פרצוף לאה, פרצוף רחל: קטע 4# מתוך "מי זאת עולה"

אנו ממשיכים עם הספירה לאחור לספר "מי זאת עולה", שיימכר לראשונה ביריד החסידות "צמאה" בי"ט כסלו, והנה לפניכם טעימה רביעית מתוך הספר, כפי שמתפרסמת השבת בעלון "קרוב אליך". שימו לב: הפעם אין מדובר בקטע הגזור מהספר, אלא בפיתוח של נקודה מתוכו. הקטע שלפניכם הוא מקורי.

אגב, למקרה שתהיתם: כל הקטעים שאני מביא כאן רחוקים מלמצות את האוצרות שיש בספר. מדובר בטעימות קטנטנות, על קצה המזלג, מהסעודה הגדולה שערכתי עבורכם שם…

תהנו ושבת שלום!

4#: לאה ורחל

אנו נקראים על שם אבינו השלישי, יעקב שהתכנה ישראל. בעוד מזרע אברהם היה צריך להפריש החוצה את ישמעאל ומזרע יצחק את עשו, על יעקב כתוב כי "מִטתו שלֵמה": כל ילדיו ממשיכים את דרכו, מבלי שיש להרחיק אף אחד מהם. מסיבה זאת ועוד כונה יעקב "בחיר האבות".

העובדה שאנו קרואים על שמו של יעקב נוטעת בתוכנו את המשאלה, שלפחות במישור הזוגי יהיו לו חיים פשוטים – אהובה אחת נצחית שכל חייו הוא מסור רק לה, "רְאֵה חיים עם אשה [אחת] אשר אהבתָ" (קהלת ט, ט). אנו מברכים כל זוג תחת החופה "שמח תשמח רעים האהובים, כְּשַֹמֵחֲךָ יצירךָ בגן עדן מקדם". האם לא היינו רוצים שגם הורינו יהיו זוג 'גן עדני' כזה?

למעשה, גם יעקב עצמו רצה רק באשה אחת – רחל, בה התאהב ממבט ראשון. אך הדברים אינם תמיד מתרחשים כפי שהיינו רוצים. יעקב אולץ לשאת קודם את אחותה הגדולה של רחל, לאה, ורק אז לשאת את רחל. בהמשך, לבקשת נשותיו, הוא אף לקח לנשים את שפחותיהן, יוצר בכך תא משפחתי משונה של גבר ולו ארבע נשים.

מדוע נגזר דווקא על בחיר האבות להיות נשוי למספר נשים? ניתן לענות ולומר שהדבר מותר על פי התורה, וגם היה נפוץ ומקובל מאד בימי קדם. אך הדבר אינו תקף לגבי האבות: לכתחילה, רצה כל אחד מהאבות לשאת רק אשה אחת: אברהם רצה רק את שרה, יצחק רצה רק את רבקה, ויעקב רצה כאמור רק את רחל. אכן, אברהם ויצחק גם די הצליחו להגשים את משאלתם: אברהם הוליד עם הגר רק ילד אחד, לבקשת שרה; ויצחק ידע כל ימיו רק את רבקה. יעקב היה היחידי שהיה ממש נשוי לאורך שנים למספר נשים.

מנשים בשר ודם לאידיאות מופשטות

נראה שעובדה זו הציקה גם למקובלים. הראיה, שלאורך השנים אנו מוצאים בספרות הסוד תופעה ייחודית הקשורה בלאה ורחל: שוב ושוב נוקטים כלפיהן בגישה של הפשטה. שתי האחיות הפכו לבבואות של רעיונות, בחינות ורבדים עליונים, יותר מכל שאר הדמויות המקראיות.

למעשה, ניתן להצביע על שלושה פירושים קבליים שונים למה שלאה ורחל מסמלות, היוצרים תהליך בן שלושה צעדים בהבנת דמותיהן:

1. עולמות. השלב הראשון מגולם בספר הזוהר, שזיהה את שתי האחיות כמסמלות שני "עולמות": לאה היא "עלמא דאתכסיא", עולם הנסתר, ורחל היא "עלמא דאתגליא", עולם הנגלה. לפי הפירוש הזה, כאשר יעקב נשא את שתי הנשים הוא בעצם ירש שני עולמות, קנה אחיזה בשני ממדי ההוויה – הממד הנגלה שלה (רחל) והממד הנסתר שלה (לאה).
2. פרצופים. בשלב השני, קבלת האר"י, קיבלו לאה ורחל נופך עוד יותר שמיימי והפכו ל"פרצופים" – פנים באלוקות. "פרצוף לאה" מגלם את הצד היותר רוחני ושכלי של האלוקות (הרעיונות והנמשלים העמוקים של התורה), ו"פרצוף רחל" את הצד היותר ארצי ורגשי שלה (הסיפורים, המצוות וכדומה). לפי פירוש זה, כאשר יעקב נשא את שתי האחיות הוא בעצם תפס את שתי הבחינות של האלוקות – העליון-המופשט (לאה) והתחתון-המוחשי (רחל).
3. אותיות. בשלב השלישי באה תורת החסידות והפכה את לאה ורחל לרבדים בנפש האדם, או בלשונה ל"אותיות" בנפש: לאה הפכה סמל ל"אותיות המחשבה", החדרת המחשבה לתוך מבנים מסודרים, ורחל ל"אותיות הדיבור", הלבשת המחשבות במילים והבעתן. לפי פירוש זה, כאשר יעקב נשא את שתי נשותיו הוא בעצם השתלם בשתי הרמות הנפשיות – למד להלביש את שכלו באותיות המחשבה, ואז להלביש את המחשבות באותיות הדיבור.

נשים לב, ששלושת הפירושים מקבילים לשלושת רבדי ההוויה לפי הבעל־שם־טוב, 'עולמות', 'נשמות' ו'אלוקות' – אך לא באופן רציף. הפירוש לפיו לאה ורחל הן עולמות מקביל כמובן לרובד ה'עולמות', התחתון ביותר; הפירוש לפיו הן פרצופים מדלג לרובד ה'אלוקות', העליון ביותר; והפירוש לפיו הן אותיות יורד חזרה מדרגה אחת לרובד ה'נשמות', הרובד האמצעי הקשור בנפש האדם. יש כאן תהליך של עליה צורך ירידה, בו החסידות מבקשת להראות כיצד הן העולמות של הזוהר והן הפרצופים העליונים של האר"י קיימים בעצם בנפש האדם.

שתי בחינות באשה אחת

מדוע בחרו המקובלים שוב ושוב להפוך את רחל ולאה לאידאות מופשטות? קשה לדעת בוודאות, אך ניתן להציע את ההסבר הבא:

התורה אמנם מתירה לגבר לשאת מספר נשים, אך היא ממש לא מעודדת את זה. אדם נברא בגן עדן רק עם אשה אחת, האבות ביקשו לשאת רק אשה אחת, וישנן עוד ראיות (להרחבה, ראו מאמרי "ודבק באשתו: האידיאל המונוגמי ביהדות"). לחכמינו היה כל־כך קשה עם הרעיון שליעקב היו שתי נשים, שהם רצו כביכול להפקיע אותן קצת מאנושיותן ולהפוך אותם לסמלים מופשטים.

לגישה הזו יש השלכה גם עבורנו. אם לאה ורחל הופכות להיות סמלים, הרי שניתן לראותן כשתי בחינות של אשה אחת. לכל אשה יש פנים גלויות שהן בחינת ה'רחל' שבה, ופנים סמויות שהן בחינת 'לאה' שבה. כאשר גבר מתחתן הוא בטוח שהוא נושא את 'רחל', הפנים הגלויות; אך אז הוא קם בבוקר ומגלה ש"הנה היא לאה" – יש לאשתו עוד פנים שהוא לא הכיר. בסוף מוצא עצמו הגבר נשוי לשתי הבחינות ולומד לאהוב את שתיהן.

ראיה חזקה לפירוש זה היא ההסבר הקבלי שלפיו רחל ולאה הן 'בנות הזוג' של יעקב וישראל, בהתאמה. אבל רגע, תאמרו, יעקב וישראל הם אותו אדם! על כך נשיב: בדיוק. כפי שיעקב וישראל אינם אלא שני שמות/בחינות של אותו אדם, כך גם את רחל ולאה עלינו לראות כשתי פנים של אשה אחת.

נהנתם? מוזמנים לרכוש את הספר וכן להרשם לקורס הדיגיטלי