חזרה בתשובה

משהו עצוב קרה למושג "תשובה" בדרך לתרבות הישראלית.

הוא הפך להיות מושג של דוסים. "לעשות תשובה" הוא היום ביטוי שכמעט רק דתיים משתמשים בו, ואם מישהו לא דתי משתמש בו זה כדי לדבר 'כמו שדתיים מדברים'. בביטוי "לחזור בתשובה" דוקא כן משתמשים כולם, והרבה, אך יש לו משמעות חדשה. הוא הורזה וכווץ ממימדיו המקוריים עד כמעט לבלי היכר, ונותר בעל פשר צר שבצרים: להפוך מ'חילוני' ל'דתי', לעבור מאי-קיום מצוות לקיום מצוות. לפעמים הוא אפילו אומר פחות מכך, ומתאר רק הגירה סוציולוגית מהחברה החילונית לחברה הדתית.

אבל כל זה לא הכי גרוע. הכי גרוע, זה שמישהו ש"חוזר בתשובה" מצטייר כאחד שהלך להתאשפז בעולם חסר-מחשבה שבו אין שאלות, רק תשובות. מי שחזר בתשובה הוא מי שויתר על השאלות, שאין לו כתפיים להתמודד עם השאלות, ולכן הוא רוצה שיספקו לו תשובות מוכנות, ואז הוא רגוע. מהעיוות הזה נולד ילד העיוועים הגרוע ממנו: הביטוי "לחזור בשאלה", שבא לתאר את מי שעוזב את הדת, כאילו רק לו יש שאלות, וכאילו רק שאלות זה מה שהניע אותו.

חשוב לזכור, חייבים לזכור, שאלו לא המשמעויות האמיתיות של הביטויים האלו. המשמעות המקורית של הביטויים "לחזור בתשובה" ו"לעשות תשובה" היא רחבה בהרבה. פירושם הוא, בראש ובראשונה, תיקון עצמי. לחזור בתשובה פירושו לתקן מעשה לא טוב שעשינו, לשנות את עצמנו כך שלא נעשה אותו שוב. אם כבר, זהו תהליך של הצבת קושיות, לא של הגרלת תשובות בחינם.

אכן, משמעותה האמיתית של המלה תשובה אינה נגזרת מהפועל להשיב אלא לשוב. לכן העושה תשובה חוזר דוקא: לאחר שיצא לגלות הוא מגיע מחדש, בסגירת מעגל, אל כור מחצבתו ממנו בא. לפי היהדות היעד העיקרי של השיבה הוא באמת אבינו שבשמים, הקורא לילדיו "שובו, בנים שובבים"; אך השיבה שבתשובה אינה מתייחסת רק אליו: תשובה היא גם לעצמנו, ל'אני' האמיתי, הגבוה והטהור שלנו (והרי שני היעדים הללו נעוצים זה בזה). אם כבר, המלה תשובה במובן של answer נגזרת מהמלה תשובה במובן של return ולא להפך: העונה תשובה שב אל השואל ומשיב לו את מבוקשו.

כמו כן, תשובה אינה  רק קבלת עול מצוות אלא גם 'דרך ארץ': תיקון המידות שלנו ואופן התנהגותנו. אף לענין זה, לפי היהדות חזרה מלאה בתשובה כרוכה גם בהתמסרות לעבודת ה' דרך לימוד התורה וקיום המצוות; אך יש אלף ואחת מדרגות של תשובה לפני ואחרי שמקיימים אפילו מצווה אחת במודע – מדוע שלא נשתמש במלה זו לתאר אותן? לעשות תשובה זה לקדם את עצמך צעד אחד קדימה מאיפה שאתה נמצא. מי לא רוצה לעשות זאת?

כל זה עצוב כי עיוות הביטויים הקשורים במושג תשובה גזל אותו מאיתנו. איבדנו את היכולת להגיד, אפילו לעצמנו, מלים כמו "אני צריך לעשות תשובה" או "אני רוצה לחזור בתשובה", כך סתם, בלי שהאמירה תיחטף מייד ותשועבד בידי שֵדֵי המרחב הסוציולוגי והפוליטי הכה-טעון וכה-מתוח של מה שנקרא "יחסי דתיים-חילונים".

וכשאני אומר שאיבדנו את זה, אני מתכוון כולנו.

קודם כל איבדו את זה מי שאינם דתיים (תסלחו לי, אבל אני לא מסוגל להשתמש במלה 'חילונים', שבאה מהמלים 'חול' ו'חלול', לגבי אחַי וחברַי). אדם לא-דתי היום אינו מסוגל להגיד לאיש שהוא רוצה לעשות תשובה על משהו שעשה, קל וחומר שהוא רוצה לחזור בתשובה, מבלי לחשוש שמא הדבר יתפרש כאילו הוא רוצה "לחזור בתשובה" במובן החדש, הצר, העיתונאי הנ"ל, של להפוך לדוס. יש אין ספור הקשרים בהם כל אדם לא-דתי שפוי היה שמח להשתמש בביטוי הזה, אך הוא נלקח ממנו: במהדורה החדשה של מילון ה"ניוספיק" החילוני הוא כבר איננו. זה שובר לב, כי זה הביטוי הכי יפה שיש לנו כדי להגיד זאת – הכי עברי, הכי יהודי, הכי מדויק.

אחר כך איבדו את זה גם הדתיים בעצמם. מכיוון שחזרה בתשובה פירושה כעת לעבור מאורח חיים חילוני לאורח חיים של שמירת מצוות, חווייתם של דתיים רבים מאד היום היא שהם לא צריכים לעשות תשובה. תשובה היא בשביל מי ש"עדיין לא דתי" אבל הם "כבר דתיים". שיבוש מחשבתי נורא זה מקהה לגמרי את עוקץ חיי האמונה, השואפים להתקדם עוד ועוד אל עבר יעד של אלוקות נשגבה הרחוקה מאיתנו לאין סוף. אולי על זה נאמר בספר הזוהר שעיקר מלאכתו של המשיח כשיבוא תהיה להחזיר דוקא את הצדיקים בתשובה: מי שאין מצוות בידו יחזור בתשובה מיד כשיראה אותו, אך אלו שצברו כמה זכויות ירגישו שהם כבר מתוקנים והמשיח בודאי לא בא אלא לגמול להם, ולהם צפוי הזעזוע הגדול מכל…

מה קורה כשביטוי מסוים נשכח מהשפה? כשאין מלה לומר דבר מה, גם אי אפשר לעשות את הדבר שהיא מורה עליו. במקרה שלנו, כשאין את המושג "תשובה", לא עושים תשובה. איש לא שב למקור, רק דורך במקום – כל אדם במקומו, כל ציבור במקומו. מתבצרים, מבקרים את השני ולא את עצמך, ומתנוונים.

אז מה עושים?

עושים תשובה! משיבים תשובה ליושנה. מוציאים את המלה מהארון, מסירים ממנה את הנפתלין, מנערים מעליה את האבק, ומשיבים אותה למקומה המכובד והגבוה בלקסיקון שלנו. לא משנה מאיזה זרם או ציבור אנחנו, כולנו רוצים לעשות תשובה. זה לא שייך לדת ולא לחילוניות, זה שייך לנו. זה הדבר הכי נפלא והכי כיפי שאנו יכולים לרצות לעשות עם חיינו.

רבי אליעזר אומר: … שוב יום אחד לפני מיתתך (פרקי אבות ב, י).

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות?! אמר להן, וכל שכן: ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, קנג א).