בורא עולמות ומחריבם: על הגלגולים שאנו עוברים בחיים

פרק א': עולמות

להאזנה

בשבת האחרונה הייתי בתל אביב, רחובות ספורים מהבית בו גדלתי.

בעודי מתהלך ברחובות ילדותי, מוצף זכרונות, עלה בדעתי מדרש חז"ל הנודע, לפיו לפני שה' ברא את עולמנו הוא היה "בורא עולמות ומחריבם": היו לה' כמה וכמה 'סקיצות' שהוא פסל בטרם הוא הגיע לעולם הרצוי.

חשבתי לעצמי שבאותו אופן, גם אנחנו מתגלגלים בכמה וכמה עולמות ש'נחרבים' ואובדים לנו בטרם אנו מגיעים למקומנו. הם יכולים להיות עולמות פיזיים כמו מקומות בהם גרנו, או עולמות תודעתיים כמו תפיסות עולם בהן אחזנו. הם אפילו יכולים להיות בני זוג שהיו לנו לפני האחת או האחד – עלמה או עלם מעברנו, שהקשר בינינו הסתיים (ביחס אליהם אפשר לומר שה' "בורא עלמות/עלמים ומחריבם"…).

למה זה כך?

לפי הקבלה בכל אחד מאותם עולמות שקדמו לעולמנו הייתה נקודת אמת, ניצוץ של קדושה. כשה' החריב אותם, הם לא נמחקו לגמרי מהמציאות; ה' שימר את הניצוצות שלהם, ושילב אותם בעולם הסופי. כל אחד מהעולמות שנחרבו היה נצרך כדי להפיק ממנו את הניצוץ שלו.

באותו אופן גם אנחנו היינו צריכים לעבור דרך כל ה'עולמות' הקודמים שלנו כדי להגיע לנקודה בה אנו היום. גם אם העולמות האלו לא היו מתוקנים או מבוררים עד הסוף, או אפילו ממש נמוכים ורעים, היה בהם ניצוץ שהיינו צריכים לאסוף אותו, שיעור שהיינו צריכים ללמוד. טוב שבסופו של דבר יצאנו מהם, אך במבט לאחור טוב שגם היינו בהם מלכתחילה.

והכי חשוב: לא בטוח שהמסע נגמר. גם אם העולם בו אתם נמצאים כרגע אינו מושלם – יש סיבה שאתם שם. חפשו את הניצוץ שבסביבתכם; הוא יסייע לכם בהתקדמות לתחנה הבאה במסע שלכם.

פרק ב': עלומים

להאזנה

ה' לא רק בורא עולמות ומחריבם, אלא גם בורא עלוּמים ומחריבם.

כולנו נולדים צעירים ותמימים, ומדי יום הופכים לפחות ופחות צעירים, וגם נידונים, במוקדם או במאוחר, לאבד את התמימות שלנו. כך ה' רוצה: הוא בורא עלומים ומחריבם.

אתמול כתבתי על כך שהעולמות שה' ברא לפני העולם נצרכו כדי להגיע אליו, ובאותו אופן כולנו היינו צריכים להתגלגל בכל המקומות שהיינו בהם כדי להגיע למקום שלנו עכשיו.

כעת אני רוצה להרחיב את הרעיון ממישור ה'מקום' למישור ה'זמן'. לא רק המקומות השונים שעברנו בהם נצרכו כדי להצמיח אותנו, אלא גם תקופות החיים השונות שלנו, ובפרט שנות הנעורים.

אובדן הנעורים והרצון לשחזר אותם, כמו גם החלום לזכות בנעורים נצחיים, הוא אחד המוטיבים החוזרים הגדולים ביותר בתרבות העולמית. חד הסטריות העקשנית של הזמן מרחיקה אותנו יותר ויותר מהתקופה הכי בריאה, חזקה וחופשית-מדאגות שלנו, ומקרבת אותנו יותר ויותר אל הזקנה וההיחלשות, ובסופו של דבר אל הסוף.

זה לא קל, זה מבהיל, וזה גורם לרבים מאתנו לשאת עינינו בגעגועים אל העבר ולרצות לשחזר אותו.

אך יש סיבה לכך שהעלומים חולפים. הנעורים הם זמן של אורות גדולים, אבל כלים מאד קטנים ובלתי-מפותחים. זהו זמן של תוכניות וחלומות נפלאים, אך מעט מאד ניסיון חיים שמאפשר להגשים אותם כראוי. המחזאי ג'ורג' ברנרד שוֹ ניסח זאת הכי יפה: "הנעורים מבוזבזים על הצעירים".

ההתבגרות אינה התנפצות חלומות הנעורים, אלא רק התנפצות האשליה שהם אמורים להתממש בגרסתם הראשונית והגולמית. הם הזחל המתפרק בתוך הגולם, כדי שיוכל להבנות מחדש בתור פרפר. ההתבגרות היא המשך ישיר של הנעורים – התקדמות אל גיל ומצב בהם אנו יכולים להגשים סוף סוף את חלומותינו בצורה המכבדת אותם: מתוך בגרות ובשלות.

לא בכדי המילה "זמן" היא שורש המלה "הזדמנות": ככל שהזמן מתקדם, כך הוא מזמן לנו יותר הזדמנויות למלא את תכליתו – לאפשר לנו לנצל אותו כמו שצריך.

פרק ג': העלמות

להאזנה

לפי ספר יצירה המציאות מורכבת משלושה רבדים בסיסיים: רובד ה"עולם" המתייחס לממדי המרחב; רובד ה"שנה" (שורש המילה שינוי) המתייחס לממד הזמן; ורובד ה"נפש" המתייחס לממד התודעה, ציר ההתפתחות הרוחנית שלנו.

שלשום דיברתי על כך שה' בורא עולמות ומחריבם (המקומות דרכם עברנו), ואתמול על כך שהוא בורא עלומים ומחריבם (נעורינו האבודים). שתי תובנות אלו מקבילות למישורי העולם והשנה, בהתאמה. מה עם מישור הנפש?

כאן יש לומר שה' בורא העלמות ומחריבן.

ה' מעלים מעינינו דברים רבים – מסתיר מאיתנו מדוע דברים קורים, מה משמעותם, מה בדיוק עלינו לעשות מולם וכן הלאה. חיינו הם גישוש מתמשך באפלה, זרוע בספקות ובאי וודאות. בכל יום אנו זועקים על משהו "למה?!", והזעקה מהדהדת בחלל ואינה זוכה למענה.

עד שהיא כן. לפחות לפעמים. כפי שה' בורא העלמות כך אנו זוכים, בעתים מזומנות ויקרות, ל'החרבת' ההעלמות האלו, להסרת המסכים המכסים את עינינו, ולקבלת תשובות. עיכוב בדרך שהציל אותנו ממשהו רע או זימן משהו טוב. מחלה או משבר בזכותם יצאנו מחוזקים יותר. אבידה שמתוך הגעגועים אליה צמח אילן של יצירה העולה עליה בתפארתו.

שחזרו את מסלול חייכם ותראו כיצד, יחד עם העולמות והעלומים שניטלו מכם, נלקחו גם העלמות שליליות. כיצד כל פרק בחיים התלווה במעט התבהרות והתחדדות הראייה. שאבו מכך כוח לגבי ההעלמות הטורדות את מנוחתכם כעת: גם הן תוסרנה בבוא העת.

לא בכדי בעלייתנו ממישורי ה"עולם" וה"שנה" למישור ה"נפש" ה'חורבן' המדובר הופך לחיובי. כשאנו שבויים במרחב ובזמן, אחוזים ב'דברים' וב'רגעים, נטילתם מאתנו מחלישה אותנו. אך כשאנו מתעלים מעליהם ומתקשרים לשורש נשמתנו, נקודת המבט מתהפכת: מה שנראה כחורבן וגלות מתגלה כגילוי גואל.

שבת שלום!

3 תגובות

  1. מאד אוהבת את המאמר ואת על העולמות העלומים והעלם שבו .במאמרים שלך יש ניצוצות כמו גם ארציות ומשהו עם ענני מרום קצת כמו שיר וזה מזכיר לי אבא שלך שבלי ספק נצץ.תודה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s