לשים את עולם (העשיה) בסוגריים

הערה בשולי המאמר שפורסם בפוסט הקודם:

בפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", נסובים שלושת הפעלים על אותו מושא – בראתיו, יצרתיו, עשיתיו. הדבר שנברא, נוצר ונעשה הוא "כל הנקרא בשמי ולכבודי", שכפי שהוסבר שם רומז לעולם האצילות.

דבר זה מלמד שבעצם, בבסיס, קיים רק עולם האצילות. הכל זה רק עולם האצילות, אלא שהוא נברא [=יצא לאור] לכדי יש, ואז נוצר ועוצב לפי מבנים מסוימים, ולבסוף נעשה לעולם מוחשי מלא פרטי פרטים. העולמות התחתונים אינם אשליה כנטען בדתות מסוימות, הם ממשיים, אך בבחינת 'נשואים' ביחס לעולם האצילות, ה'נושא' אותם. העולמות החתונים הם הופעות אפשריות של עולם האצילות, הכלולות בו.

משל אפשרי אחד ליחס בין העולמות הוא לומר שכל עולם הוא בבחינת סוגריים במסגרת העולם שמעליו. עולם העשיה הוא סוגריים בעולם היצירה, עולם היצירה הוא סוגריים בעולם הבריאה, עולם הבריאה הוא סוגריים בתוך עולם האצילות. כך: אצילות (בריאה (יצירה (עשיה))). נמצא שהכל בעצם עולם האצילות כנ"ל, והכל כלול בו.

המשתמע ממשל זו, הוא שכדי לעלות מעולם לעולם יש להציב את העולם הנוכחי בסוגריים. אם מצליחים לשים את עולם העשיה בסוגריים מגיעים לעולם היצירה, וכן הלאה.

והנה, "לשים את העולם בסוגריים" הוא המשפט המפורסם ביותר של הפילוסוף היהודי המתבולל אדמונד הוסרל (Husserl), אבי אסכולת הפנומנולוגיה (והמורה של מרטין היידגר עד שהלה הצטרף למפלגה הנאצית ובגד בו בכך שגירש אותו מאוניברסיטת פרייבורג, או לפחות כך מספרים).

הוסרל השתמש בביטוי זה כדי להסביר כיצד לעבור מתמונת העולם הסיבתית-מכאניסטית שבדורו כבר קנתה לה נחלה רבתי בציבור המשכיל, להסתכלות חווייתית וישירה בתודעה האנושית ובתכניה. הוא כינה הסתכלות זו 'פנומנולוגית' מכיוון שהיא ייחסה ממשות לתופעות הנפש, מבלי לעשות להן רדוקציה לסיבות חומריות. ה"עולם" אותו יש לשים בסוגריים אצלו הוא מה שאנו יודעים, או חושבים שיודעים, על העולם החומרי, לטובת מה שאנו חווים ומרגישים ישירות בנפשנו (עלי באופן אישי השפיע רעיון זה עמוקות כאשר נתקלתי בו לראשונה בלימודי הפילוסופיה שלי בתואר ראשון).

אם נחבר בין דברי הוסרל למושגים שלנו, יוצא שציוויו הפילוסופי הוא לשים בסוגריים את עולם העשיה, לפיו הכל רק סיבתיות חומרית, וכך להגיע לעולם היצירה הפנימי יותר – שיש בו יצרים, צורות וכוונות פנימיות. הוסרל כמובן לא השתמש במונחים אלו, אך הם תואמים לחלוטין את רעיונותיו.

כאן הוסרל נעצר, אולם באמצעות מודל העולמות ביכולתנו לפתח הלאה את קו המחשבה שהוא שירטט (ובכך אולי לעשות לו תיקון מסוים). לאחר שהגענו לחוויה הפנומנולוגית של עולם היצירה, אל לנו לעצור. עלינו לחולל את אותה פעולה בשנית – לשים את העולם בסוגריים – הפעם לגבי עולם היצירה. הצבת עולם היצירה בסוגריים היא השהיית החוויה הסובייקטיבית של הנפש לטובת התבוננות בעצם קיום העולם וקיומי שלי, עד כמה הם אינם מחויבי המציאות אלא תלויים בבורא שמעבר להם. פעולה זו מעלה אותנו לעולם הבריאה, לעמידה מול בורא שקיומו כן מחויב המציאות. לבסוף, גם את חווית השניוּת בין הבריאה לבורא עלינו להציב בסוגריים, וכך לעלות עולם האצילות – להכרה שהכל הוא ה'.

כמובן, שבסופו של דבר גם עולם האצילות אינו הסוף, אלא הינו סוגריים בתוך ה' יתברך עצמו. ביציאתנו מהסוגריים האחרונים אנו עומדים משתוממים מול עצם ההוויה. אך עמידה זו גם שבה ומציבה בפנינו את הפלא, שההויה האינסופית בחרה להצטמצם ולברוא עולמות. פלא זה הודף אותנו אחורנית ואנו צונחים חזרה מטה – לתוך סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים – עד שאנו שבים לעולם העשיה. תכלית כל העולמות היא להוריד מטה את האור האלוקי עד שיתגלה גם בעשיה.