לפני חב"ד וברסלב: מפגש מחודש עם תורת הבעש"ט

ספר כתר שם טוב מפורש ומבואר, חלק ראשון • עורכים: הרה"ח אברהם מענדל וועכטער, הרב צבי זלמנוב, הרב יצחק קפלן • ספריית מעיינותיך, 672 עמ'

___

אחד מחלומותיו הגדולים של הרב קוק היה לחזות בצמיחתה של "תורת ארץ ישראל" – תורה שמצד אחד שטה במורד הנהר הגדול של פרשני התורה מכל הדורות, אך מצד שני נשפכת אל אדמת הארץ והנפש, ונותנת לשתילים חדשים לשלוח ענפים אל השמים. תורת ארץ ישראל מבקשת להגיע אל ה"תורה מן השמים" מהארץ – מתוך הזדהות פנימית, רגש טבעי ובחירה חופשית. החזון נובא בידי הנביאים: "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיה לא, כא): לעתיד לבוא, אומר ה' לרעייתו כנסת ישראל, תְּחַזְרִי את אחרי, מאהבה.

רבות מהטלטלות העוברות על הציבור הדתי היום חגות למעשה סביב החלום על תורת ארץ ישראל זו. את אחוזי הנשירה הגדולים אפשר להסביר כפרי האכזבה מאי-התממשותה, ומנגד את ציבור בעלי התשובה כפרי התחושה ההפוכה, שתורה זו דווקא אפשרית ומתחילה להתגלות. בתווך ישנם המגששים והמחפשים, שלא רוצים להניח ידם ממסורת הוריהם, אך עם זאת חשים שנס מעט ליחה, ומבקשים מעין מים חיים שיפריחו אותה. פעמים רבות מתבטא הדבר בשילוב סדנאות ושיעורים חווייתיים בלימוד התורה, בין אם דרך "לימוד תורה חווייתי" או "מדיטציה יהודית", ובין אם דרך הרכבת נטיעות מן החוץ, כגון מדיטציה מזרחית או שיעורי יוגה.

החסידות וארץ ישראל

בתוך המסע החשוב הזה משחקת תפקיד מרכזי תורת החסידות. לא רק תינוקות שנשבו ולא למדו תורה מימיהם מגלים אותה בהתפעמות ומשנים את אורח חייהם כליל עבורה. דור שלם של אנשים שגדלו בבתים הלכתיים ולמדניים מגלים דרכה לתדהמתם, שעולם ומלואו – רובד הסוד – מסתתר תחת ספרי התורה שחרשו בצעירותם, ולא רק שופך עליהם אור חדש אלא גם מעורר כלפיהם עמדה נפשית חדשה, פנימית ו'נשמתית' יותר מכפי שהם מורגלים בה. שני הזרמים הבולטים ביותר בהקשר זה הם כמובן חב"ד וברסלב, צמד ההפכים המשלימים שמסיבות שונות מצליח, יותר מכל שאר החסידויות, לפרוט על נימים חבויים בנפשות העידן המודרני.

ישנה סיבה שתורת החסידות מרכזית בנביטתה של תורת ארץ ישראל: בפנימיותה, לשם היא כיוונה מראשיתה. לפני חב"ד וברסלב, לפני שלל הזרמים, המנהגים והניגונים, חשקה נפשו של היהודי שהביא את החסידות לעולם לעלות לארץ ישראל. שום מחזור סיפורים על רבי ישראל בעל שם טוב אינו שלם ללא אחד מסיפורי נסיונות העלייה שלו לארץ. בחלק מהגרסאות הוא מגלה מנהרה תת-קרקעית המובילה לארץ ישראל, ובאחרים מפליג אליה בספינה. בחלק הוא נסוג בשל סערה ובאחרים כי נתקל בשודדים בחופי תורכיה. כמו כל הסיפורים עליו אין לקבלם כפשוטם (ידועה האמרה החסידית כי מי שאינו מאמין בכל סיפורי הבעש"ט כופר, אך המאמין בכולם פתי), אלא לעמוד על מסרם הפנימי: בלבו של הבעש"ט בערה תשוקה לשים קץ ולגלות ולשוב לארץ ישראל. משמיים אותתו לו שלא הגיעה השעה לכך, והוא קבע מושבו במז'יבוז'. אך השאיפה לעבור מתודעה גלותית לגאולתית, ומתורה שמטיפים כמוסר מלמעלה לתורה הנמסרת ללב ונובעת מלמטה, חדורה בכל תורותיו ומעשיו, וניתן לומר כי מהווה את לבה הפועם של החסידות.

רבים מאנשי הציונות הדתית הקפידו בעבר על הרבי מליובאוויטש על שלא עלה ארצה, וכיום על חסידי ומקורבי ברסלב המעדיפים לחגוג את ראש השנה באומן מאשר בארץ. אך ראוי ללמד זכות על תופעות אלו, לראותן כמהוות חלק מהמסע הפתלתל של שיבת ציון הרוחנית אל תורת ארץ ישראל.

על מנת להעריך את מלוא החידוש של תורת הבעש"ט, יש ללמוד אותה. תורתו היא 'קוד המקור' של החסידות כולה, המהפכה התודעתית הבסיסית שמאוחר יותר לבשה את הצורות והגוונים השונים של החצרות החסידיות למיניהן. ברם, בינות שלל שיעורי החסידות הקבועים והמזדמנים המתקיימים ברחבי הארץ בתורות חב"ד, ברסלב וחסידויות אחרות, קשה מאד למצוא שיעורים בתורתו של הבעש"ט, מתוכה כולן נבעו. סיבה מרכזית לכך (מעבר לעובדה שאין בנמצא, עדיין לפחות, "חסידות הבעש"ט" שתדאג להפיץ את תורתו) היא שהספרים המאגדים את תורותיו אינם קלים ללימוד. הבעש"ט עצמו לא היה כותב את חידושיו, אלא הם פזורים, בלשון תמציתית ולעתים רבות סתומה מאד, בספרי תלמידיו, בראשם רבי יעקב יוסף מפולנאה. מלאכת ליקוטם הניבה שני ספרים עיקריים: "הבעש"ט על התורה" ו"כתר שם טוב". הספרים ניתנים להשגה בכל חנות ספרי קודש, אך לקורא הממוצע נכונה התמודדות לא-פשוטה: מדובר במהדורות 'חרדיות' ביותר, מלאות בראשי תיבות בלתי מפוענחים וחצאי פסוקים ומובאות שרק מביני דבר יכולים להשלים בראשם. בעוד תורות חב"ד וברסלב זכו לשלל ספרי הנגשה, תורת הבעש"ט עצמו נותרה עד היום חתומה יחסית בפני הציבור הרחב.

דבר זה השתנה עתה עם צאת "ספר כתר שם טוב מפורש ומבואר, חלק א", בהוצאת ספריית מעינותיך. ספריית מעינותיך שייכת לעמותת "תורת חב"ד לבני הישיבות", ששמה לה למטרה להפיץ את תורת חב"ד ברבים, בפרט בציבור הדתי-לאומי. העמותה אחראית בין השאר על אירועי י"ט כסלו ההמוניים המתקיימים בשנים האחרונות בירושלים, על סדרת תקליטורי "צמאה" המצליחים ועל תוכניות הלימוד בחסידות "לב לדעת" המתקיימות בשלל מוסדות חינוך. כעת קבלה על עצמה העמותה להנגיש לציבור גם את תורת הבעש"ט, והפרי הראשון הוא כרך מפואר זה, הכולל את מלוא חציו הראשון של ספר כתר-שם-טוב בנוסח מנוקד, מפוענח, ובליווי ביאורים, הערות שוליים ומראי מקומות. לראשונה, כל אדם החפץ להתוודע לראשית תורת החסידות – לחזות בעלעליה הראשונים כפי שהגיחו, לחים ורעננים, מאדמת מייסדה – יכול לעשות זאת כעת ללא תלות במתווך.

ספר כש"ט המלא מכיל 430 תורות קצרות, שכולן למעט הראשונה (אגרת שכתב הבעש"ט לגיסו שבארץ ישראל) לוקטו מספריו השונים רבי יעקב יוסף מפולנאה. הכרך הראשון שיצא עתה כולל את 248 הראשונות מביניהן, כמנין מצוות העשה, ומובטח לנו כי הכרך השני יבוא בעקבותיו.

אבי הפסיכולוגיה היהודית

לימוד בספר כש"ט חושף בהדרגה את הלומד לאורח חשיבתו המהפכני של הבעש"ט. הבעש"ט היה מקובל הספוג ברזיה הטמירים של תורת הסוד, אך שונה בתכלית מכל המקובלים שקדמו לו. מעייניו אינם נתונים להשגת עוד ועוד מרזי העולמות העליונים, אלא בדיוק להפך: לתִמצוּתם לצורך החייאת נפשות עובדי ה', מהיהודים הפשוטים ביותר ועד תלמידי החכמים הגדולים ביותר. תורת הבעש"ט אינה עמוסה לפיכך בשלל מונחים קבליים כספרי הסוד האופייניים, אלא מוקדשת להזלפת טיפות אור מזוקקות על נקודות כואבות בשגרת חיי הדת, להרעיף טל תחייה על נפש עייפה. הבעש"ט הוא במידה רבה אבי הפסיכולוגיה היהודית, ותורותיו מוקדשות בראש ובראשונה להארת נפש האדם, בשני המובנים של המלה: להבינה ולרוממה.

כך למשל מניח הבעש"ט את אצבעו על נטייתו של עובד ה' – או בלשוננו, האדם הדתי – לזקוף נקודות לזכות עצמו על התורה והמצוות שמקיים, וכך מבלי משים לסגוד לעצמו במקום לה' ובהדרגה להתרחק ממנו. ראו למשל כיצד הוא דורש את המשנה הידועה מפרקי אבות (ג, ז), "הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ": "המהלך בדרך" הוא ההולך בדרך הישר של עבודת ה', אך בכל זאת "מפסיק" – מתנתק מהקדוש-ברוך-הוא. הסיבה שדבר זה קורה היא "ממשנתו" – בגלל משנתו, כי הוא מייחס את התורה שלומד לעצמו. אדם זה חושב על עצמו "מה נאה אילן זה", ומחשב בראשו מה גודלה של החלקה המחכה לו בעולם הבא, "מה נאה ניר זה". כך יוצא שאדם "מתחייב בנפשו" לא מתוך חטאים, אלא בגלל הזחיחות בה הוא עושה מצוות! (תורה רל"ה).

ההכרה בכך שתהליכים כאלו מתרחשים באופן בלתי-מודע יסודית אצל הבעש"ט, והוא מצביע עליה מפורשות. בהידרשו לכפל הלשון בפסוק "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא יח), הוא מסביר שהדבר רומז לשתי רמות של הסתרה בנפש. הרמה הראשונה היא הסתרה מודעת, "כאשר יודע האדם נגעי לבבו, שהוא חולי הנפש" ויודע שהוא רחוק מה'. אך הרמה השניה היא הסתרה בלתי-מודעת, הסתרה מוסתרת, "שאינו יודע שהוא חולי ברוחני" (כ"ה). אדם זה מרגיש קרוב לה' אך למעשה רחוק ממנו. כך, מאה חמישים שנה לפני פרויד, הצביע הבעש"ט על קיומן בעיות נפשיות לא-מודעות.

הפתרון שהבעש"ט מציע לאשליית הקרבה פשוט כשם שהוא עמוק: הכרה בריחוקנו היסודי מה'. קחו למשל את הסברו הנפלא לפסוק הפשוט "אַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ" (ירמיה יד, כב): "כשסובר האדם שהוא נוכח ה', תואר 'אתה', אז הוא רחוק מהשם, תואר 'הוא' נסתר. מה שאין כן כשסובר שהוא נסתר ורחוק מהשם, תואר 'הוא', אז הוא קרוב ונוכח ה', תואר 'ה' אלקינו'" (כ"ט). דבר זה עשוי להפתיע רבים, המכירים את החסידות דרך סיסמאות 'נאו-חסידיות' או לחילופין מחקרים אקדמאיים, הנוטים להדגיש את חווית הקרבה לה'. החסידות אכן דיברה על הדבקות בה' כערך עליון לשאוף אליו, אך לצד זאת היא הבהירה שהערוץ לקרבה אמיתית עובר דרך הודאה בהיותנו שקועים בעצמנו ורחוקים ממנו.

ההודאה בריחוקנו מה' היא למעשה חלק מעקרון כללי יותר אצל הבעש"ט, שעניינו הכלה של אנושיותנו וחולשותינו כחלק בלתי נפרד מאיתנו, כנתון שיש לשקללו בעבודת ה'. בתורה שהיא אולי אחת העמוקות ביותר שלו, דורש הבעש"ט את הפסוק "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ) לא רק כאומר שצדיק עשוי לחטוא, אלא שבכל מעשה טוב שהוא עושה יש מעט "פנייה וחטא": אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא – באותו מעשה טוב עצמו! יתרה מכך, התערבות זו של הרע בטוב אינה אילוץ, אלא מכוונת. הסיבה? "כי כשיעשה טוב בלי שום דבר רע מתגרה בו היצר הרע". כשאדם מתיימר לפעול לשם שמיים באופן טהור, הדבר מיד מעורר בתוכו תאווה לקלקל את ההצגה. הפתרון הוא להתחכם ולהקדים את היצר הרע דרך שילובו לכתחילה, מה שפורק אותו מנשקו: "מה שאין כן כשרואה היצר הרע שיש בו חלק היצר הרע, מניחו והולך לו, ואז גומר הדבר ויעשה לשמה אחר-כך. וזהו שאמרו 'ישראל גנבים הם', כי צריך לגנוב דעת היצר הרע בכל דבר מצוה" (קמ"א). איזה מינוף גאוני יש כאן של העובדה הקיומית, שהאגו שלנו אינו דבר שאנו מסוגלים לנפנף מעלינו, אלא הוא חלק מובנה מאישיותנו. במקום לנסות ולהתכחש אליו, מלמדנו הבעש"ט להודות בקיומו ולעבוד אתו ביחד.

לכל החידושים שמנינו כאן מכנה משותף אחד: היותם ניגשים לעבודת ה' לא מלמעלה, ממישור תיאורטי ואידיאלי, אלא מלמטה, מתוך המציאות הנפשית הממשית בה אנו חיים. תורת הבעש"ט עומדת כולה בסימן נחיתה מהרוחניות המופשטת לארציות המוחשית, ירידה שהיא בעצם עלייה – לארץ ישראל ולרוחניות הבוגרת שהיא מסמלת. כעת היא מגיעה סוף סוף ליעדה.

—

פורסם לראשונה במוסף שבת של מקור ראשון. הספר יהיה ניתן להשגה ביריד ספרי החסידות של י"ט כסלו בבנייני האומה בירושלים או להזמנה באתר היריד.