חזרה בתשובה

משהו עצוב קרה למושג "תשובה" בדרך לתרבות הישראלית.

הוא הפך להיות מושג של דוסים. "לעשות תשובה" הוא היום ביטוי שכמעט רק דתיים משתמשים בו, ואם מישהו לא דתי משתמש בו זה כדי לדבר 'כמו שדתיים מדברים'. בביטוי "לחזור בתשובה" דוקא כן משתמשים כולם, והרבה, אך יש לו משמעות חדשה. הוא הורזה וכווץ ממימדיו המקוריים עד כמעט לבלי היכר, ונותר בעל פשר צר שבצרים: להפוך מ'חילוני' ל'דתי', לעבור מאי-קיום מצוות לקיום מצוות. לפעמים הוא אפילו אומר פחות מכך, ומתאר רק הגירה סוציולוגית מהחברה החילונית לחברה הדתית.

אבל כל זה לא הכי גרוע. הכי גרוע, זה שמישהו ש"חוזר בתשובה" מצטייר כאחד שהלך להתאשפז בעולם חסר-מחשבה שבו אין שאלות, רק תשובות. מי שחזר בתשובה הוא מי שויתר על השאלות, שאין לו כתפיים להתמודד עם השאלות, ולכן הוא רוצה שיספקו לו תשובות מוכנות, ואז הוא רגוע. מהעיוות הזה נולד ילד העיוועים הגרוע ממנו: הביטוי "לחזור בשאלה", שבא לתאר את מי שעוזב את הדת, כאילו רק לו יש שאלות, וכאילו רק שאלות זה מה שהניע אותו.

חשוב לזכור, חייבים לזכור, שאלו לא המשמעויות האמיתיות של הביטויים האלו. המשמעות המקורית של הביטויים "לחזור בתשובה" ו"לעשות תשובה" היא רחבה בהרבה. פירושם הוא, בראש ובראשונה, תיקון עצמי. לחזור בתשובה פירושו לתקן מעשה לא טוב שעשינו, לשנות את עצמנו כך שלא נעשה אותו שוב. אם כבר, זהו תהליך של הצבת קושיות, לא של הגרלת תשובות בחינם.

אכן, משמעותה האמיתית של המלה תשובה אינה נגזרת מהפועל להשיב אלא לשוב. לכן העושה תשובה חוזר דוקא: לאחר שיצא לגלות הוא מגיע מחדש, בסגירת מעגל, אל כור מחצבתו ממנו בא. לפי היהדות היעד העיקרי של השיבה הוא באמת אבינו שבשמים, הקורא לילדיו "שובו, בנים שובבים"; אך השיבה שבתשובה אינה מתייחסת רק אליו: תשובה היא גם לעצמנו, ל'אני' האמיתי, הגבוה והטהור שלנו (והרי שני היעדים הללו נעוצים זה בזה). אם כבר, המלה תשובה במובן של answer נגזרת מהמלה תשובה במובן של return ולא להפך: העונה תשובה שב אל השואל ומשיב לו את מבוקשו.

כמו כן, תשובה אינה  רק קבלת עול מצוות אלא גם 'דרך ארץ': תיקון המידות שלנו ואופן התנהגותנו. אף לענין זה, לפי היהדות חזרה מלאה בתשובה כרוכה גם בהתמסרות לעבודת ה' דרך לימוד התורה וקיום המצוות; אך יש אלף ואחת מדרגות של תשובה לפני ואחרי שמקיימים אפילו מצווה אחת במודע – מדוע שלא נשתמש במלה זו לתאר אותן? לעשות תשובה זה לקדם את עצמך צעד אחד קדימה מאיפה שאתה נמצא. מי לא רוצה לעשות זאת?

כל זה עצוב כי עיוות הביטויים הקשורים במושג תשובה גזל אותו מאיתנו. איבדנו את היכולת להגיד, אפילו לעצמנו, מלים כמו "אני צריך לעשות תשובה" או "אני רוצה לחזור בתשובה", כך סתם, בלי שהאמירה תיחטף מייד ותשועבד בידי שֵדֵי המרחב הסוציולוגי והפוליטי הכה-טעון וכה-מתוח של מה שנקרא "יחסי דתיים-חילונים".

וכשאני אומר שאיבדנו את זה, אני מתכוון כולנו.

קודם כל איבדו את זה מי שאינם דתיים (תסלחו לי, אבל אני לא מסוגל להשתמש במלה 'חילונים', שבאה מהמלים 'חול' ו'חלול', לגבי אחַי וחברַי). אדם לא-דתי היום אינו מסוגל להגיד לאיש שהוא רוצה לעשות תשובה על משהו שעשה, קל וחומר שהוא רוצה לחזור בתשובה, מבלי לחשוש שמא הדבר יתפרש כאילו הוא רוצה "לחזור בתשובה" במובן החדש, הצר, העיתונאי הנ"ל, של להפוך לדוס. יש אין ספור הקשרים בהם כל אדם לא-דתי שפוי היה שמח להשתמש בביטוי הזה, אך הוא נלקח ממנו: במהדורה החדשה של מילון ה"ניוספיק" החילוני הוא כבר איננו. זה שובר לב, כי זה הביטוי הכי יפה שיש לנו כדי להגיד זאת – הכי עברי, הכי יהודי, הכי מדויק.

אחר כך איבדו את זה גם הדתיים בעצמם. מכיוון שחזרה בתשובה פירושה כעת לעבור מאורח חיים חילוני לאורח חיים של שמירת מצוות, חווייתם של דתיים רבים מאד היום היא שהם לא צריכים לעשות תשובה. תשובה היא בשביל מי ש"עדיין לא דתי" אבל הם "כבר דתיים". שיבוש מחשבתי נורא זה מקהה לגמרי את עוקץ חיי האמונה, השואפים להתקדם עוד ועוד אל עבר יעד של אלוקות נשגבה הרחוקה מאיתנו לאין סוף. אולי על זה נאמר בספר הזוהר שעיקר מלאכתו של המשיח כשיבוא תהיה להחזיר דוקא את הצדיקים בתשובה: מי שאין מצוות בידו יחזור בתשובה מיד כשיראה אותו, אך אלו שצברו כמה זכויות ירגישו שהם כבר מתוקנים והמשיח בודאי לא בא אלא לגמול להם, ולהם צפוי הזעזוע הגדול מכל…

מה קורה כשביטוי מסוים נשכח מהשפה? כשאין מלה לומר דבר מה, גם אי אפשר לעשות את הדבר שהיא מורה עליו. במקרה שלנו, כשאין את המושג "תשובה", לא עושים תשובה. איש לא שב למקור, רק דורך במקום – כל אדם במקומו, כל ציבור במקומו. מתבצרים, מבקרים את השני ולא את עצמך, ומתנוונים.

אז מה עושים?

עושים תשובה! משיבים תשובה ליושנה. מוציאים את המלה מהארון, מסירים ממנה את הנפתלין, מנערים מעליה את האבק, ומשיבים אותה למקומה המכובד והגבוה בלקסיקון שלנו. לא משנה מאיזה זרם או ציבור אנחנו, כולנו רוצים לעשות תשובה. זה לא שייך לדת ולא לחילוניות, זה שייך לנו. זה הדבר הכי נפלא והכי כיפי שאנו יכולים לרצות לעשות עם חיינו.

רבי אליעזר אומר: … שוב יום אחד לפני מיתתך (פרקי אבות ב, י).

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות?! אמר להן, וכל שכן: ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, קנג א).

12 comments

  1. כל כך נכון ומדויק…
    אני אישית הרבה זמן הייתי "בארון" רק כדי שלא יגדירו אותי ע"פ המוסכמה החברתית שנוצרה בנוגע למושג חזרה בתשובה (מה? את נהיית דוסית? תעברי עכשיו לבני ברק ותביאי מאות של צאצאים ולא יהיה לך מה לאכול?) ואני הייתי אומרת אני רק קצת שומרת שבת, רק החלטתי לאכול יותר כשר, או רק להתלבש קצת יותר צנוע… ואז איכשהו היו נרגעים אחרי שהייתי מבטיחה שאני ממש לא אתחרד בזמן הקרוב.

    לצערי, ואני רואה את זה אצל שאר בעלי התשובה שחזרה בתשובה הופכת לחיצונית, ומהר, מהר מידי ל "מצוות אנשים מלומדה"- דבר שכביכול לא אמור לקרות לאדם שנכנס עם כ"כ הרבה אורות.. אולי כי החוזר כ"כ מנסה להשתייך ולהתאים עצמו למוסכמה החדשה והלא נכונה שלא מתאפשר לו באמת לעבוד על הפנימיות שלו.

    ושוב, לצערי, אני שומעת לאחרונה על בעלי תשובה "ותיקים" ששבורים, כועסים, מפורקים ואינם יודעים מה ואיך הגיעו למצב הזה, ואני חושבת שזה בגלל שלא עושים תשובה ולא עובדים על הפנימיות. תשובה זה לא להחליף בגד, בית, חברה וכו'… תשובה היא להשתלט על התאוות ועל היצרים הלא טובים שלנו ולנסות להיות טובים יותר כלפי ה' כלפי הסביבה וכלפי עצמנו… במקום להיות קפדנים ומתחסדים בקיום המצוות, היו קפדנים בנוגע למידות שלכם עצמכם… זו העבודה האמיתית, ועד שלא עושים אותה עבודת ה' לא מתחילה באמת, וזו המטרה האמיתית שבגללה באנו לעולם.

    ולמה המושג כ"כ מאוס בעיני הלא דתיים (אכן חילונים גם מושג מאוס כל כך שקשה להימלט ממנו) ? בגלל שהם ראו את קרובי המשפחה שלהם ואת החברים הקרובים שלהם חוזרים בתשובה, ובעצם הם לא השתנו כל כך מעבר להגירה שהגדרת מהחברה החילונית לדתית והתנתקה מהם, ואולי הם לא השתנו בכלל, ואולי התנתקו ולא השפיעו עליהם שום דבר וכך לא יכלו לדעת מה הם עוברים. ומספיק המאיסו עליהם את הדת בכך שלקחה להם את הילד או את החבר…

    בדבר אחד הלא דתיים מאוד צודקים כשהם לפעמים אומרים שעשרת הדיברות זה הכי חשוב… ומי מהחוזרים בתשובה או הדתיים מבית יכול באמת ובתמים לומר שהוא מקיים את אלו כפשוטו? קודם כל צריך להיות "בנאדם", ובדורנו- זו עבודה של חיים שלמים… אז אפשר להתחיל עכשיו…

    דווקא עכשיו בחודש אלול זה הזמן לפתוח "הלכות תשובה" של הרמבם וללמוד מהי תשובה באמת, ואח"כ גם להבין שצריך לעשות אותה בכל יום…

    שנזכה בעז"ה!

    אהבתי

  2. ישיבה לבעלי תשובה -"שדה צופים" נפתחת מחדש
    בבית"ר עילית בעלי תשובה מי שמעוניין להתחזק בדרך האמונה
    ע"פ רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע
    מוזמן להתרשם ולהצטרף, לפרטים אפרים 0523899493

    אהבתי

  3. אם העניין הוא שיבה ולא תשובה אז למה אומרים ״תשובה״ ולא ״שיבה״ ? מזכיר קצת את שאומרים שאישה ״עקרת בית״ כי היא עיקר הבית ולא כי היא עקרה לבית (בקושי יוצאת מהבית, ואפילו שזה מסיבות ראויות כמו לדאוג לכולם למזון וללבוש וכו׳), למה לא לומר פשוט שהיא ״עיקר הבית״ ?

    אהבתי

    1. לאט לאט. מקור הביטוי "עקרת הבית" הוא בפסוק "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ" (תהלים קיג, ט). הצירוף "עקרת הבית" כאן כלל אינו סמיכות, אלא פירוש הפסוק הוא 'מושיב עקרה בבית' ('עקרת' זה על משקל זמרת, גברת וכו'): הפסוק אומר שהקב"ה יושיב את העקרה בבית ויהפוך אותה לאם שמחה לבנים (זה ממשיך רצף של פסוקים על מהפך לדלים, כמו "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן"). מאוחר יותר חז"ל דרשו את הביטוי כאומר גם 'עיקר הבית' (הם לא כפרו בפירוש של עקרה, רק הוסיפו פירוש). במלים אחרות, השימוש בביטוי "עקרת הבית" כסמיכות שפירושה אשה שאינה עובדת אלא נמצאת כל הזמן בבית הינו שימוש מאוחר, מן הסתם מודרני, במטבע לשון התנ"כי הזה, ה'עוקר' אותו לגמרי ממשמעותו המקורית. הבנתו כאומר שהיא כמו עקרה בבית רק הוספת חטא על פשע המרחיקה אותו עוד יותר מהמקור…

      [במאמר מוסגר, צמד הפירושים עקרה-עיקר נשען כמובן על העובדה המרתקת ש"עיקר" ו"עקר" הם אותו שורש בעברית. הקשר הפשוט ביותר ביניהם הוא כנראה ש"עיקר" פירושו גבעול או גזע, עמוד השדרה של הצמח, שזהו בדיוק החלק אותו עוקרים (כפי ששורש הוא מה שמשרשים…). כך למשל "עיקר וטפל" פירושו גבעול ועלים, בהתאמה (העלה הוא "טפל" אולי משום שהוא כמו הטף, כלומר הילד, של הגבעול, ואולי משום שהוא יונק ממנו טיפות, כמו טפיל)].

      לגבי "תשובה" הסיפור אחר לגמרי. משמעות הביטוי היא בהחלט "שיבה" – זו פשוט משמעות המלה. מרבית ההופעות של המלה הזו בתנ"ך הן במובן זה: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" (שמו"ב יא, א) פירושו בראש השנה, כאשר השנה חוזרת לראשיתה; "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ" (שמו"א יז, ז) פירושו שיבתו לביתו. למעשה, גם המובן של תשובה כ-answer היא במובן של לשוב – לחזור את השואל עם תגובה לשאלתו. כאשר חז"ל טבעו את המונח "לחזור בתשובה" הם ללא ספק התכוונו לשיבת החוטא אל מצב ראשוני הקודם החטא, וכן לשיבה לה', כמו בפסוק "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (מיכה ה, כא).

      לסיכום: הפרשנות היהודית בהחלט מעניקה פירושים שונים לביטויים ומשחקת אתם, אך עדיין יש ללמוד היטב ולהבחין בין פשט לדרש, בין שימוש מקורי לשימוש מושאל, ובין עברית מסורתית לעברית מודרנית. הבחנה אחרונה זו חשובה במיוחד עבור ישראלים כמונו, שכן העברית המודרנית שבפינו מתעתעת בנו, וגורמת לנו לחשוב שאנו מבינים ביטויים מסורתיים, כאשר למעשה המשמעות שאנו נותנים להם מאוחרת ושונה – לעתים אף הפוכה – מהמקור.

      שתהיה שנה טובה, שייפקדו על העקרות, ושנזכה לשוב בתשובה שלמה – לה', לעצמנו ולמקורות השפה שלנו.

      אהבתי

      1. יש עוד עניין עם הטענה החזקה שהתורה אמת וכתבי הקודש אמת, ומי שרוצה את ה-תשובה את ה-תשובות לשאלה/שאלות הכי גדולות (מי אני, מה התפקיד שלי בעולם אם ישנו כזה, וכו'), או בעצם, כל תשובה ותשובה לכל שאלה (איך להתנהג בכל רגע בכל יום בכל שנה, מה זה העולם הזה, האם יש עולם הבא), תשובות אלו נמצאות בתורה ובכתבי הקודש ודברי חז"ל.

        חזרה בתשובה ע"פ עניין זה, זה בעצם לפעול ע"פ התשובות לשאלות הללו, כפי שהן מובאות בכתבי הקודש, בין הפעולות: פעולות חיצוניות ופעולות פנימיות.

        אהבתי

  4. אני ילדה בת 14 מבית חילוני החלטתי לשמור שבת , אני היחידה בבית ששומרת . עכשיו החלטתי לקחת את זה עוד צעד קדימה ולתקן טעויות שעשיתי . אני מתחרטת על הטעויות שלי אבל אני מרגישה שזה לא מספיק אני רוצה לקחת עוד צעד . מפני שאני לבד בעניין הזה למרות שהוריי תומכים בי אני מפחדת להתחיל ולהישבר באמצע . אשמח עם תציעו לי מה לעשות

    אהבתי

    1. ליאם, שלום וסליחה על העיכוב בתגובה

      ישר כח גדול לך על החלטתך הנהדרת לשמור שבת. כבר אינך ילדה אלא נערה המשתמשת בכוח הבחירה שלה בצורה ראויה להערכה.

      תיקון טעויות העבר אינו נעשה דרך שקיעה בעבר, אלא דרך התמקדות בקבלת החלטות טובות לעתיד וביצוען. זכרון טעויות העבר צריך לשמש דלק למימוש ההחלטות הטובות החדשות. ברבות הזמן יתברר לך כיצד לכוון את חייך כך שתעשי תיקון לדברים מסוימים שעשית בעברך ושאת מבינה היום שהיו שגויים.

      חשוב מכל במצבך, ולמעשה בכל שלב, לשמור על שלום בית ויחסים טובים ומכבדים עם בני משפחתך. זכרי תמיד שעל אף שלעת עתה אין הם מזדהים עם בחירתך, את למעשה עושה אותה בזכות כל הטוב שהם הרעיפו עליך מאז שנולדת.

      אני מאחל לך בהצלחה רבה, ואשמח לשמוע ממך עדכונים על המשך דרך, במייל הפרטי (שבדף צור קשר באתר זה).

      אהבתי

  5. מאמר מעניין,
    יש צדק בדבריך, אכן כיום, אנשים רואים את הכל בשחור לבן
    ובלי גווני אפור
    חזרה בתשובה נתפסת באופן קיצוני, מסוכן וחד כיווני
    ולא כתהליך דינמי ומתפתח
    וחבל

    אהבתי

  6. שלום אני נערה בת 17 מבית חילוני מסורתי
    מאז שאני זוכרת את עצמי מאוד התחברתי לדת
    בחודשים האחרונים החלטתי לעשות שינוי בחיי ולנסות לתקן טעויות שעשיתי, לשמור יותר על צניעות ולנסות להתחיל בהדרגה לשמור מצוות.
    אבי גדל בבית דתי כשהיה ילד אך הוא ואחיו מקיימים אורך חיים חילוני ואני מפחדת מאוד מכך שמשפחתי לא תקבל את החלטתי ותלחץ עלי לשנות את דעתי.
    ההחלטה הזו נבעה ממספר סיבות איך בעיקר מהסיבה שבכל פעם שאני עוברת חוויות קשות או נזכרת בחוויה ספציפית שצילקה אותי בילדותי החיבור לדת הוא זה שנותן לי כוח ותקווה.
    אני מפחדת להשאר לבד בדרך שבחרתי להתחיל ולא לקבל את תמיכת משפחתי וחברי, אשמח לשמוע אם יש לכם עצות בנושא.

    אהבתי

    1. בת 17, שלום
      קודם כל, אני מחזק את ידיך בהחלטה להתקרב לקב"ה ולתורה. החיבור שלך מילדות נשמע מאד מיוחד. הקשר עם ה' גם בהחלט פותח צוהר חדש לגמרי כדי להתמודד עם חוויות קשות שקרו או שקורות.
      העצה העיקרית שלי היא להתקדם בהדרגתיות טבעית, בלי צעדים פתאומיים או מבהילים. הורים בדרך כלל מכבדים צעדים רציניים שילדיהם עושים, שהם אמיתיים עבורם ולא שטחיים או גחמתיים. ההורים שלך יפחדו אם הם יראו שאת עושה דברים לא אחראיים. אך אם מתקדמת לאט ואת עקבית רוב הסיכויים שהם יעריכו אותך, ומי יודע, אולי זה גם ישפיע עליהם להתחזק (היו בהחלט דברים מעולם). הכי חשוב זה לשמור אתם על קשר טוב, ולשדר שמבחינתך דבר לא מאיים על הקשר ועל הנאמנות שלך אליהם.
      אני מאחל לך בהצלחה. אשמח לשמוע עדכונים על ההמשך,
      בברכה, ניר

      אהבתי

  7. ב"ה אלול התשע"ו

    ישר-כח גדול !
    דבריך העמוקים אמיתיים וכנים והם כ"מים קרים על נפש עייפה" בתקווה שדבריך יעירו ויעוררו ושנזכה כולנו ומי"ד ממ"ש לגאולה עם משיח צדקנו ובית-המקדש !!!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s