פרידה מפרֵידא: על בתו הבלתי-מוכרת של בעל התניא

העולה לעיירה האדיטש שבאוקראינה, לציונו הקדוש של רבי שניאור זלמן מלאדי – הלא הוא "בעל התניא" מייסד חב"ד הנודע בפי חסידיו כ"אדמו"ר הזקן" – ונכנס לעזרת הנשים שבו, נתקל במחזה מפתיע: ליד המצבה הגדולה המציינת את מקום קבורתו, עליה פזורים שיירי המכתבים ספוגי הדמעות שהמשתטחים על הציון קוראים וקורעים, נמצאת מצבה קטנה יותר, חלקה ונטולת כל כיתוב. מי היא הדמות המיסתורית הנוספת שזכתה להקבר לצד האדמו"ר הגדול?

ציון אדמו"ר הזקן. מאחור על הרצפה: המצבה של הרבנית פרידא

ההסבר מתגלה בחדר התפילה והלימוד הסמוך לציון, בכיתוב הרקום על הבד המכסה את הסטנדר של שליח הציבור. מתחת לפסוק הנודע ממשלי "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻלנה"  מוסבר כי מדובר בקברה של אחת מבנותיו של אדמו"ר הזקן, הרבנית פרֵידא, "אשה גדולה וחשובה מאוד", שהלכה לעולמה פחות מחמישה חדשים אחריו.

עכשיו, הדבר הזה אינו מובן מאליו כלל. ראשית כל, לא ברור מדוע, מתוך ששת ילדיו של האדמו"ר, זכתה אך ורק פרידא להקבר צמוד לאביה. אולם מעבר לכך, בתי הקברות היהודיים של פעם היו מחולקים לחלקת גברים וחלקת נשים. כיצד זה אפוא קבורה פרידא לצד אביה בחלקת הגברים (או בלשון הכיתוב על הסטנדר, "זכתה להיכנס לפני ולפנים ונטמנה בסמוך ממש אצל משכן ימין קדשו")?

נשמה מעלמה דדוכרא

הכיתוב על הסטנדר מביא על כך שני הסברים. ההסבר הראשון הוא ציטוט מדברי אדמו"ר הזקן על בתו לפיו היא "נשמה מעלמא דדוכרא [עולם הזכר] אלא שבגלל דבר פרטי נתגלתה בגוף של אשה". כך ממש כתוב לעיני כל. בדרך כלל נשמת האדם תואמת את מינו, אך ישנם מקרים מיוחדים ("דבר פרטי") בהם אשה יכולה להיות בעלת נשמה זכרית ולהיפך. זה לא משהו רע או שלילי, וגם לא משתמע ממנו שצריך לשנות חלילה את הלבוש או את הגוף כאילו ארעה כאן תאונה (אדרבה, זו ההחמצה הכי גדולה של ההזדמנות והתיקון העמוקים שה' זימן לנשמה זו), אלא פשוט מקרה מיוחד הדורש יחס מיוחד.

כיסוי הסטנדר בחדר התפילה הצמוד לציון
רבי שניאור זלמן מלאדי

במונחי פנימיות התורה, נשמה מעלמא דדכורא פירושה נשמה שבחינת ה"משפיע" שבה, כלומר בחינת ה'מורה' המוריד שפע רוחני, יוזם, מוביל וכו', גדולה או מרכזית יותר מבחינת ה"מקבל" שבה, כלומר בחינת ה'תלמיד' הלומד מהמורה, מעבד ומיישם את תורתו. משמעות נוספת היא שיש לנשמה זו יותר "גדלות מוחין", כוח השגה שכלית גדול, בפרט בעניינים כלליים ומופשטים (בניגוד לגדלות של בינה או של לב, שהם כוחות של התבוננות בפרטים והטמעה רגשית), שכן בקבלה היחס בין מוח ללב אף הוא יחס של זכר-נקבה. בהקשר היהודי, בפרט של התקופה בה אנו מדברים, משמעות הדבר היא שיש להעניק לנשמה זו חינוך התואם את אופיה ומטפח אותו. וזאת בדיוק מה שעשה אדמו"ר הזקן: העניק לבתו שיעורים פרטיים בחסידות בהם לימד אותה דברים שלא לימד את הבנים (עד שאחיה דובער, לימים האדמו"ר השני, היה מעביר דרכה שאלות שהעסיקו אותו, ומתחבא להקשיב לתשובות…).

העובדה שלאדמו"ר הזקן היתה בת כזו אינה מקרית. נקודה מרכזית שחזרה בתורתו, אותה לקח מכתבי האר"י אך פיתח הלאה, היא שלעתיד לבוא (ומדובר בעתיד סמוך ונראה שיש לקרבו בפועל, לא איזו הפשטה מורחקת) יתעלה הפן הנקבי של ההוויה עד שישתווה לפן הזכרי, ואז אף יעקוף אותו, כך שעיקר ההשראה וחידושי התורה יושפעו מהנקבי אל הזכרי – היפוך גמור של סדר ההשתלשלות הקלאסי. הרעיון מופיע בתורת חב"ד בגרסאות רבות (עתידה הנשמה ליזון מן הגוף, שורש הכלים גבוה מהאורות, האור החוזר חוזר לקדמותו שלמעלה מהאור הישר, ועוד) והינו אחד המוטיבים המרכזיים ביותר שלה.

אבא, עוד רגע קט!

ההסבר השני הוא איזכור של סיפור: "דרך עלייתה למרום כקדושים אשר בארץ והילוכה לאדמת קודש זו בדרך פלאית". מהי דרך עלייתה כקדושים, ומהו הילוכה למקום הציון בדרך פלאית? את הסיפור המלא ניתן למצוא בספר "לְשֵמע אֹזן", כפי שסופר בידי אחיינה של פרידא ר' נחום, בנו הבכור של אדמו"ר האמצעי היורש.

מסתבר שכאשר הסתלק אדמו"ר הזקן חלשה מאד דעתה של פרידא, שכבר לא היתה בקו הבריאות קודם לכן. היא הרגישה שמותה קרב וביקשה להקבר ליד אביה, סמוך לידו הימנית. החסידים לא ידעו מה לעשות, שכן מצד אחד היא היתה יקרה מאד לאדמו"ר, אך מצד שני היא אשה ומדובר בחלקת גברים. יום אחד היא זימנה את החסידים החשובים למיטתה, הורתה להם לעמוד סביבה, ואז אמרה את ברכת "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". בהגיעה למלים "ואתה עתיד ליטלה ממני" היא הרימה את אצבעותיה לשמים וקראה "אבא, חכה, הנה עוד רגע קט!", פונה לכאורה הן לאביה שבשמים והן לאביה כפשוטו, ונפחה את נשמתה (כשר' נחום סיפר קטע זה בכה כל-כך, שהאוכל שלו נרטב עד שלא היה ניתן לאכלו יותר).

לאחר אירוע זה היה ברור לחסידים שיש לשעות לצוואתה של פרידא ולקברה היכן שבקשה, אך עדיין ספק ניקר בלבם. לכן בהובילם את הארון ממקום פטירתה, בהגיעם לצומת המוביל להאדיטש (מקום קבורת אדמו"ר הזקן) מחד גיסא ולקרמנטשוג (היכן ששכן מרכז חסידות חב"ד באותו זמן) מאידך גיסא, החליטו להרפות את מושכות הסוסים ולתת לסוסים ללכת לפי רצונם (כמנהג הבעל-שם-טוב בפעמים רבות). כך הם עשו והסוסים פנו להאדיטש. לאחר שני מופתים אלו לא היה עוד ספק, והרבנית נקברה לצד אביה בחלקת הגברים.

חסידות נשית

לא כולם זוכים לפטירה וקבורה כמו של הרבנית פרידא, אך לפי האר"י ואדמו"ר הזקן ככל שמתקרבים לדור הגאולה וההתכללות בין הזכרי והנקבי גוברת, כך ליותר ויותר נשים יש בחינה מעלמא דדוכרא, כלומר הן משכילות ומשפיעות (וכן להפך, לגברים יש בחינה מעלמא דנוקבא, כלומר שהם צריכים ללמוד לקבל מהנשים). זו הסיבה שהרבי מליובאוויטש, האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, אמר שנשים חייבות בלימוד חסידות בדיוק כמו גברים (עם כל המשתמע מכך, פינוי הזמן לדבר בידי הבעלים וכו'), עד שדרכן יתפתח לימוד חסידות נשי ייחודי.

ברוך ה' הדבר כבר מתחיל לקרום עור וגידים מסביבנו, ואני אישית משתדל למלא את חלקי כגלגל עזר עבורו. שמה וסיפורה המופלאים של הרבנית פרידא צריכים להתפרסם יותר ולהיות מוכרים בקרב כל החשים שותפים למסע גדול זה, מסע גדילתה והתגלותה של הנשיות היהודית.[*]

[*] פרט מעניין נוסף לגבי הרבנית פרידא נוגע לבנה היחיד, אהרן זסלבסקי מקרמנטשוג. רבי אהרן היה אישיות גדולה בתורה ובחסידות, עד שה"צמח צדק" סירב בתחילה לבקשה לשמש כאדמו"ר הדור השלישי, באומרו שהתפקיד צריך להיות של רבי אהרן. והנה, לאחר שהתפנה מאשתו הראשונה שלא ידועים עליה פרטים, נשא רבי אהרן את בתו של רבי נחמן מברסלב, ולאחר פטירתה את בת-דודתו, בת אדמו"ר האמצעי. היכולת להיות נשוי בזמן אחד לבתו של רבי נחמן מברסלב, ובזמן אחר לבתם של אדמו"רי חב"ד, לשמש בכך נקודת השקה בין שני עולמות מופלאים ומשלימים אלו, היא ודאי גם ירושה שקיבל רבי אהרן מאמו, הרבנית פרידא.

16 comments

  1. סיפור מיוחד מאוד.
    ניר, כשנסעת לאחרונה נודע לך הסיפור, או שרק כעת התעמקת בו לאור המסע הרוחני שלך בשנים האחרונות?

    אהבתי

  2. הדיאץ' (אוקראינית: Гадяч; יידיש: האַדיטש) היא עיר במחוז פולטבה, אוקראינה.

    אהבתי

  3. תודה!
    איך תסביר את השוני בין תחושת חוסר חיבור למגדר, שציינת שהוא "הזדמנות ותיקון עמוקים" ולא לשינוי בלבוש או שינוי פיזי, לבין מצבים אחרים כגון מום מולד של 6 אצבעות בכפות הידיים, או אף עקום שבהם אני מניח, שכן תצדד בתיקון גופני?

    אהבתי

    1. קודם כל, אמונה שלמה רואה גם את הפגמים המולדים כתוצר של השגחה פרטית. אלא שאם הם דברים המזיקים לחיים או מסכנים אותם, כנראה שהם שם כדי שנסיר אותם או נתמודד אתם באופן כלשהי (אצבע ששית ואף עקום הם דוקא דוגמאות לא טובות, כי אין באמת סיבה טובה לשנותם).

      אך ההשוואה למין הגופני היא מופרכת. הגוף עצמו אינו מחלה! הוא גוף שלם ובריא, רק שהעולם הנפשי שלי שונה ומורכב ממנו ואולי הפוך ממנו בדברים מסוימים. כל תפיסה הרואה במין הגופני 'טעות' בפס הייצור כופרת באמונה שהכל קורה בהשגחה, כולל ובמיוחד הזיווג בין גופי לנפשי.

      אני חושב שהבעיה מתחילה מהציפיה הלא-נכונה שהגוף אמור לשקף את הנשמה או להתאים לה. זה ממש לא נכון. גוף ונשמה הם הפכים, ומי שלא מרגיש את המתח ביניהם הוא בבעיה. אדרבה, אדם המרגיש כי ה'מין' של נפשו שונה מהמין של גופו זוכה להרגיש ביתר שאת את הפער הקיומי הממשי בין הגוף והנשמה, שזה דבר טוב. השאיפה ביחסי הגוף והנשמה, בפרט בחוויה של מגדר הפוך, אינה שהם יהיו תואמים, אלא שתשרור ביניהם זוגיות טובה. זוגיות טובה זה אומר שאף אחד לא פוסל או מבטל את השני – לא מתכחשים לנשמה, ובאותה מידה גם לא מתכחשים לגוף. שניהם כאחד שני צדדים של הווייתי.

      אם כבר אחד הצדדים צריך להכריע, הרי שזה הגוף. למה? כי הגוף הוא אובייקטיבי ומוחלט, וככזה הוא גילוי רצון ה' באופן מובהק. הנפש לעומת זאת מאד דינמית ונתונה לפיתוח, ואנשים עברו בחיים שינויים מהקצה אל הקצה מבחינת עולמם הפנימי. בחסידות זה נקרא (מושג שהוזכר כאן) "שורש הכלים גבוה משורש האורות": הנשמה אמנם נעלית מהגוף, אך בשורשם זה הפוך, והגוף מגלה לי משהו על עצמיותי ושליחותי שאיני יכול לגלות מתוך התבוננות פנימית.

      הפתרון למציאות של פער בין הנשמה והגוף הוא אפוא מצד אחד עבודה פנימית של הזדהות והתעצמות עם הגוף, ובמידה שזו אינה מצליחה (והיא אף פעם לא מצליחה לגמרי) גם נשיאת הפכים שלהם באהבה והשלמה של 'זה מי שאני'.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s