בלוגים של בעלי תשובה (וגם קצת על דתל"שים)

Andrew Chen ©

אני כל-כך שקוע במטלות החיים והעבודה, שלצערי אין לי זמן לעדכן את הבלוג. מצד שני, לתת לחודש שלם לעבור בלי אף פוסט זה איסור חמור בהלכות כתיבת בלוגים, אז החלטתי לפחות לכתוב לכם על בלוגים של בעלי תשובה אחרים, שחלקם קמו ממש לאחרונה.

אך קודם כל, הקדמה ורקע.

אלף דתל"שים

זמן מה אחרי שפתחתי את הבלוג הזה, גיליתי פתאום שיש כמות גדולה ביותר של בלוגים של דתל"שים (כלומר דתיים לשעבר, למי שלא מכיר את המינוח…), אבל כמעט שום בלוגים של בעלי תשובה.

יום אחד ראוי לכתוב באריכות על כל הנושא של דתל"שים והיחס ביניהם לבין חוזרים בתשובה (חזב"תים?). כפי שכבר כתבתי פה פעם, אני מתנגד לביטויים "חזרה בשאלה" וגם "יציאה בשאלה", המעקמים את המושג חזרה בתשובה וגורמים לו להיראות כבריחה פחדנית משאלות וחיפוש אחר תשובות קלות מן המוכן (בניגוד ל"עוז" ול"אומץ" המאפיינים לכאורה את הדתל"ש…). הציור הזה כל-כך מקושקש וחסר-שחר בעיני, שאני חושב שפשוט אסור לשתף פעולה עם המינוח הזה.

הדתל"שים הם לכאורה תמונת המראה של החוזרים בתשובה, המוכיחה כביכול שאין אמת מוחלטת בשום מקום, אלא לכל עולם מגרעותיו ובעיותיו, שהעולם השני נותן עליהן מענה. בתהליך שעובר החוזר בתשובה, אחת ההתמודדויות הגדולות ביותר היא עם נחשול הדתל"שים, בפועל או בדרך, הדוהר לעומתו כאשר הוא נכנס במבואות היהדות, שפיהם מלא בסיפורי בלהות על העולם ממנו הם נסים, והמזהירים אותו פן יכנס אליו. בע"ה, בבוא העת אקדיש פרק בסדרה "אל תוך הפלא" לתיאור ההתמודדות שאני עברתי עם זה (אני כבר יודע איך אקרא לו: "אלף דתל"שים לא יצליחו לכבות אותי"; אתם מוזמנים להתחיל לזמזם את זה…).

אך האמת היא שבכמעט כל המקרים, אם לא כולם – ואני אומר זאת על סמך היכרות עם עשרות רבות של דתל"שים וחוזרים בתשובה גם יחד – אין כמעט שום קשר בין היהדות אותם עוזבים הדתל"שים לבין זו אליה נכנסים בעלי התשובה. בראש ובראשונה, רובם ככולם של הדתל"שים (אין לי סטטיסטיקה, לא יודע אם יש כזו בכלל, אך לדעתי מדובר על יותר מ-98%) באים מהעולם הליטאי-אשכנזי על ענפיו השונים (זה כולל את כל זרם הציונות הדתית, שבמובנים רבים היא ענף של הליטאיות), בעוד רובם הגדול של החוזרים בתשובה (במקרה זה מדובר כנראה בפחות מ-98%, אבל עדיין הרוב) הולכים לעולם החסידי – בעיקר חב"ד וברסלב, שתי החסידויות החיות והתוססות ביותר. זה לא סתם הבדל של זרמים: בעולם הליטאי את המרכז תופסת ההלכה – החוקים, הדינים, הגבולות – ובעולם החסידי (לפחות בחלקים שלו בהם לא נס ליחה של החסידות המקורית) העיקר הוא עבודת השם הפנימית – הרוחניות, הדבקות, ההזדהות הנפשית.

דבר זה בפני עצמו מראה שלא ניתן לראות בשתי הקבוצות תמונות מראה: הדת שאלו עוזבים אינה זו שהללו נכנסים אליה. למעשה, הנתון הזה רק מחזק את מה שאומרת החסידות מראשיתה: שהיהדות הרגילה, זו שטרם עברה את מהפכת ההתחדשות החסידית, שקועה בגלות. אין זו גלות של אומות זרות או תרבויות נוכריות, אלא גלות בתוך התורה עצמה. זוהי גלות שבה עבודת השם ולימוד התורה הם המשמשים ככלי להסתרת הנשמה. הבעל-שם-טוב דרש זאת על הקטע מהמשנה מפרקי אבות, "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו…": שלפעמים אדם מהלך בדרך הישר של קיום התורה והמצוות, ושונה, לומד תורה, אך בלבו פנימה הוא מפסיק – מנותק – מהקב"ה; מדוע? ממשנתו: בגלל משנתו, בגלל האופן בו הוא לומד תורה (בפרט, מכיוון שהוא חווה אותו כתורתו שלו, "משנתו", ולא כתורת ה').

במובן זה, אפשר בהחלט לראות את הדתל"שים ובעלי התשובה גם יחד כמצויים בתהליך של התקדמות ויציאה מחושך לאור: הראשונים יוצאים מיהדות חיצונית ושקרית למרחב של חיפוש משוחרר, והאחרונים מהחיפוש החופשי ליהדות אמיתית ופנימית יותר.

 ארבעה בעלי תשובה

נחזור לעניין ריבוי הבלוגים של דתל"שים ומיעוט הבלוגים של בעלי תשובה. 

לכאורה יש הסבר פשוט לחידה הזו: הדתל"שים עוברים לעולם שהאינטרנט תופס בו מקום מרכזי, ואילו החוזרים בתשובה עוברים לעולם בו האינטרנט בעייתי לכל הפחות, או מוקצה לגמרי לכל היותר. אך עובדה זו היא רק הסבר חלקי. הנוכחות הדתית והחרדית היום באינטרנט היא כבר גדולה, יש את שרת רימון שמסנן תכנים לא חינוכיים וקיבל אישור מרבנים רבים, כל העבודה של כולם מתנהלת באימייל וכו'. ההסבר העיקרי הוא לדעתי אחר: בעלי התשובה פשוט לא עיכלו עדיין את האפשרות הזו, לכתוב באינטרנט ולספר את סיפורם. תהליך התשובה הוא במידה גדולה תהליך של התכנסות – לתוך עצמך, לתוך משפחה שמקימים (או מנסים לעצב מחדש), לתוך חברה וקהילה. האפשרות לכתוב על זה ברשת אינה מתבקשת מתוכה.

אבל היא כן חשובה. היא חשובה כי נקודת המבט של בעל התשובה היא ייחודית ונדירה: הוא התנסה בכל סוגי החופש החילוני – הן ה'חופש' השקרי, המוצג למראית עין בלבד ושכולם מנסים לשכנע עצמם שיש להם, והן סוג אמיתי ויפה של חופש שמפציע לרגעים בחיים הבלתי-מחויבים – והבין שבסופו של דבר הם אינם מוליכים לחיים טובים ונכונים. הוא בוגר ההשכלה החילונית, איש העולם הגדול וצרכן התרבות הרחבה – אבל הוא קלט שבכל אלו חסר משהו, חסר את לב הדברים שעומד מאחוריהם ומעליהם ובו טמונה משמעות חיינו. הוא פוגש את היהדות כאדם מבוגר ולכן רואה אותה באור חדש ומפתיע, ויכול להאיר אותה באור חדש לאחרים – "אור חדש על ציון תאיר". והכי חשוב, הוא מביא אתו מטענים, מטענים רגשיים, שכליים וגם רוחניים, אותם הוא מעלה לתורה ויוצר חיבורים ואיחודים חדשים שלא נראו כמותם בכל תולדות היהדות. אנשים חייבים לראות את זה!

כשהבנתי את חומרת המצב, מייד הוספתי לכותרת "בלוגים של בעלי תשובה" כאן בעמודה הצדדית של הבלוג שלי, את המשפט: "למה יש כל כך מעט? אתם יודעים כמה בלוגים של דתל"שים יש? קדימה, תפתחו בלוג!"

אם לומר את האמת, לא ציפיתי שמלים ספורות אלו יעשו משהו. אך בשבועות שחלפו מאז הופתעתי, ונכון לעכשיו קמו שלושה (!) בלוגים חדשים של בעלי תשובה, ששלושתם אמרו לי מפורשות שהיה זה בזכות הקריאה הזו. ברוך ה'!

להלן פרטי ארבעת הבלוגים הנוספים של בעלי תשובה שפעילים היום ברשת ואני מודע לקיומם. הראשון ותיק והבאים אחריו הם אלו שקמו לאחרונה. היכנסו אליהם, הגיבו, חזקו את הכותבים – והכי חשוב, הקימו עוד בלוג משלכם. יש לכם דברים חשובים להגיד שרק אתם יכולים להגיד אותם. נכון לעכשיו, הקריאה שלי להקמת בלוגים עוד נמצאת בעמודה הצדדית. אני מתכוון להסיר אותו כשיהיו לפחות עשרה בלוגים בו. וכמובן, אם יש בלוגים נוספים שלא שמעתי עליהם, כתבו לי!

התבוננות – יהדות לאנשים חושבים, הבלוג של יחיאל הררי

זה הבלוג הותיק יחיאל הררי הוא ד"ר ומרצה לתקשורת, ולשעבר עיתונאי, עוזר פרלמנטרי ויועץ תקשורת, שכתב סדרת ספרים בשם "עצות התניא", המנגישים את תורת חסידות חב"ד לציבור הרחב. הוא כותב בבלוג מאמרים על מגוון נושאים, הרבה מהם אקטואליים, ותמיד מנסה להראות – בצורה אינטליגנטית, בהירה ומסודרת – את נקודת המבט היהודית עליהם, ובפרט החסידית. הוא מעדכן את הבלוג שלו לעתים קרובות, וכדי מאד להרשם.

יהודי פשוט בעולם מורכב, הבלוג של רן ובר

איזה שם יפה לבלוג! רן ובר הוא חוזר בתשובה ברסלבר, איש היי-טק לשעבר, שמאד פעיל באינטרנט. הוא כותב בערוץ הניו-אייג' של nrg, שגם אני כתבתי בו פעם, ומעלה כל שבוע לרשת שיעור וידאו שהוא מעביר, שמלא במתיקות חסידית בגובה העינים. הוא גם כתב לאחרונה רומן בשם "התגלות", שבע"ה עוד אכתוב עליו כאן. עבר קצת זמן מאז העדכון האחרון שלו, אז זו ההזדמנות להפגין מול ביתו עם שלטים: "רן, העם דורש פוסט חדש"!

 פרקים מיומנו של חוזר, הבלוג של דרור

בלוג זה החל חייו לפני כשנתיים, אך נכבה לו המנוע והתניע מחדש לאחרונה. בלוג חביב ומעניין ביותר, המשלב בין סיפורים ממסע התשובה, להגיגים, להתייחסות לאירועים אקטואליים, לכתיבה על כל מיני פרטים מהחיים, ומנסה להתבונן בהכל מפרספקטיבה גבוהה של אמונה. הפוסט האחרון הוא על המערכון האלמותי מרחוב סומסום, "אני רוצה להיות שם!"

אורות – הבלוג של לילך שרון

השתיל הרך ביותר בערוגה, בלוג שהוקם לפני שבועיים וחצי, והראשון של חוזרת בתשובה. יש בו כרגע שלושה פוסטים בלבד, שלושתם נהדרים, כתובים מצוין, מצחיקים ובאים מעומק הלב. הקול של לילך צלול וכן, מלא אופי ונטול פוזה – ממש כיף ומעניין לקרוא. ברוכים הבאים, לילך, ואל תפסיקי לכתוב!

דבר תורה לסיום: גם הקב"ה חוזר בתשובה

יהודים צריכים לחתום הכל בדבר תורה, ובפרשת השבוע החולף (ניצבים-וילך) יש פירוש רש"י אחד שנוגע בדיוק בענייננו – כתיבת בלוגים אישיים של בעלי תשובה.

קודם כל, בכלל בפרשת השבוע נמצאים הפסוקים היפים ביותר בתורה על תשובה. הנה כמה מהם:

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: …

כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:…

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

(דברים ל, ג-ו, י-יד, יט)

אני רוצה להתמקד רגע בפסוק הראשון: "ושב ה' א-להיך את שבותך". רש"י מביא את שאלת חז"ל על פסוק זה: מדוע כתוב בו "ושב את שבותך", הרי היה צריך להיות כתוב "והשיב את שבותך". האם ה' בעצמו חוזר בתשובה?

רש"י מביא שתי תשובות לשאלה זו, האחת של חז"ל והשניה שלו. תשובת חז"ל היא המדרש המפורסם, שנדרש על פסוק זה, שכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם, וממילא כאשר הם חוזרים מהגלות השכינה – שהיא חלק מה' – שבה עמם. אך מה שמעניין אותי כאן היא תשובת רש"י לשאלה: "גדול יום קבוץ גלויות", כותב רש"י, "ובקושי", כלומר קשה מאד לעשותו, "כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו".

אוף, כמה שזה יפה. קיבוץ גלויות אינו בקבוצות. הוא לא מתרחש על ספינות מהגרים, ולא בדמות המון שמתעורר ויוצא לצעוק ביחד ברחובות. השיבה אל ה' היא אישית. כל אחד חוזר לבד. ויותר מזה: ה' מלווה כל בעל תשובה באופן אישי, "אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו". ה' "שב" עם כל חוזר בתשובה, פשוט כי הוא מוליך אותו אישית.

שימו לב שהליווי האישי שה' מעניק לבעל התשובה נעשה "ממקומו": כל אדם שמגלה מחדש את היהדות מגיע ממקום אחר, מהמקום שלו. ה' בא במיוחד למקום הזה, מתגלה אליו שם, ומדריך אותו בנתיב החד-פעמי והבלתי-סלול ממקום זה אל הקדושה. זה בדיוק אחד הדברים שבלוגים של בעלי תשובה יכולים לשתף עם אחרים: הסיפורים והחוויות של הליווי האישי שה' העניק לנו, איש איש ממקומו.

(נ.ב. עוד דבר שנוגע ללבו של בעל תשובה היום ברש"י הזה הוא המשפט האחרון והנפלא: "ואף בגליות שאר האומות מצינו כן, 'ושבתי את שבות בני עמון'". בהכללה קצת גסה, אבל אמיתית, גורלם של הגויים נוגע ללב בעל התשובה הממוצע יותר מאשר ללב הדתי הממוצע. לא בגלל שלבו יותר גדול, אלא פשוט מאד כי הוא הסתובב יותר בעולם ופגש יותר אנשים מעמים אחרים. הרבה פעמים החברים הטובים ביותר שלו הם גויים. עבורו הם מציאות, לא מושג. לכן הוא במיוחד שמח לשמוע שה' משיב את, ושב עם, בני כל העמים).

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת תשובה שבאה מאהבה ואהבה שבאה מתשובה!

47 comments

  1. פוסט מעניין . אני יכולה להעיד שבמקרה שלי אכן עזבתי עולם שמצאתי אותו טכנוקרטי וחסר נשמה. טענתי שאני יודעת היטב את ההלכות הקשורות לחיי, מכירה את התפילה על בוריה ,כאשר אני נכנסת לבית כנסת מיד יודעת היכן אוחזין ,אבל רוחנית מבחינתי לא היה שם כלום.

    אולי הסיבה שיש בלוגים רבים של דתלשים היא כי המעבר לחילוניות מתבטא באובדן גדול.ובלוגרים דתלשים מבקשים למצוא הקשבה בעולם הקר והמנוכר שבתרבות המערבית. אני יודעת שאני מכלילה אבל ברור שזה עולם שהוא יותר אטומי מהעולם הדתי.

    ועניין נוסף מחווייתי האישית אפשר לדבר עלינו הדתלשים כעל זרם יהודי חדש. יש לנו שפה משלנו ,וחלק מאיתנו ממשיכים ונמשיך להתכתב ולחיות בעולם המורכב משתי התרבויות.

    אהבתי

  2. פרסיקו, הגברת בתגובתך אינה חוזרת בתשובה! ובכנות, שוב איני מצליחה להחליט האם אתה לא באמת קורא מה שאתה מספר עליו, או שכותב מה שבא לך ומסתדר עם האג'נדה שלך, בלי קשר לאמת.
    וניר, שנה טובה!

    אהבתי

    1. אעזור לך להחליט: אני באמת קורא את מה שאני מספר עליו ובעלת הבלוג ההוא היא באמת בעלת תשובה. ואילו את טועה, מטעה, ומוציאה דיבתי רעה. הספק יפה לחודש אלול, ושתהיה לך שנה טובה.

      אהבתי

      1. זה לא מה שעולה מהפוסטים שלה. בראשון היא מדברת על חזרה בתשובה, לימי אלול, בה מחויב כל אדם דתי. התשובה שהיא מדברת עליה היא תשובה מדת של "מצוות אנשים מלומדה", ומהציניות, למקום האמיתי. המקום שהיא מצויה בו הוא המקום של הדתי מבית שבקלות יהפוך לדתל"ש, אבל לא המקום של האמונה הבוערת אליו מכוון החוזר בתשובה, כפי שכתב ניר בצורה כל כך יפה. גם מהפוסט השני נראה כי מדובר בדתיה מבית הגרה בישוב ביו"ש, התחתנה צעירה ומורדת היום בייעוד של "מכונת ילודה" (לדבריה). קרא שוב ואולי לא תקצוף עליי כל כך…ובעזרת השם תוותר גם אתה על הציניות והצורך "לנצח" תמיד. שנה טובה.

        אהבתי

        1. שמעי, גברת אנונימית, אני קצת לא מבין למה את מתעקשת. אולי את מאוד רוצה שהמציאות תשקף את האג'נדה שלך? צר לי, אבל את שוב טועה ומטעה. היא חוזרת בתשובה. איך אני יודע? שאלתי אותה. האשמת אותי האשמת שווא. אשמח להתנצלות. שנה טובה.

          אהבתי

  3. 1. יש יתרון כשגרים בדרום, שמים לב למגזר מפוספס בתחום התשובה – העולם הספרדי, שמהתרשמות לא אמפירית, נדמה כי הוא גדול מכל מה שעושות החסידויות. רק שתנועת המטוטלת שעושים החוזרים בתשובה המזרחיים היא קטנה יותר (המזרחיים ברובם לא באמת זרקו את מבנה החיים המסורתיים, כמו יוצאי אירופה, ולו בגלל שלא חוו בעוצמה את השפעות תנועת ההשכלה והחילון)
    2. כנראה הייתה לנו טלפתיה, כי בדיוק בעניין הזה ציטטתי בפוסט של אתמול את הלל צייטלין המתאר בחריפות את תופעת הדתל"שיות. לטענתו (ואני מודה שזה נשמע קצת פטרוני) אי אפשר לעזוב מה שלא היה באמת שלך. "הם האמינו למה שאמרו להם אחרים, וחדלו להאמין בדברים אלה – מה הרעש?".
    בהחלט היקף הדתל"שיות היא תופעה מרתקת וחשובה שעוזרת לברר ספקות ושמצביעה על הרבה חוליים בחברה הדתית. כיום כמעט בכל ישוב דתי יש מסלול עוקף לכניסה בשבת עבור הבנים הממשיכים בדרך כלל. אבל החוליים של החברה הדתית, לפי צייטלין וכפי שאמרת, הם ממש לא עולם האמונה אליה צמאים החוזרים בתשובה.
    3.נר אה כי יש מיעוט בלוגים כי בלוג עשוי להוות תנועה הפוכה לחזרה בתשובה. אם התשובה דורשת ממך לצאת קצת מעצמך ולהתעסק מבחינה עיונית ומעשית בדברים מחוצה לך, הבלוג מחזיר אותך ואת האגו שלך בדרך כלל למוקד. נדמה שרוב החוזרים בתשובה יעדיפו ללמוד תורה ולהפיצה, גם באינטרנט, מאשר להגג בבלוגים (הרי בשביל זה חזרו בתשובה לא?) :).
    שנה טובה ומתוקה

    אהבתי

    1. יחיאל, שלום
      מסכים עם כל מה שכתבת.
      קודם כל, אתה צודק שכל מה שכתבתי סובל מאשכנזוצנטריות. מודה באשמה… שנית, גם אני ראיתי וצחקתי שכתבת על אותו נושא באותו יום.
      בנוגע לבלוגים: אולי באמת צריך לשאוף שבלוגים כמו שלנו באמת יתבדלו קצת מהאחרים בכך שלא יבזבזו אנרגיה סתם על בכיינות או חיטוט עצמי. צריך איזה איזון בין כתיבה אישית ישירה לבין משהו שחותר לאמת שהיא מעל כולנו.
      שנזכה לזה בשנה החדשה – שנה טובה!

      אהבתי

  4. שלום ניר!

    בהחלט נושא מעניין, כרגיל. ביקר חשובה האבחנה בין העולם שעוזבים הדתלשים לבין העולם אליו נכנסים בעלי התשובה. אני חושב שבהחלט כדאי לפתוח עוד בלוגים כאלו, ואם אמצא את הזמן אעשה כך גם בעצמי.
    אגב, מה אתה אומר על פרסום הבלוג שלך ב'אדרבה'? נראה לי שזה חומר שתפור לשם בדיוק ואנשים ישמחו לקרוא את זה גם בבמה הזו.

    להתראות

    אהבתי

  5. ניר, תודה על הדחיפה להקים את הבלוג ועל התמיכה! אין ספק שבלעדיך לא הייתי מוצא את הכוחות להמשיך ולקיים בלוג בתוך כל עומד החיים.

    יחיאל, אני מסכים איתך לגמרי לגבי האגו, ולכן החלטתי שהפעם אני שומא על אנונימיות (מסוימת). שהבלוג יהיה לשם שמיים, ואם משהו יתעורר אצל מישהו בעקבות כך – באתי על שכרי. אין ספק שהכי כיף ויעיל ללמוד תורה, אבל אני גר בקהילה שחרתה על דגלה לצאת לרחוב ולשתף בתובנות שלנו עוד יהודים 🙂 אז יש כאלה שיוצאים עם דוכן, ויש כאלה שפותחים יוזר בוורדפרס.

    מי יתן והשנה הקב"ה ירבה פוסטינו, יעורר בלוגינו, יגדיל קוראינו, יכרית תקלותינו והכי חשוב – יוסיף בעלי תשובה לאין שיעור!

    אהבתי

    1. בהצלחה, נראה בלוג מעניין.
      רק להעיר בעניין האגו ואנונימיות, נדמה שדווקא חשיפה של מי שעומד מאחורי הבלוג מסייעת לאמינות של הבלוג ולהתקשרות עמו (על דרך ההסבר של אדמו"ר הזקן על כך כי משה היה ענו מכל אדם. הענוה היא לא אי הכרה במעלות, אלא הכרה בכך שאם מישהו אחר היה מקבל את התפקיד שלי, משה, הוא היה מצליח בו יותר).

      אהבתי

  6. בענין האיסור החמור של הלכות בלוגים – מה עם הבלוג של הרב יצחק?
    ובענין גורל הגוים הנוגע לבעלי תשובה – מה עם סדרת בין ישראל לעמים שנקטעה פתאום אחרי 3 פרקים?

    אהבתי

    1. הרב קצת לא מרגיש טוב ועובד על דברים אחרים, ובכלל יש לו תקופות. אני בטוח שבעוד כמה זמן זה יחזור.

      סדרת בין ישראל לעמים אכן נקטעה, כי פרוייקטים החשובים לי יותר נעשו פתאום מיידיים, בראש ובראשונה אשתי הקימה בית ספר לבנות והתגייסתי לעזור כמיטב יכולתי. הפרויקטים האחרים יפורסמו בשעתם…

      שנה טובה!

      אהבתי

      1. טוב, אז רק תדע שזו הייתה סדרה חשובה מאוד. בעיני אפילו על גבול הבשורה והמהפכניות, ושאיני יודע איפה אפשר למצוא דומות לה. הדברים הללו אקטואליים מאוד ונחוצים מאוד.
        לתשומת לבך בין כל הפרויקטים החשובים שאסור להפסיקם…

        אהבתי

  7. נראה לי קצת חד-צדדי לתלות את כל מה שטוב ביהדות בחסידות ואת כל מה שרע בליטוואקיות. ובכלל, האם האש וההתלהבות החסידית, שכל כך מאפיינת חזב"תים, באמת מחפה על החליים החברתיים והפגמים המעשיים והעקרוניים של היהדות, שהבריחו את הדתל"ש? אני דתי מבית, הכרתי והתבוססתי באש החסידית בכל נפשי ועדיין עכשיו אני מרגיש קרוב ליציאה.

    אהבתי

    1. החפץ, שלום

      ממש לא תליתי את מה שטוב ביהדות בחסידות ולהפך. רק הצבעתי על עובדה, העובדה שרוב בעלי התשובה מתחברים ליהדות דרך החסידות, ושרוב עוזבי הדת מגיעים מיהדות לא-חסידית שאין בה רוחניות.

      אינני יודע על לאלו חליים ופגמים אתה מתכוון (אני לא רומז שאין, רק שאני באמת לא יודע למה כוונתך). אך ההתרשמות שלי ממה שאני מכיר היא שחיים שיש בהם עבודה חסידית פנימית אמיתית – ברמת הפרט וברמת הכלל – נמנעים וניצלים ממרבית הבעיות והפגמים שיש בקהילות דתיות רבות, ושאולי להן אתה מתכוון. אף אדם ואף חברה אינם מחוסנים מבעיות ואינם נטולי בעיות, כמובן. אבל אם אתה מדבר על בעיות מעבר למה שכל חברה מתמודדת אתן, דברים שדוקא שייכים ליהדות, אז זו ההתרשמות שלי. מעבר לכך צריך לדבר בואפן מפורט יותר.

      עוד נקודה חשובה: אני ממש לא חושב שעבודה חסידית נמדדת באש והתלהבות. זו לדעתי החיצוניות של החסידות. אדרבה, הרבה פעמים ההתלהבות הזו רק מרחיקה מהעבודה האמיתית, וסופה – כפי שקצת נשמע שקורה אצלך – תגובת נגד של מיאוס והתרחקות. עיקר החסידות להבנתי היא לימוד פנימיות התורה, ועבודה של יישום האמונה בכל מישורי החיים לאורה.

      אהבתי

  8. אהלן ניר – פוסט מתוק כרגיל. שתהיה לך שנה נפלאה של עשייה ברוכה מאוזנת עם העמקת הקשר עם עצמך, השם והמשפחה.

    יש לי מערכת באנרים באינטרנט ומישהו הוסיף היום את האתר שלו:
    charedim.net
    זה מערכת בלוגים וורדפרסיים בחינם לתכנים כשרים וכיוב' אולי בעלי תשובה יוכלו להשתמש בזה…

    בנוגע לזה שלא כתבתי… אתה צודק. חטאתי פשעתי ולא כתבתי פוסט. מקווה לתקן את זה לפני הטיסה שלי. הייתי צריך לכתוב שני טורים למעריב כדי לכפר על ההעלמות שלי.

    ואנצל במה זאת לאחל גם לך וגם לתומר – שנה טובה ומתוקה! (וגם לשאר הקוראים. למה לא?!)

    אהבתי

  9. מהמפגשים שהיו לי עם דת"לשים במהלך החיים, עוד לפני שחזרתי בתשובה, הבנתי שכמעט כולם החליטו לעזוב את הדת כי הרגישו חנוקים וסגורים וכלואים בתוך העולם שיצרו להם ורצו את החופש (החופש לממש את התאוות אלא מה?).

    אני חושבת שהתופעה כל כך רחבה לאו דווקא בגלל הלימוד (ואין ספק שחסידות מכל סוג שהוא יכולה רק להוסיף עומק וחיות לכל אדם שומר מצוות) אלא בגלל התקופה שבה אנו חיים.
    התאוות תמיד היו ותמיד תקפו כל יהודי, אבל בתקופה שלנו הכל מותר ולגיטימי והפיתויים רבים מאוד (מספיק סיבוב של 5 דק' בתל אביב), וצריך המון אומץ וכוחות כדי להתגבר עליהם.

    ההבדל הוא שהחוזרים בתשובה כבר היו שם, מיצו, ראו שהחופש הזה כביכול הוא רק כלא ומרדף אחר תאוות שלא נותנות כלום מעבר לסיפוק זמני שמותיר אחריו ריקנות איומה. הדתיים לא יודעים זאת, הם רואים את העטיפה החיצונית של הפריצות שקורצת להם ושאף אחד לא מת מחילול שבת כמו שלימדו אותם, ואז מתחילה ההשתעשעות עם הנושא.
    כל הגברים שדיברתי איתם שהפסיקו לשמור מצוות אמרו שהיה זה בגלל התאוות שלהם. אגב, גם הרבה מהם חזרו בתשובה אחרי כמה שנים שגם הם ניסו ומיצו וראו שאין בזה תכלית וטעם לאורך זמן ושהם מחפשים עומק.

    אם פעם אדם היה יוצא באמצע הלילה ומתחבא שאף אחד לא יראה אותו וחושש שיסקלו אותו באבנים אם יתפסו אותו והולך כמה ימים לעיר אחרת כדי לממש את התאווה שלו בסתר… בימינו כל מה שצריך זה לקחת מונית לדרום ת"א ואף אחד אפילו לא מסתכל עלייך או חושב שמשהו לא בסדר עם זה, להיפך- חושבים שמשהו אצלך לא בסדר שאתה כל כך סגור, ומתלבש כמו שאתה מתלבש ועושה את מה שאתה עושה.

    אולי זה נשמע פשטני אבל אני חושבת שזו הסיבה העיקרית לנטוש את הדת, והחסידות היא המחזירה אותם הביתה בעדינות ועם כלים טובים יותר להתמודד עם הריקנות, התאוות ותכלית החיים בעומק (המון חוזרים בתשובה).

    ובקשר לבלוגים של חוזרים בתשובה,
    קודם כל- תודה רבה על המחמאות ועל הפוסט שלך, גרמת לי באמת להרגיש חלק מכת קטנה שבאה להפריח את השממה הוירטואלית, ובע"ה שיהיו יותר.

    אני מסכימה עם כך שתהליך החזרה בתשובה מוביל להתכנסות, אך מעבר לכך, אני חושבת שחוזרים בתשובה מרגישים שהם צריכים להפיץ תורה ולהחזיר אנשים אחרים בתשובה בבחינת "ראיתי את האור איך אתה לא רואה בוא ואראה לך…" במקום בפשטות לשתף אחרים עם הרגשות שלהם והלבטים שלהם. הבעיה לדעתי, שתהליך התשובה מביא איתו כל כך הרבה ספקות, לבטים, ביקורת עצמית, בלבולים ומעבר בין העולמות והתנדנדות בין פה לשם במשך כל כך הרבה זמן, אם בכלל זה נפסק, שבעל התשובה אומר "מי אני שיכול להראות למישהו את האור שיש בתוכי את כל הבלבול הזה ואני בעצמי איני בטוח בדרך שלי", או איך אפשר לשכנע אותם לבוא "אלינו" כשאני לא בטוח שאני בכלל רוצה להיות חלק "מהם"? אולי לשלוח פרשת השבוע בתפוצה רחבה זה משהו יותר בטוח…

    אך בעצם, זהו היתרון גם בלהיות חוזר בתשובה, וגם בפתיחת בלוג. שאפשר לשתף ולראות שכולם בעצם עוברים את אותו הדבר. שהחילונים שקוראים שמים לב שאין פה התנשאות ושאני לא באה לומר להם שהם חיים לא נכון ושאני חיה נכון, כי אני בעצמי איני בטוחה שאני חיה נכון ומבררת את דרכי כל הזמן.

    ובקשר לאנונימיות, אני חושבת שכדאי להזדהות בשם הפרטי כי זה פותח פתח לשיח יותר אינטימי עם חברים וקרובי משפחה (אצלי לפחות), ויותר קל להתחבר לאדם הממשי מאחורי המסך.

    שנה טובה ומבורכת לכולם!
    כיף להיות פה … (-:

    אהבתי

  10. כשקראתי את ההודעה מיד שאלתי את עצמי , מהו לעזאזל הבלוג שלי.
    מצד אחד , אין ספק שאני דתל"ש.
    מצד שני , הבלוג שלי , לפחות , רווי בתעמולה אולטרא אורתודוקסית קיצונית.
    הגעתי לשתי מסקנות:
    א. אין לי מושג.
    ב. מזל שאפשר להאשים את העיבורים.
    העולם הדתי שהשלכתי אחרי במיאוס , היה עולם דוגמתי ,מנוון , פרוצדוראלי ולגמרי מחניק.
    אני כל כך לא רוצה לחזור אליו.
    מצד שני , אני עשוי לפתח תסמינים של קריז , אם עובר עלי שבוע בלי איזה שיעור בליקוטי מוהר"ן , או השתטחות על קברי צדיקים , חוץ מזה שלמקווה אני מגיע בערך פעם ביום.
    מוזר.

    אהבתי

    1. שלום, דרול

      קודם כל, מה זה "עיבורים"…?

      דבר שני, יש לי הצעה ידידותית בשבילך: אולי כל יום אחרי הטבילה, לפני ליקוטי מוהר"ן, תעשה לימוד על הסדר בליקוטי הלכות של רבי נתן – אבל במטרה לעבור לעשייתן מיד אחרי. כך אולי תפגוש מחדש את ההלכה ממקום חסידי ולא פרוצדורלי או דוגמטי (ואולי זה גם ירגיע את התעמולה הקיצונית, פשוט כי תעמול על עצמך ולא על אחרים).

      אהבתי

      1. עיבורים זה רסיסי צדיקים מטאפיזיים שנדבקים אל האדם לזמן קצוב ומשנים את התנהגותו , מחשבותיו , הרגשותו ומעשיו .
        לגבי לימוד , אני משתתף בשיעורים רבים ואם מלמדים שם ליקוטי הלכות , אז אני לומד גם את זה.
        אין לי שום דבר נגד ליקוטי הלכות , זה ספר חשוב מאוד , אבל לא מלמדים אותו הרבה.

        אהבתי

    1. לא ממש דתל"ש במובן זה שמעודי לא הייתי "חסר דת".
      בסוף גיל העשרה החלפתי את הפלוראליזם האורתודקסי בזן בודהיזם.
      הלוואי שתצליח לצאת מדי פעם ממצור החיתולים וללמד.

      אהבתי

      1. דרול, מחילה על ההתערבות, אבל מדבריך עולה כי אינך דתל"ש בעוד מובן: אם גדלת בפלורליזם אורתודוקסי, זה אומר שהרקע לא היה מי-יודע-מה דתי ממילא, וכמו שיחיאל הררי אמר למעלה, "אי אפשר לעזוב מה שלא היה באמת שלך"…

        אבל אני לא באמת מתיימר להבין. ברור לי שלמי שגדל לגמרי בחוץ יותר קל להגיע ליהדות (האורתודוקסית, הכבדה כאילו), דוקא בגלל שאין לו מטענים, בעוד לאנשים מבית דתי יותר קשה לחזור בתשובה. אני רואה את זה מאשתי, שהיא בעלת תשובה מבית דתי – הדרך שהיא צריכה לחצוב הרבה יותר מסובכת, כי יש גבול דק בין מה שהיא צריכה לזרוק מהעבר שלה לבין מה שהיא חייבת לשמור.

        אהבתי

  11. שלום ניר,
    עם כל הערכתי אליך, ישנה טעות בידך. הציונות הדתית, ששייכת אותה לזרם הליטאי רחוקה מלהיות גלותית ומלאה טל המרווה את הנשמה ומקורה בהררי קודש של פנימיות התורה.
    (עיין אורות הקודש…)
    מרום.
    נ.ב. מתי אתה מגיע שוב לאוניברסיטה העיברית ומתי נפתח שוב קורס פסיכולוגיה יהודית לגברים?

    אהבתי

    1. שלום, מרום

      מאיפה הבאת את ה'גלותי'? אמרתי שרוב הדתל"שים באים מהזרם הליטאי, ובסוגריים שבמובן מסוים אפשר לראות בדתי לאומי כענף של זה (כך שמעתי ממרכזניקים רבים, הרואים עצמם ממשיכי הגר"א, ולכן גם נאחזים בחיבורים כמו קול התור וכדומה).

      אין שאלה שתורתו של הרב קוק פנימית ועמוקה ביותר, ויונקת מתורת הסוד ואף החסידות. אבל אני הרי ניסיתי להסביר את הדתל"שים, לא את אלו שמחוברים לתורה זו ומתחיים ממנה.

      נפתחה תוכנית של תורת הנפש לגברים בירושלים ביום שני לפני יומיים, אבל עדיין אפשר להצטרף, עיין באתר של ביה"ס לתורת הנפש: http://www.torathanefesh.org. אני לא מלמד בתוכנית בירושלים אלא בזו שבתל-אביב.

      אהבתי

      1. טוב, להסתמך על מרכז הרב כאל המראה של כל הדתיות הלאומית זו ראיה צרה של אפיק אחד מתוך שלל האפיקים של הדתיות הלאומית.
        מרום.

        אהבתי

  12. אויה! עוד חודש בלי פוסט חדש עבר!
    העם צמא, והלוא "לתת לחודש שלם לעבור בלי אף פוסט זה איסור חמור בהלכות כתיבת בלוגים"…
    (חיוך)

    אהבתי

  13. יש עוד בלוג שנקרא "מחוייב המציאות" בלוג ברסלבי-פוסט מודרני שבעליו מכנה עצמו דרול
    הוא מעיד על עצמו כשומר הלכה.

    אהבתי

  14. ניר מנוסי מה קורה איתך?
    דורשים פה את נוכחותך! מייד לפרסם פוסט חדש!
    (אתה יכול גם למחזר חומרים)

    אהבתי

    1. [בולע רוק] אה… אני לא מצליח להגיע לזה! יש יותר מדי דברים אחרים לעשות, שלא לדבר על החיים עצמם שהם די צפופים…
      בע"ה, בלנ"ד, לא לתפוס אותי במלה: מקוה ששבוע הבא, מאמר על שפות וחלומות (חוש-הנפש של חודש כסלו הוא חוש החלימה, וזה גם החודש לגייר את היוונית. בעצם גם טבת… בקיצור: מתישהו בעתיד הנראה לעין).

      אהבתי

    1. תשמעי, היתה פה השגחה פרטית בלתי רגילה. מסיבות מיסתוריות, מערכת וורדפרס לא הודיעה לי על התגובה הזו שלך – פעם ראשונה שזה קורה לי. במקביל, קצת אחרי שכתבת אותה, גיליתי אני, בלי שום קשר, את הבלוג שלך, וחשבתי לעצמי: איך זה שאף אחד לא סיפר לי על הבלוג הזה כדי שאוסיף אותו לקישורים! אז שמתי קישור, ואז כשבאתי לרשומה זו כדי להוסיף גם תגובה על כך – גיליתי את התגובה שלך! ב"ה.

      אגב, אני שמח שאת צנועה, "כל כבודה בת מלך פנימה". אבל אי אפשר לכתוב איזה שם (לפחות אות ראשונה ושם משפחה…:)?

      אהבתי

      1. איזה כיף לשמוע. זו הפעם השנייה שמישהו מספר לי על השגחה הקשורה לבלוג או למשהו שכתבתי, שאכן קרתה לו, בפרק זמן של שבוע ימים…
        יש מייל, נראה לי שהתוכן רלוונטי יותר מהשם, לא?

        אהבתי

  15. שלום ניר. איזו שמחה יש לי בשבוע האחרון לגלות ב"מקרה", את הבלוג שלך, ושל רן ובר, וכעת עוד בלוגים ובלוגרים אחרים של בעלי תשובה כמוני. אני כבר בשטח די הרבה זמן לבד, ולא ידעתי על קיומם של בלוגים כאלו. פשוט שמחה!
    אז הנה לך עוד בלוג של בעלת תשובה אחת שפעיל כבר ממאי 2007, באתר של 'תפוז', ובו מחשבות ורעיונות על מה שבין אמנות לאמונה, שני העיסוקים המרכזיים של חיי.
    http://blog.tapuz.co.il/galeinay1

    מי שמעוניין לקרוא רק את הרשומות הקשורות לאמונה, צריך להיכנס לתגית 'אמונה', בצד ימין בבלוג.

    מעניין כי הכינוי שלי בבלוג הוא "גל עיני", ולא במקרה- השראה רבה ליצירות האמנות שלי אני שואבת מחכמת האותיות, והפסוק: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", הוא כמו תפילה עבורי להחכים עוד ועוד בנושא זה, של חכמת האותיות. אני מכירה את ספרו של הרב גינצבורג שליט"א, בנושא, ואף ממנו לומדת ב"ה. בכלל זו היתה הפתעה עצומה לגלות כי אתה עורך את ספריו וכתביו. פשוט שמחה! רב נוסף שאני עימו בקשר, אף הוא אמן בחכמת האותיות, (מיקרוגרפיה) להלן קישור לאתר שלו, משתמש אף הוא בפסוק הזה לספרו, ולאתר שלו.
    http://www.nifla-ot.co.il/
    בקיצור – השמחה הממלאה אותי ברגעים אלו אודות בלוגרים נוספים בעלי תשובה, מחזקת כנראה את דבריך בדבר חשיבות העניין.
    נשתמע ב"ה, ויישר כח גדול.

    אהבתי

    1. סיגל, שלום וברוכים הבאים

      באמת נהדר לגלות כך שותפים לדרך. צירפתי את הבלוג שלך לרשימה. כבר ממבט חטוף הוא נראה מרתק ביותר, מלא תמונות ויצירות יפהפיות. מומלץ לכולם!

      ברכה והצלחה, ונשמור על קשר.

      אהבתי

  16. ניר שלום
    משהו על כך שהקב"ה עושה תשובה

    ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א"ל זיל ליקרו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח עכ"ל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s