ממשיכים עם הספירה לאחור לצאת הספר "מי זאת עולה". קבלו את קטע מס' 3, על רבקה אמנו. כרגיל, הקטע מתפרסם היום בעלון קרוב אליך, ואפילו קצת מתאים לפרשתנו, פרשת וירא: ממש בסוף הפרשה אנו מתבשרים על הולדת רבקה.
בכל שבוע אני משתדל לצ'פר אתכם במשהו נוסף חוץ מהקטע מתוך הספר. בשבוע הראשון הראיתי לכם את הכריכה לספר ובשבוע השני צירפתי סרטון. הצ'ופר הפעם הוא משמח במיוחד: מדובר באיור הנלווה לפרק על רבקה, שציירה המאיירת הנהדרת מירב בר-לב (לחצו על שמה כדי להגיע לאתרה). קבלו אותו:
מירב היא המאיירת של איור השער של הספר, שהיה כל-כך יפה שביקשתי ממנה לעשות איור לכל אחד מפרקי הספר. ואו-הו כמה שזו היתה החלטה טובה! האיורים פשוט שידרגו את הספר והפכו אפילו את חווית הדפדוף למענגת.
יש לי גם סיפור יפה לספר לכם על שיתוף הפעולה בין מירב לביני, אך זה יצטרך לחכות לפעם אחרת. כעת אתם מוזמנים להציץ קצת לעולמה המופלא של אמנו השניה, רבקה.
3#: רבקה
כמו שרה, גם רבקה מתמודדת עם נושא העקרוּת. מדוע רודפת העקרוּת את כל אבותינו ואימהותינו? תשובת חז"ל היא, "מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים". אך למעשה, רק זוג אחד מהאבות והאימהות התפלל לילדים: יצחק ורבקה.
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (בראשית כה, כא)
על פי פשט, רק יצחק התפלל. אך חז"ל נתפסים לביטוי "לנֹכח אשתו" ומפרשים על בסיסו ששני בני הזוג התפללו:
"לנֹכח אשתו" – מלמד שהיה יצחק שטוח כאן [בתפילה] והיא שטוחה כאן. (בראשית רבה סג, ה)
אך כעת הדברים מסתבכים. הפסוק הבא אומר: "וַיֵּעָתֶר לו ה'". את הפסוק הזה קשה יותר לדרוש. עולה ממנו באופן חד משמעי שה' הקשיב רק לתפילת יצחק. הסברם של חז"ל הוא: "אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע". יצחק ורבקה היו שניהם צדיקים, אך הרקע שממנו הגיעו היה שונה: יצחק היה בנם של אברהם ושרה שגדל נטוע באמונת הייחוד, ואילו רבקה הייתה בִּתם של בתואל ואשתו עובדי האלילים.
נראה שחז"ל כעת 'מקלקלים' את כל מה שעשו כשהם הוסיפו את רבקה לתפילת יצחק. בשביל זה טרחתם כל־כך, חז"לינו, ללמדנו שגם רבקה התפללה – כדי להשליך את תפילתה לפח מיד לאחר מכן?!
אם אנו נשארים בתחום ספרות חז"ל אין מענה לקושייתנו. אך כשאנו מגיעים לשערי החסידות, אנו מגלים שרבים מגדולי החסידות הרגישו שפירוש חז"ל אינו סוף פסוק, וביקשו להוסיף עליו קומה נוספת, הממתיקה את מקומה של רבקה בסיפור. נציג כעת שלושה פירושים כאלו, היוצרים מעין סולם המעלה את תפילת רבקה מעלה מעלה.
פירוש א': תפילת רבקה משלימה את תפילת יצחק
שואל רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, הידוע בכינויו ה'בני יששכר': "למה לא הספיקה תפילתו [של יצחק] לבדו?" מדוע בכלל מציינת התורה (לפי פירוש חז"ל) שגם רבקה התפללה? התשובה מסתתרת לשיטתו במילים "כי עקרה היא", המדגישות כי "היא ולא הוא". עם כל הכבוד ליצחק, הוא אינו העקר כאן, וממילא גם לא העיקר. לכן תפילתו, זכה ככל שתהיה, אינה שלמה: חסרה בה חווית החיסרון. ה'בני יששכר' מזכיר כי "יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל": רק בעל החיסרון חווה אותו מבפנים, ולכן כל תפילה לרפואת החולה שאינה כוללת את תפילתו של החולה עצמו לא יכולה להיות שלמה.
לסיכום: תפילת יצחק היא אכן זו שהתקבלה, אלא שהיא לא הייתה מסוגלת לעלות השמיימה ללא סיועה של תפילת רבקה.
פירוש ב': תפילת יצחק נענתה בזכות רבקה
ממאפייניו של צדיק אמת הוא, שאין הוא מחזיק מצדיקותו שלו, אלא תמיד רואה אחרים כצדיקים ממנו. הן יצחק והן רבקה לא ראו עצמם כצדיקים, אך כל אחד מהם כן החזיק מהשני ככזה. לכן, מסביר רבי יעקב דוד קאליש, הרבי מאמשינוב, כל אחד מבני הזוג התפלל שתפילתו תיענה בזכות בן זוגו: יצחק התפלל לה' שייעתר לו בזכות רבקה, ורבקה התפללה לה' שייעתר לה בזכות יצחק. הסיבה שדווקא תפילת יצחק נענתה היא, שזכותה של רבקה הייתה גדולה מזכותו!
במה זכתה רבקה שזכותה גדולה מזכות בעלה? כאן בא הרבי מאמשינוב ועושה היפוך מופלא להסבר חז"ל. לגבי יצחק הצדיק בן צדיק, הוא מסביר, אין מעלה מיוחדת בכך שהוא צדיק, שהרי גם אביו היה צדיק. רבקה לעומת זאת הייתה צדיק בן רשע, בעלת תשובה, וזה כבר דבר מרשים מאוד…
פירוש ג': ה' הפך את תפילת יצחק לתפילת רבקה
אך הפירוש החסידי המהפכני ביותר הוא ללא ספק זה של רבי אלימלך מליז'נסק. לפי רבי אלימלך, בכל הנוגע לצרכי האדם העיקריים – ילדים, בריאות ופרנסה – לא מספיקה תפילה קדושה וזכה, אלא צריך גם "אתערותא דלתתא": התעוררות מלמטה, מתוך הרגשת מצוקה והזדקקות. "אם לא יהיה אתערותא דלתתא", הוא כותב, אזי "בלתי אפשרי שיושפעו לעולם, גם אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה'". אם הצדיק רוצה באמת להשפיעם לעולם עליו "לֵירד קצת ממדרגתו לחשוב עליהם, שהם צורכי עולם".
רבי אלימלך נותן כאן הדרכה לצדיקים: רוצים להשפיע ברכוֹת על החסידים שלכם? אתם צריכים להזדהות עימם! עליכם לרדת ממדרגתכם הקדושה ולחוות כיצד מרגישים אנשים פשוטים שקשה להם וכואב להם. אנשים פשוטים אינם מתפללים רק ש"רצון ה'" ייעשה, אלא על "צורכי עולם" – על מה שהם מרגישים צורך בו.
מה הייתה הבעיה? ש"יצחק אבינו עליו השלום, היה כל מחשבותיו קדושים כולו לה', דהיינו לשבח ולתהילה להשם יתברך ברוך הוא… ולא היה עולה על מחשבתו להתפלל על זרע בעולם באופן הנ"ל". גדולתו של יצחק אליבא דחז"ל, היותו צדיק בן צדיק, היא לפי רבי אלימלך חולשה: הוא היה צדיק מדי. הוא היה כה צדיק, שהוא כלל לא היה מתפלל על מחסור כלשהו, אלא רק מהלל את ה', משבח אותו על כך שהוא מנהל את עולמו בדיוק כרצונו. כתוצאה, איבד יצחק את היכולת להזדהות עם הצורך הפשוט של אדם רגיל ולהתפלל מתוך חוויית חיסרון.
מי כן התפלל מתוך חוויית חיסרון? רבקה כמובן. רבקה לא אמרה לה' בקור רוח "אם נראה לך שנכון שיהיה לנו ילד אז תתן לנו", אלא זעקה מדם לבה, "אני רוצה ילד!" כך נשמעת תפילה אותנטית היוצאת מן הלב. מה עשה ה' לפי רבי אלימלך? לקח את תפילת יצחק והפך אותה לתפילת אשתו. קשה לדעת איזוהי התפילה הנעלית יותר, תפילת הצדיק בן צדיק או תפילת הצדיק בן רשע, אך מה שבטוח הוא ששילוב של שניהם יהיה הנעלה מכל.
פירוש זה מעניק טוּב טעם חדש לרמז הנודע לפיו השמות 'יצחק' ו'רבקה' מסתתרים בתפילת "נשמת כל חי":
בפי ישרים תתרומם
ובשפתי צדיקים תתברך
ובלשון חסידים תתקדש
ובקרב קדושים תתהלל
כפי שניתן לראות, השם יצחק מסתתר בארבעת סוגי המתפללים בעוד השם רבקה בארבעת סוגי התפילה. הסיבה היא שהוא היה בעל התפילה בעוד תפילתה היא זו שהתקבלה.
הרהורי תשובה 
אור החיים לפרשת תולדות (כה, יט) מסביר שמעלת צדיק בן צדיק לעומת צדיק בן רשע קיימת תקפה גם למעלת יצחק על אברהם
(אני מאמין שהרב גינזבורג יכול לבנות כאן מהלך שלם על היחסים בין אברהם ליצחק.).
אהבתיאהבתי
האם אפשר לדעת היכן כותב הרב צבי אלימלך מדינוב את הפירוש הנפלא על רבקה?
אהבתיאהבתי