"פִּתחו לי פתח כחודו של מחט": שלושה רגעים שפתחו אותי לתורת הסוד

בתור נער חילוני הייתי רציונליסט מושבע ומטריאליסט מושבע. האמנתי בכל מאודי שהיקום מורכב רק מחומר וחוקי טבע, ושהשכל האנושי הוא הדרך היחידה לנסות ולגלות את החוקים האלו.סיפור התשובה שלי הוא ארוך ויום אחד אמצא את האופן לספרו במלואו, אבל בינתים אני רוצה לשתף אתכם בכמה אירועים, כמה רגעים, שפתחו את מוחי ולבי לאפשרות של ממד הסוד – בעולם ובתורה.

קודם כל, גם בתקופה הרציונליסטית היתה לי משיכה מוזרה לרעיונות מיסטיים: קלפי טארוט, מפות אסטרולוגיות, עדויות של חוויות אל-אס-די… זה כלל גם את הספירות של הקבלה, אליהן נחשפתי לראשונה בספר של אומברטו אקו "המטוטלת של פוקו", ששמות פרקיו היו שמות הספירות. אלא שלא ייחסתי לכל הרעיונות האלו ממשות. ראיתי בהם כמערכות סמלים שהמוח האנושי ממציא כדי לסדר את העולם. זו גם היתה הטענה בספר של אקו: כל המיסטיקות הן מפות שאנו ממציאים ומייחסים להם משמעות. לדבר אין משמעות בפני עצמו. היו לי חברים שהחזיקו ממיסטיקה ורוחניות, אך אני לעגתי להם.

הסדק הגדול הראשון בא כשלמדתי פילוסופיה וכן היסטוריה של המדע. אז נוכחתי לדעת עד כמה, במבט היסטורי, הגישה הרציונליסטית היא חריגה בנוף הרעיונות. כמעט כל ההוגים הגדולים בכל הדורות האמינו בקיומה של מציאות על טבעית הנסתרת מהחושים הרגילים: לסוקרטס היה "שד" שהיה לוחש לו סודות, אפלטון האמין בעולם רוחני ובגלגול נשמות, וגם ההוגים והמדענים הגדולים של העת החדשה, כמו דקארט, הובס, קפלר וניוטון היו כולם אנשים דתיים ומאמינים מאד. גם הפילוסופיה של המדע, למדתי, מציבה את הידע המדעי בסוגריים גדולים של הנחות יסוד שניתן להעלות על הדעת אחרות.

הסדק השני בא כתוצאה ממשפט שאמר לי חברי משה גנוט באוניברסיטה. לשאלתי (החצופה משהו), שמא אמונתו במקור האלוקי של התורה אינה אלא תוצר של החינוך הדתי שקיבל, הוא שתק רגע והשיב: "כמובן שזה קשור בחינוך, אך זה עובד הפוך ממה שאתה חושב. זה כמו שמיעה מוזיקלית: מי שאוזנו אוּמנה לשמוע צליל מסוים מסוגל להבחין בינו לבין צליל רגיל, אך מי שלא זכה לכך יחשוב ששני הצלילים זהים. כך זה גם עם קודש וחול וההבחנה ביניהם…" הרגע הזה היה מכונן עבורי: הוא הפך את היוצרות ופתח את ראשי לאפשרות שאולי, רק אולי, ההבדל ביני לבין המאמין אינו שאני מפוכח והוא מדומיין, אלא שהוא "שומע" משהו שאני "חירש" אליו…

בעקבות השיחה הזו, ותובנות נוספות, החלטתי להרחיב את תחומי הענין שלי ולקחתי קורס שנתי בתולדות מחשבת ישראל אצל פרופסור אביעזר רביצקי (שה' ישלח לו רפואה שלמה). למי שלא מכיר, רביצקי הוא רמב"מיסט מושבע, הכי רחוק מקבלה ומיסטיקה שיכול להיות. אך במסגרת קורס בתולדות מחשבת ישראל היה עליו להקדיש שיעור לקבלת האר"י – הלא הוא רבי יצחק לוריא אשכנזי, גדול המקובלים בעת החדשה, הטמון בצפת. ברגע שרביצקי התחיל לתאר את הבריאה לפי האר"י חושי ניעורו: אך בהתחלה היה רק "אור אין סוף פשוט"; איך כשעלה לפני ה' רצון לברוא את העולם הוא "צמצם" את אורו לצדדים ויצר "חלל פנוי"; איך בחלל הזה נותר "רשימו", כמו ריח היין שנותר בבקבוק אחר שהתרוקן; ואיך ה' הוריד "חוט של אור" שפגש את הרשימו הזה וכך נוצרו העולמות. מיד הרגשתי שהשפה הזו – מצד אחד ציורית ופיגורטיבית ומצד שני מופשטת ועמוקה – מהדהדת משהו בעומק נשמתי, מדברת אלי ברמה אחרת. מי היה מאמין ששיעור של אביעזר רביצקי יפתח אותי לתורת הקבלה? בטח שלא רביצקי עצמו.

אחרי הרגעים האלו היו עוד המון רגעים אחרים. למעשה, הרגעים הכי חשובים היו בהמשך, כולל רגעים שהיו ממש בגדר של חוויה מיסטית ממש. אך האור הגדול שבא בהמשך היה יכול להכנס רק בזכות הסדקים הקטנים שנוצרו ברגעים שתיארתי כאן. "פתחו לי פתח כחודו של מחט", מבקש מאתנו הקדוש ברוך הוא, "ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם…"


למי שמעוניין, אני פותח בקרוב קורס חדש ומושקע בשם קבלה: מבוא לתורת הסוד היהודית. מדובר בקורס של 10 מפגשי זום הנועד להקנות את מושגי היסוד של תורת הסוד, ולהעניק אפילו לאנשים רציונליסטיים כמו שאני הייתי את האמצעים להתחיל למצוא את ידיהם ורגליהם בספרי תורת הסוד, הן חיבורי הקבלה ממש והן החיבורים החסידיים עתירי המושגים הקבליים. קישור לדף עם כל הפרטים – בתגובה הראשונה.

לחצו כאן לפרטים נוספים

2 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s