לכל הדתות יש היסטוריה של אלימות. לנוצרים יש את מסעות הצלב, למוסלמים את הג'יהאד ולנו את כיבושי יהושע. אך האם כל הדתות מועדות לאלימות באותה מידה?
התשובה היא, שיש הבדלים גדולים בין גישותיהן של שלוש הדתות לנושא הכוח. אך כדי לעמוד על ההבדלים הללו צריך לצאת למסע השוואתי לפיצוח הקוד הגנטי התיאולוגי של כל אחת מהן.
זה בדיוק מה שעשיתי במאמרי האלימות הדתית לסוגיה (על משקל ספרו הקלאסי של וויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה"). המאמר פורסם בגליון האחרון של כתב העת "השילוח", וכעת בשעה טובה עלה לרשת:
קצת רקע: התחלתי לכתוב את המאמר הזה לפני כ-7 שנים, בתקופת דאע"ש ובעקבות פרסום ספרו של הרב יונתן זקס "לא בשם האל: נוכח האלימות הדתית" (שבשעתו כתבתי עליו מאמר ביקורת). אך לא הצלחתי לסיימו והוא העלה אבק במגירה הוירטואלית במחשב שלי. אך כעת בעקבות טבח שמחת תורה והמלחמה חזרתי אליו ובשעה טובה סיימתי.
אני מכין אתכם מראש, מדובר במאמר לא קצר – כ-9800 מילים (לא כולל הערות). אבל לדעתי מדובר בידע ותובנות שכל אדם שרוצה להבין את היחסים בין הדתות חייב להתמודד איתם.
גדול עליכם? מוזמנים לקרוא גרסה מקוצרת (1000 מילים) המסכמת את התזה של המאמר.
בנוסף, לכבוד העלאת המאמר לרשת חברי מתן חסידים ואני שוחחנו עליו בפודקסט החדש שלו, רוח הזמן. התוצאה לפניכם:
בנוסף ניתן גם להאזין לפודקסט בספוטיפיי.
עד כאן חבריי. מקווה שתהנו מהמאמר/ים והפודקסט. עד לתכנים הבאים שיהיה לכולם שבת שלום!
הרהורי תשובה 
תודה על המאמר החשוב.
הייתי שמח למאמר המשך, שירחיב על גישת היהדות, תוך כדי ירידה לפרטים והדגמה.
האם אנחנו יכולים לקבל מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה רק אווירה כללית, או שאפשר ללמוד סוגיא בתורה שבכתב ושבעל פה, ולקחת מהן מסקנות? (גם אם לא פירוט דקדקני בסגנון שלחן ערוך).
איך חז"ל עצמם משמרים את עקרונות התורה שבכתב, בתוך הגבולות שלהם?
אהבתיאהבתי