שני סוגי חושך, שני סוגי אור (נקודה למחשבה #15: בֹא)

מכת מצרים התשיעית, אחת לפני האחרונה, הייתה מכת חושך. וכך כתוב עליה:

… וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים…

מקריאה פשוטה של הפסוק נשמע שמכת חושך נמשכה שלושה ימים, והחזרה על המילים "שלושת ימים" היא רק לצורך הדגשה. אך חז"ל דייקו בפסוקים והעלו את הרעיון לפיו המכה נמשכה למעשה ששה ימים, והייתה מורכבת משתי דרגות של חושך: בשלושת הימים הראשונים היה חושך רגיל שבו פשוט שררה אפלה ו"לא ראו איש את אחיו"; ובשלושת הימים האחרונים היה חושך מיוחד שהם כינו "כפול ומכופל" – חושך 'סמיך' שבו אפילו לא היה אפשר לזוז, "ולא קמו איש מתחתיו". חושך שני זה רמוז גם בביטוי שהופיע קודם לכן "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ", שנדרש כרומז לחושך ממשי, חושך שניתן למשש.

שני סוגי החושך האלו מקבילים לשתי התשובות הקלאסיות לשאלה, מהו חושך?

לפי התשובה המוכרת יותר, והתואמת את ההסבר הפיזיקלי, חושך הוא פשוט העדר אור. כשאין אור, בין אם פיזי או רוחני, שורר חושך. זה מה שקרה במצרים בשלושת הימים הראשונים של המכה.

אך ישנה תשובה אחרת, והיא שחושך הוא ישות בפני עצמה. הדבר רמוז בפסוק "בורא חֹשך", לפיו החושך הוא "יש" שנברא "יש מאַיִן" (בניגוד ל"יוצר אור", המתאר רק שינויי צורה, לא בריאה). זהו החושך של שלושת הימים האחרונים במכת מצרים. אם רוצים לחפש לו מקבילה בתחום הפיזיקה ניתן למצוא אותה במושג "החומר האפל", שלפי אחת התיאוריות מהווה את רוב החומר ביקום, או לחילופין בחורים שחורים, שהם בעצם שְׁמָשׁות כה כבדות שהן בולעות את אורן שלהן ונדמות חשוכות.

חושך שכלי, חושך רגשי

מה הם שני סוגי החושך הללו בתחום נפש האדם? לפי ההסבר הבסיסי בתורת החסידות, החושך ה'דליל', זה של העדר אור, קיים במישור היותר רגשי, והחושך ה'סמיך' והממשי במישור היותר שכלי. אך כשמעמיקים רואים שבין שני הסוגים שורר דבר הנקרא "התכללות" – שניהם קיימים בשני המישורים, כדלקמן:

במישור הרגשי, ישנו חושך שפשוט נובע ממחסור בחום ואהבה, או לחילופין מחסור בקרבה לאנשים או תרבות המעוררים רגשות חיוביים. אך ישנו גם חושך ממשי ומוחשי יותר, הנובע מדברים כמו טראומות או פצעים רגשיים שאדם נושא אתו. חושך זה יכול להיות כה מוחשי, עד שהוא לא מאפשר 'לזוז' מבחינה רגשית, כלומר להתקדם בחיים.  

אותו הדבר תקף ברובד השכלי. ישנו חושך שכלי הנובע מהעדר מחשבות חיוביות ותכנים בונים. במקרים אלו תקף הכלל הידוע לפיו "הבור ריק אין בו מים", ומשום כך "נחשים ועקרבים יש בו": בגלל שהראש ריק ממים רוחניים הוא מתמלא מחשבות שליליות וקודרות. אך ישנו גם חושך כבד יותר, הבנוי מהשקפת עולם מבוססת ומנומקת המייצרת פסימיזם. גם כאן, כאשר הראש נעול על צורת פרשנות מסוימת לפיה הכול רע ומר, אבוד או חסר משמעות לא ניתן לזוז ולהיפתח לכיווני חשיבה אחרים.

שני סוגים של אור

ישנו פתגם ידוע האומר כי "מעט אור דוחה הרבה מן החושך": ברגע כשמדליקים נר או מנורה בחדר חשוך, אפילו אם הם קטנים, מיד הוא נהיה מואר מאד, ואותו הדבר תקף גם מבחינה רוחנית. פחות מוכר הוא המשכו של הפתגם: "והרבה אור הופך את החושך לאור".

על פניו, המילים "מעט אור" ו"הרבה אור" כאן מתארות הבדל כמותי בלבד. לפי זה, אם רק נוסיף עוד ועוד אור הוא יוכל לא רק לדחות את כל החושך אלא באופן כלשהו גם להפוך אותו לאור. אך אם חושבים על זה, נראה שנכון יותר לחשוב על המילים האלו כמתארות הבדל איכותי בין שני סוגים של אור: אור שהוא בבחינת "מעט" הוא אור פשוט, כמו ניגון נוגע ללב, מילות עידוד או "ווֹארטים" (דברי תורה) קטנים ומשמחים; ואור שהוא בבחינת "הרבה" הוא אור מורכב ורציני, כמו ניגון געגועים עמוק, שיחת נפש היוצאת מהלב, או תורה משמעותית ופותחת ראש.

שני סוגי האור האלו מתאימים בדיוק לשני סוגי החושך שתיארנו. מול החושך שאינו אלא העדר אור די האור שהוא בחינת "מעט": חום ואהבה מפזרים את החושך הזה מהלב, ורעיונות קצרים ויפים מגרשים אותו מהמוח.

אך לגבי החושך ה'סמיך' והממשי הסיפור יותר מורכב ומעניין. את חושך זה, מסתבר, לא צריך לדחות אלא להפוך אותו לאור. מסתתר בו אור גדול, שרק מחכה שיבוא מישהו שלא יפחד מהמסכה החשוכה שהוא עוטה ויגלה אותו. כשאור זה יתגלה, הוא יהיה יותר גדול משני סוגי האור הראשונים. יתקיים בו הפסוק "כיתרון האור מן החֹשך" כפי שהזוהר פירש אותו, לפיו האור הגדול ביותר הוא זה שיוצא "מן החושך", מתוך החושך.  

מה שיכול לגלות את האור שבחושך הממשי הוא רק אור שהוא בבחינת "הרבה" – אור רציני, עשיר ומושקע, המסוגל לחדור לתוך החושך ו'להתכתש' אתו עד שיחשוף את האור הגנוז בו (להתכתש באהבה כמובן, אחרי הכול הוא אור). במישור הרגשי זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי מעמיק העוזר להתגבר על הטראומה או הפצע ולגלות את הברכה שבהם. במישור השכלי זה יכול להיות תורה עמוקה החודרת לתוך ההשקפה השלילית, מאירה אותה מבפנים ומעלה את ניצוץ הקדושה שלה.

אנשים המסתובבים עם חושך סמיך בליבם או במוחם יכולים להחשף לאין סוף "מעט אור", אך הדבר לא יפעל עליהם. הדרך היחידה שהחושך שבהם יתרפא הוא אם מישהו ישב איתם, יחדור לתוך החושך שבהם ויחדיר לתוכו "הרבה אור". אנשים אלו הם הזמנה לכולנו להיות "רבני אור" המתמחים בהפיכת החושך שבעולם לאור גדול.

פורסם בעלון השבת "קרוב אליך" | לעילוי נשמת הילי בת איתן

5 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s