ההילולא ה-20 של הרבי, יום ההולדת ה-40 שלי

ג' תמוז תשע"ד. בתוך כאב הבשורות והקשות וההלוויות אני רוצה לומר כמה מלים על היום הזה, לפני שהוא נגמר.

היום לפני 20 שנה הסתלק הרבי מליובאוויטש. היום לפני 40 שנה נולדתי.

ב-ג' תמוז תשנ"ד מלאו לי 20, אך אני לא ידעתי זאת. היום חלף עבורי כרגיל, כמו גם החדשה בדבר הסתלקותו של הרבי והלווית הענק שנערכה לו. אני ציינתי את תאריך ה-23 ביוני 1994 כפי שהייתי רגיל מדי שנה, שכן ראיתי עצמי כאדם מערבי לכל דבר, שזיקתו היחידה ליהדות היא שנולד במקרה לקבוצה האתנית הזו.

הפעם הראשונה שהדימוי שלי לגבי הרבי השתנה היה שנתים מאוחר יותר, כשגרתי בניו יורק. שוחחתי עם יהודי אמריקאי אחד, גלוי ראש וארוך שיער, ובמהלך השיחה הוא הזכיר איכשהו את הרבי מלובביץ'. עיויתי את פני לאות זלזול, והוא אמר לי ברצינות שלא כדאי לזלזל, שכן הוא היה אדם גדול, בעל בקיאות עצומה גם בענייני חול כגון מדע, והיה משוחח עם כל אחד על כל נושא שבעולם בהבנה ועומק. שתקתי. דברי השבח על רב חרדי מפי אדם לא-דתי הפתיעו והרשימו אותי.

נדרשו עוד מספר שנים עד שלבי נפקח לאפשרות שהקשר שלי ליהדות עמוק יותר, ושבכלל יש לה הרבה יותר מה להציע לי, לשאר היהודים ולעולם כולו. בעקבות כך הגעתי למסע הגדול, שאף שלא יצאתי בו את עירי נדמה היה עלי כמסע בין כוכבים ממש, מעולם החויה ומחשבה המערבי והמודרני אל עולם האמונה והתורה של היהדות. יצאתי אליו לא על מנת לעזוב את עולמי אלא על מנת להרחיב אותו.

נדרשו עוד כמה שנים להבין שיציאתי למסע זו חבה את קיומה כמעט באופן בלעדי לרבי. ב-43 שנות הנהגתו הצליח הרבי לחולל תנועת-נגד למגמת ההיטמעות וההתבוללות המסיבית של יהדות המערב – תנועה של שליחות ושל תשובה. הוא לא בלם את גל החילון, אך הוא איזן אותו ויצר גל הפוך. הוא הראה לכולם שאפשר לעמוד נכוחה מול כל המודרניות, להכיר בה ולהקשיב לה אך מצד שני לא להתפעל ממנה – לא התפעלות של הערצה כזו של הנטמעים, ולא התפעלות של תיעוב כזה של מסתגרים. הוא דבק באמונתו כי בתורה מקופל יקום הגדול יותר מכל היקום החילוני המתפשט לכל עבר מסביב, ואם רק נתעצם עם התורה ונעמיק בה, כפי שלימדונו גדולי החסידות, נוכל להוציא יקום זה לאור עד שיכיל ויעלה את היקום החילוני.

הרבי גם לקח חצר של חסידים חרדים והפך את הראש שלה כמו כפפה: מהסתגרות לפריצה החוצה, מעמדה 'חרדית' מתכנסת הפוחדת שמא העולם החיצוני יזיק לי, לעמדה 'חסידית' שופעת החוצה שהפחד היחידי המלווה אותה הוא שמא לא הועלתי לעולם מספיק. הוא יצר דפוס יהודי חדש, או יותר נכון חדש-ישן, של עמידה בתוך העולם המחוברת למשהו מעל העולם ומתוכו באה להשפיע עליו.

הרבי סלל את השביל שבתוכו יכולתי אני ועוד אין ספור אחרים לצעוד, חלקם בחייו ועוד יותר מהם אחרי מותו (ראיה מרשימה לדברי חכמים כי "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן", חולין ז, ב). הוא היה רעיא מהימנא של ממש, בשני המובנים: רועה נאמן, שידעת שביכולתך לסמוך עליו בכל דבר ובכל זמן; ורועה של אמונה, המסייע לאמונה הגנוזה בנשמתך לחדור אליך ולמלא את חדרי חייך.

שנזכה כולנו להתגלותו של מנהיג כזה בדורנו אנו, רועה נאמן ורועה אמונה, שימשיך את הרבי בהוצאתנו מכל הגלויות שאנו עוד מצויים בהם, הגשמיות והרוחניות כאחד.

Rebbe

5 comments

  1. בס"ד
    מקסים ומרגש ניר.
    אכן אין על הרבי זצוק"ל, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
    פגשתי אותו בגיל שבע. כל מה שאני זוכרת מהפגישה זה את העניים שלו. עד אז ומאז, לא פגשתי מבט חודר חכם ומלא שכזה.
    אם נולדת ביום הזה, אולי אתה קשור אליו באיזה אופן ייחודי…
    מזל טוב!!!

    אהבתי

  2. אשמח אם תוכל להרחיב מאיפה אתה שואב את העניין שיש אפשרות שהמשיח איננו הרבי , לאחר הדברים שאומר הרבי על הרבי הקודם ומובן מאליו שהוא ממשיכו (לא ידוע לי על ממשיך של הרבי)

    אהבתי

    1. אהד היקר שלום,

      קצת קשה לי לענות על שאלה, שזה שניתן בכלל לשאול אותה זה פלא בעיני. התשובה היא שאני שואב ענין זה מכך שהרבי אינו בחיים עוד, ולא ביצע בחייו את מה שהמשיח נועד לעשות.

      אין שאלה בעיני שהרבי היה נשיא הדור, והמועמד העיקרי למשיח. ניתן אולי לכנותו בחזקת משיח לפי מושגי הרמב"ם. זה היה נכון לגבי הריי"ץ וגם לגביו. אני גם מאמין לגמרי שהרבי נמצא כאן אתנו – ברוחו, בתורתו ובמבצעים שהוריש לנו, ואף בגופו שבציונו, לשם אפשר לבוא ולהשתטח. אך כנשמה מלאה בגוף עלינו להכיר בכך שהוא כבר לא אתנו, לא הצליח להשלים את הבאת הגאולה, ומשימה זו כעת מונחת לפתחנו. הוא אמר את דברו, האמין ואולי ניסה להיות המשיח, אך בסופו של דבר המלה האחרונה היא של הקב"ה, והוא אמר אותה.

      אכן הרבי לא מינה ממשיך, אך הוא כן אמר שכעת עלינו לטכס עיצה ולחשוב אך להביא ביחד את המשיח, וזה בדיוק מה שאנו צריכים לעשות. בנוסף, צריך לזכור את אמרתו החשובה של אדמו"ר הזקן, לפיה המשיח שמצפים לו לא יגיע, וזה שיגיע לא ציפו לו. אם לפני ביאת המשיח (במובן הפשוט שהוא כאן באופן גלוי לכל ומביא את הגאולה) אנחנו קובעים מיהו בדיוק, ועוד לגבי אדם שכבר אינו יכול להכחיש או להתנגד (ובמובן זה גם המשיחיסט הכי הארד-קור חייב להודות שהרבי איננו: הוא אינו יכול עוד למחות לגבי דברים הנעשים בשמו), הרי שאנו מחמיצים בדיוק את נקודת המשיח הפלאית, וסוגרים עצמנו בפני כל אפשרות שהקב"ה יפתיע אותנו.

      באופן כללי, לקבע את האמונה הזו שהרבי הוא המשיח ובזה נגמר הסיפור (נגמר ממש – היהדות, החסידות וחב"ד פשוט הגיעו לקצם ואין מה לחדש בהן), עד כדי בניית תיאולוגיה שלמה המצדיקה ו'מוכיחה' זאת, זה בעיני הרה אסון, ויוצר סגירות ואטימות בנפש. זה לקחת את המורשת המפוארת של תורת חב"ד שכולה עמקות אינסופית, לרדד אותה לסטיקר של "היכונו לביאת המשיח", ולהדביק אותו על העינים. איני מסוגל להאמין שזה מה שהרבי רוצה שנעשה.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s