנודע, לפיו היווי העולם לא התחיל בפעולה של בריאה יש מאַיִן, אלא להפך – ביצירת חלל של אַיִן כביכול בתוך היש האלוקי. כאשר ה' מגלף את רחמה של שרה, מדובר אפוא בלא פחות מאשר שכפול השלב הראשון בבריאת העולם.

נחזור להתבוננות בשינוי השמות. קל לראות כיצד רעיון 'גילוף' הרחם של שרי מקביל בדיוק לפעולת הגריעה שהפכה אותה משרי לשרה. לפנינו שני תיאורים של אותו רעיון בסיסי: על מנת להתפתח הייתה צריכה שרי להשיל דבר מה שאחזה בו, לפתוח חלל בתוכה. אכן, סיומת ה־ה"א, המאפיינת את מרבית שמות הנשים, משווה לשם שרה נופך נשי שנעדר מהשם שרי.

גבריות נרכשת, נשיות מתגלה

מה המשמעות של כל זה? על מנת להבין את הדברים באופן פנימי, עלינו ללכת מעבר למשמעותם הפשוטה ולתור אחר הנמשל הרוחני שלהם.

מצבם הראשוני של האב והאם הראשונים שלנו, כאשר נקראו אברם ושרי, מסמל מצב שבו הן גבריותו והן נשיותה לא היו ממומשות באופן מתוקן. אחד המשלים היסודיים בחסידות לתיאור היחס בין הזכרי והנקבי הוא הדימויים של "חותם בולט" ו"חותם שוקע". חותם בולט הוא החותם עצמו, הבא להשפיע ולהטביע את רצונו על המציאות, וחותם שוקע הוא השעווה המקבלת ממנו את תשליל צורתו. אם שניהם באים זה לקראת זה בצורה טובה, נוצר חיבור ביניהם. אך אם מסיבה כלשהי החותם שחוק או השעווה קשה (או שניהם גם יחד), המפגש הפורה ביניהם אינו מתאפשר. החותם הבולט מסמל כמובן את הזכר והחותם השוקע את הנקבה.

הרעיון לפיו השם 'שרי' מאופיין בחלק עודף בעוד בשם 'אברם' חסר משהו, מלמד אותנו כי לפני שינוי השמות לא ביטאו בני הזוג את תפקידם הנכון: אברם לא היה מספיק חותם בולט אלא היה 'שקוע' בעצמו באופן מסוים, ואילו שרי לא הייתה מספיק חותם שוקע אלא 'בלטה' החוצה בצורה שלילית מסוימת. שינוי השמות איזן את הדברים: אצל אברהם הוא בנה קומה נוספת על גבי מבנה האישיות הקיים, ולשרה הוא סייע לשמוט את מה שכיסה את נשיותה.

תהליכים אלו נושאים בחובם רעיון עמוק לגבי הדרכים השונות שבהן מתפתחות גבריות ונשיות. גבריות, עולה מהם, היא בעיקרה תכונה נרכשת שצריך לבנות אותה. היא לא נמצאת בתוך הגבר ומחכה שיגלו אותה, ולא מתפתחת באופן טבעי. גבריות קשורה בהתגברות, ומשמעות הדבר שעל הגבר לצאת מעצמו, ללכת נגד עצמו ולכבוש, במעשה או בדיבור, יעד הנמצא מחוצה לו. זו הסיבה שכדי להגיע מאברם לאברהם יש להוסיף אות, לבנות קומה נוספת על גבי הקומה הטבעית.

לעומת זאת, נשיות היא תכונה טבעית שצריך לגלות אותה. הנשיות מסתתרת בתוך האשה כפי שהפסל מסתתר בתוך אבן השיש ומחכה שיחשפו אותו. היא לא מתגלה מתוך התגברות והתאמצות אלא בדיוק להפך – מתוך הרפיה ושמיטה של מטענים מיותרים. לכן כדי להגיע משרי לשרה לא צריך להוסיף אות אלא להפחית מאות קיימת, להתקלף משכבות חיצוניות.

פירוש חדש לברכות השחר

פירוש זה מסביר בבת אחת מספר דברים. ראשית, הוא מבאר בצורה יפהפייה את ההבדל בין האופנים שבהם הוענקו לאברהם ושרה שמותיהם החדשים. כזכור, בזמן שהשם 'אברהם' הוענק במילים "והיה שמך אברהם", על השם 'שרה' נאמר רק "כי שרה שמה". הסיבה, מתברר, היא שבעוד 'אברהם' הוא שם חדש, 'שרה' היה כלול ב'שרי' מאז מעולם: "כי שרה [כבר] שמה".

שנית, הפירוש שופך אור על הנוסחים השונים של ברכת השחר לגברים ונשים, "ברוך שלא עשני אשה" לעומת "ברוך שעשני כרצונו": מכיוון שהגבריות היא תכונה נרכשת, הגבר אינו מברך על כך שה' עשה אותו גבר, אלא רק שלא עשה אותו אשה; מכאן ואילך ההפיכה לגבר תלויה בו, בעבודה שיעשה. נשיותה של האשה לעומת זאת כבר טמונה בה, גם אם עליה לעבוד כדי לגלותה; לכן היא מברכת את ה' על כך שעשה אותה "כרצונו", מביעה בכך את התפילה שתזכה להרגיש זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s