תגית: פילוסופיה

היהדות נוטה להמנע מהתעסקות בגווני הרוע ולהתמקד בטוב. אך אחד מהיפוכיו של פורים הוא נתינת מקום לרוע והתעניינות בפניו השונים. סקירה של שלושה פירושים למהותו של עמלק בנפש מובילה למחשבות אודות עבר, הווה ועתיד החסידות.

פרק חמישי בסיפור המתגולל לאטו של מסע החזרה בתשובה שלי.

בספר המעניין גדל, אשר, באך שתורגם לאחרונה לעברית, יש כל מיני תרשימים מעוררי מחשבה שעשה המחבר, דאגלס הופשטטר. אחד מהם בא להמחיש את היחס בין

לפני מספר שבועות הזדמן לי להעביר הרצאה לקבוצה של מורים לאמנות בבתי ספר תיכון, חציים דתיים וחציים חילונים. הנושא שהוזמן להרצאה היה "אמת ושקר", ואני

ביום ראשון השבוע (כ"ח אדר ב, 3.4) הייתי בין עשרים המשתתפים במפגש סגור עם הסופר הצרפתי מישל וולבק. מה עשיתי שם, מי זה האיש הזה בכלל, ולמה אני כותב על זה כאן? ובכן, מעשה שהיה כך היה, בשלושה פרקים: עבר, הווה ועתיד.

הערה בשולי המאמר שפורסם בפוסט הקודם: בפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", נסובים שלושת הפעלים על אותו מושא – בראתיו, יצרתיו, עשיתיו.

כאשר אנו ניגשים ליישומו של חזון איחוד התורה והמדע, אנו במהרה מבינים שאנו זקוקים למִמְשק על מנת לעשותו. התורה והמדע משולים למים העליונים והתחתונים של מעשה בראשית, שהיו מחוברים ביום הראשון של הבריאה אך ביום השני הופרדו. הדימוי לממשק המחבר את השמים והארץ הוא איפוא הרקיע, בו השמים והארץ משיקים זה לזה. הרקיע אמנם שימש להפריד בין המים העליונים והתחתונים, אך הוא גם זה שבכחו לחברם מחדש.

ור מסע התשובה שלי עד כה. בחרתי לקרוא לסדרה "אל תוך הפלא" (שם זמני, בהשראת ספר/סרט בשם "אל תוך הפרא", המתארים מסע של אדם בודד אל הטבע הפראי). הפלא הוא הקדוש-ברוך-הוא, המופלא מכל המוכר לנו וכן מקור פליאתנו בכל, שבסופה מבקשת אותו. המלה פלא היא גם חילוף אותיות של המלה אל"ף, האות הראשונה, שערכה המספרי אחד והמרמזת אף היא לקב"ה, הנקרא "אלופו של עולם".