נקודה לתשובה: פוסט מתעדכן לימי אלול

נקודה לתשובה 1# | א' אלול תשפ"א

להחזיר את התשובה בתשובה

משהו עצוב קרה למילה "תשובה" בדרך לתרבות הישראלית: היא הפכה למילה "דוסית".

זה תקף בשני מובנים. ראשית, ההקשר של המילה הוא דתי: רק דתיים יאמרו על עצמם שהם "עושים תשובה" על חטאים בעוד "חילונים" בקושי מכירים את הביטוי הזה. ושנית, היא נתפסת כפי שהדת נתפסת: משהו קטן, מיושן ולא מובן, ששייך לאיזה ארכיון נשכח.

סוג התשובה היחידי שהחילונים יכולים לעשות הוא "לחזור בתשובה" – כלומר להפוך מחילונים לדתיים (אלו שמתעסקים בדברים כמו "לעשות תשובה"…).

התוצאה העגומה היא, שכמעט כולם איבדו את המילה הזו. דתיים רבים מרגישים שחזרה בתשובה אינה בשבילם, שהרי הם "כבר דתיים"; והחילונים מרגישים שהיא לא בשבילם, שהרי לא מעניין אותם "להפוך לדתיים".

מדובר כמובן באבידה גדולה לכל הצדדים. המשמעות המקורית של המילה תשובה אינה "להפוך לדתי", והיא גם לא רק תשובה לשאלה. המשמעות המקורית והבסיסית שלה היא מלשון שיבה – חזרה למקום שהיינו בו, למקום מקורי או שורשי יותר. בפרט, היא מתייחסת לשיבה לה', שורש כל נשמותינו: "שובה ישראל עד ה' אלֹקיךָ". (גם תשובה לשאלה באה מלשון שיבה: העונה חוזר אל השואל עם תשובה לשאלתו).

כשמבינים את המושג תשובה כך הוא מתגלה כחלק ממשהו גדול הרבה יותר: שחזור השורש הרוחני שלנו, המקום והמדרגה האמיתיים שלנו ששם אנחנו הגרסה הטובה ביותר של עצמנו. תשובה זו שייכת לכולנו, יהא אשר יהא מקומנו, שהרי כולנו רוצים להשתפר ולהתעלות.

✏️ נקודה לתשובה: הנקודה הראשונה שלנו לתשובה היא אם כן להחזיר את עצם המילה "תשובה" בתשובה – להשיבה לשימוש נרחב במובנה המקורי והמלא. לכולנו יש מה ללמוד ולאן להתקדם. כולנו צריכים להיות בעלי תשובה.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


נקודה לתשובה 2# | ב' אלול תשפ"א

תשובה קדמה לעולם

חז"ל מונים את התשובה כאחד ממספר דברים שקדמו לבריאת העולם.

השאלה המתבקשת היא, מה משמעותה של תשובה כאשר עדיין לא נבראו האדם ואפשרות החטא? איזה מין תפקיד היא יכולה למלא לפני שמישהו בכלל חטא?

משמעות האמירה שהתשובה קדמה לעולם היא שהיכולת לעשות תשובה – לסובב את הגה חיינו ולהסיט אותם לאפיק אחר – נעוצה בנקודה הנחה מעל המציאות.

אנחנו עושים בחירות רבות בחיים שלנו, קטנות וגדולות. ממה ללבוש היום ועד איפה לקנות את ביתנו. אך רוב רובן של הבחירות האלו מסתעפות כענפים מתוך גזע החיים עצמו. הן תוצר של נסיבות, תהליכים חיצוניים ופנימיים שכבר מתרחשים, והבחירות הקודמות שלנו.

פעולה שונה היא התשובה. התשובה, במהותה הבסיסית ביותר, היא העתקת המבט שלנו לגמרי אל מחוץ למציאות – אל מי או מה שברא את המציאות, שבחשבון אחרון הוא המקנה לה את משמעותה – ובחירה לנוע לקראתו. כל שאר הפעולות המזוהות עם התשובה, כמו להתחיל לשמור שבת או לאכול כשר או לברך על האוכל, הם פרטים וסעיפים בתוך הפעולה הבסיסית הזו של פנייה אל ה'.

פעולה זו אינה מגיע מכוחות הנפש הרגילים שלנו, המקבילים לחלקים השונים של העולם הנברא. היא נעוצה בשורש הנשמה שלנו – נקודה עתיקה וטהורה המרחפת מעל כוחות הנפש הרגילים וכלל לא מתערבבת עימם. נקודה זו קודמת לעולם, הן העולם בכלל והן עולמנו הפנימי, ועל כן באמצעותה ניתן לשנות את העולם.

✏️ נקודה לתשובה: למדען היווני ארכימדס מיוחסת האמירה, שבהינתן נקודה מחוץ לעולם ומנוף ארוך דיו ביכולתו להרים את העולם. פנימיות האמירה הזו היא שכדאי להעלות את מציאותנו לה' אנו זקוקה לנקודה שנמצאת מחוצה לה. נקודה זו היא התשובה.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


ג' אלול | נקודה לתשובה 3#*

במזל בתולה

המזל של חודש אלול הוא מזל בתולה. היהדות אמנם שוללת את האסטרולוגיה כשיטת חיזוי, אך נושא המזלות 'גויר' על ידי אברהם אבינו ושולב בספר יצירה, והתבוננות בדימוי של כל מזל יכולה לעזור לנו להבין את האיכות הרוחנית של אותו זמן, ואת העבודה הפנימית שהוא מְזַמֵּן לנו.

בתולה היא סמל של תמימות. תמימות היא לכאורה דבר שנידון ללכת לאיבוד, וכאשר הוא הולך לאיבוד – לעולם לא לשוב. כולנו מתחילים את חיינו תמימים מאד לגבי טיבו של העולם וטיבם של בני האדם, ובמהלך החיים אנו מאבדים את התמימות הזו ומפתחים ראיית עולם מפוכחת ולעתים צינית יותר. לפעמים התמימות היא השלמות הרוחנית שלנו, וגם זו נוטה להיסדק ולהתלכלך במהלך החיים, באופן שנראה בלתי הפיך.

אך מזל הבתולה שב ומופיע מדי שנה, ודווקא בחודש האחרון של השנה. דבר זה מציע שישנו סוג של תמימות המסוגל להתחדש מדי שנה, שניתן לשחזר את תמימותנו. לחילופין, ניתן להבינו כאומר שלא משנה כמה איבדנו את תמימותנו במישורים הנגלים של נפשנו, ישנו תמיד מישור עמוק יותר בו אנו עדיין תמימים, רק צריך לגלות אותו. מישור זה של תמימות נצחית הוא שורש התשובה.  

רעיון זה משתקף במדרש חז"ל היפהפה על הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה, ב). על פי פשט הפסוק מדבר על תמימות שאבדה לבלי שוב: בתולת ישראל נפלה ולא תקום שוב. אך חז"ל חילקו את הפסוק וקראו אותו אחרת: "נפלה, לא תוסיף", כלומר לא תוסיף עוד ליפול, ובמקום זאת "קום בתולת ישראל" – היא תקום ותחדש נעוריה!

✏️ נקודה לתשובה: לא משנה כמה נפלנו וחטאנו, ישנו בתוכנו נקודה טהורה ותמימה שמעולם לא נפגמה. מהותה של התשובה היא לשוב אל המקום הזה ולהתחיל מחדש.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


ה' אלול | נקודה לתשובה 4#*

בין תמימות לנאיביות

אתמול ראינו, שהמזל של אלול, בתולה, רומז לרובד של תמימות נצחית הקיים בנו, שהוא שורש היכולת לעשות תשובה.

אך חשוב להבחין בין תמימות לבין נאיביות. נאיביות היא תמימות פשטנית, ילדותית וחולמנית, כזו שלא באמת מבינה את החומרים מהם עשוי העולם הזה. כשאומרים ש"הכל לטובה" היא מניחה שהכל טוב ונחמד כמות שהוא, וכשאומרים ש"עמך כולם צדיקים" היא מניחה שאין רוע בעולם. תמימות כזו נידונה להתנפץ על סלעיה החדים של המציאות ולהפוך להיפך הגמור מעצמה: ציניות מרירה.

שונה היא התמימות עליה מורים לנו פסוקי התורה, כמו "התהלך לפני והיה תמים" או "תמים תהיה עם ה' אלקיך". תמימות פירושה שלימות, וזה אומר שהיא אמורה לכלול כל תובנה אמיתית על העולם, ולהתייחס לכל אחד מחלקי המציאות, ללא כל נאיביות. די להיזכר בכך שאת הציווי "התהלך לפני והיה תמים" אמר לה' לאברהם בהיותו בן 99 כדי להבין במה מדובר.

מצד שני, תמימות אינה סתם פיכחון. אפשר להיות מפוכח ולא תמים כלל (זה בדיוק מצבם של רוב האנשים המבוגרים). תמימות היא היכולת להישיר מבט במציאות, על כל פגמיה וקשייה, ובכל זאת להאמין שהכל מושגח, ניתן לתיקון ויסתדר לטובה.

סוד התמימות הלא-נאיבית רמוז במילה בתולה עצמה. המילה מורכבת מהמילה בת בתוספת שלוש האותיות ולה, שהגימטריה שלהן היא אם. נמצא ש"בתולה" שווה בדיוק בת ועוד אם – נשיאת הפכים של ילדותיות (תמימות) ובגרות (חוסר-נאיביות).

✏️ נקודה לתשובה: תשובה היא חזרה לתמימות. אך אין הכוונה לחזור אחורה לתמימות הילדותית שהייתה בעבר, אלא לנוע קדימה לתמימות בוגרת ובשלה. היו תמימים, אך אל תהיו נאיבים. אל תהיו נאיבים, אך היו תמימים.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


ז' אלול | נקודה לתשובה 5#*

להתהלך בתמימות

מושג התמימות קשור בתנ"ך פעמים רבות עם מושג ההליכה: "אשרי תמימי דרך ההולכים בעצת ה'", "הולך תמים ופועל צדק", "הולך בתום ילך בטח", ועוד.

הליכה היא תנועה ממקום למקום, ומהעבר לעתיד. היא נעשית באמצעות שתי הרגליים, המזוהות בקבלה עם העבר והעתיד: רגל ימין, ספירת הנצח, קשורה בעתיד, ורגל שמאל, ספירת ההוד, קשורה בעבר.

והנה, כשחושבים על עמדה של תמימות ביחס לעבר ולעתיד, רואים שהיא מתבטאת בשני אופנים הפוכים בדיוק:

ביחס לעתיד, נקודת המבט התמימה היא להגיד: בעזרת ה' הכל יהיה בסדר! נלך בדרכים ישרות, לא תהיינה בעיות, הדברים יסתדרו ונעבור את הכל בהצלחה. האדם התמים אופטימי לגבי העתיד ומניח שהוא יהיה ישר וחלק.

לעומת זאת, נקודת המבט התמימה ביחס לעבר היא להגיד בדיוק ההפך: לא משנה כבר הדברים לא הסתדרו, כמה צרות ובעיות היו, כמה עיכובים ונפילות – הכל היה לטובה! כל מה שקרה היה צריך לקרות כי היינו צריכים לעבור אותו.

לכאורה זה לא הגיוני: אם אדם רואה שכל התוכניות והחלומות שהיו לו בעבר התנפצו, הדבר הרציונלי מצדו הוא להניח שגורל דומה מן הסתם מחכה גם לתוכניות העתידיות שלו. אך באמת, אין זה רציונלי: העבר כבר קרה, אך העתיד עדיין לא. הוא פתוח. גם אם עד עכשיו הכל היה רע ומסובך, עדיין יש סיכוי, ולו קטן, שמעכשיו הכל יתחיל לזרום בקלות.

האדם התמים מסתכל על העבר דרך שמשה אחורית רחבה, בלי לרמות את עצמו, ומודה לה' על כל מה שהיה. אך על העתיד, שאינו ידוע, הוא בוחר להסתכל דרך עדשה קטנה וורודה של אופטימיות ותקווה. זוהי אמנות התמימות היהודית.

✏️ נקודה לתשובה: ביחס לתשובה הלקח מהנ"ל הוא, שגם אם בעבר שוב ושוב נפלנו וחטאנו, לגבי העתיד ה', ונשמתנו, גדולים ובלתי צפויים. התשובה קדמה לעולם, ולכן כל מה שקרה בעולם לא מונע ממנה מלהופיע בעתיד.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


ח' אלול | נקודה לתשובה 6#*

שתי רמות של תשובה

כתוב בספר הזוהר שהמלה תשובה פירושה תשוב ה"א. הכוונה היא לאות ה"א האחרונה של שם ה', שלפי הקבלה מסמלת את השכינה – החלק באלוקות היורד לעולם הזה, וכאשר אנו חוטאים נשבה בתוך קליפותיו. כאשר אנו עושים תשובה איננו מתקנים רק את נשמותינו, אלא גם משיבים לה' את האות החסרה והאבודה שלו כביכול.

העניין הוא, שהביטוי תשוב ה"א לא אומר בפירוש שהכוונה היא דווקא לה"א השנייה של שם ה', אולי הוא מתייחס דווקא לה"א הראשונה? שתי האותיות ה"א בשם ה' נקראות ה"א עילאה (עליונה) ו-ה"א תתאה (תחתונה), ולפי זה גם את המילה תשובה ניתן לקרוא או כרומזת ל-תשובה עילאה או כרומזת לתשובה תתאה.

למעשה אלו הן שתי רמות נפרדות ומשלימות של תשובה:

"תשובה תתאה" היא תשובה על עבירות. אם חטאנו או פגמנו עלינו לתקן זאת, והדבר נעשה דרך פשפוש במעשינו עד שאנו מוצאים את הנקודה הטעונה תיקון ומשפרים אותה. זוהי התשובה הקלאסית שבדרך כלל חושבים עליה כשאומרים "תשובה".

"תשובה עילאה" היא משהו אחר לגמרי. תשובה זו אינה עסוקה בתיקון פגמים מהעבר, אלא בהתבוננות כוללת על מצב חיינו, תוך התמקדות במי שאנו יכולים להיות. בעוד תשובה תתאה נוטה להיות מרירה ונוקבת באופיה, תשובה עילאה נעשית בשמחה ובהרחבת הלב: עלינו לדמיין את הגרסה הכי טובה של עצמנו, ואז להתחיל לשאוף אליה.

✏️ נקודה לתשובה: שני סוגי התשובות אינן סותרות אלא משלימות. התשובה התחתונה היא כמו מקלחת לפני הטבילה במקווה, המנקה מעלינו את הלכלוך, והתשובה העליונה היא כמו הטבילה במקווה עצמו, המחזירה אותנו לשורשנו הטהור.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


ט' אלול | נקודה לתשובה 7#

להתחתן עם התשובה

אחד מסיפורי התשובה החשובים ביותר הוא סיפורו של רבי אלעזר בן דורדיא:

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דֻּרְדִיָא, שֶׁלֹּא הִנֵּיחַ זוֹנָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא בָא עָלֶיהָ.
פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִכְּרַכֵי הַיָּם, וְנוֹטֶלֶת כִּיס דִּינָרִין בִּשְׂכָרָהּ, נָטַל כִּיס דִּינָרִין וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְהָרוֹת.
בִּשְׁעַת הֶרְגֵל דָּבָר [באמצע המעשה], הֵפִיחָה [גז]. אָמְרָה: כְּשֵׁם שֶׁהַפִיחָה זוֹ אֵינָה חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, כָּךְ אֶלְעָזָר בֶּן דֻּרְדִיָא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה.
הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת. אָמַר: הָרִים וּגְבָעוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוֹטֶינָה" (ישעיה נד).
אָמַר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (שם נא).
אָמַר: חַמָּה וּלְבָנָה, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" (שם נד).
אָמַר: כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בָּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם" (שם לד).
אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִי.
הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִבְכִיָה עַד שֶׁיָצְתָּה נִשְׁמָתוֹ. יָצְתָּה בַת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דֻּרְדִיָא מְזוּמָן לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא…
בָּכָה רַבִּי [יהודה הנשיא] וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְכַמָּה שָׁנִים, וְיֵשׁ קוֹנֶה בְשָׁעָה אַחַת… [ולא זו בלבד] אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם "רַבִּי".

תלמוד בבלי עבודה זרה יז, א

מדוע רדף אלעזר בן דורדיא אחר זונות? כי הן הזינו את הדימוי העצמי שלו כאדם פסיבי שרק צריך לקבל מאחרים, לא לתת. לשאת אשה זה קשה: צריך להשקיע בקשר איתה, להתעניין בה ולחזר אחריה, כל החיים. ההליכה לזונה פוטרת את הגבר מכל העבודה הזו והופכת אותו לצד המקבל.

לכן גם כאשר הוא הבין שעליו לעשות תשובה, התגובה הראשונית שלו הייתה לפנות לאחרים – להרים ולגבעות, לשמים ולארץ, וכן הלאה. הוא היה רגיל שעובדים בשבילו. אך להפתעתו, כולם סירבו. מדוע? כי הם עסוקים בלעשות תשובה בעצמם, על עצמם.

או-אז הבין אלעזר בן דורדיא את הבעיה של חייו, ואת הפתרון לה. "אין הדבר תלוי אלא בי": על כל אחד לצאת מדפוסי הפסיביות והרחמים העצמיים שלו, לקחת אחריות על חייו ולהתחיל לתקן אותם.

✏️ נקודה לתשובה: משמעות הביטוי בעל תשובה היא שהאדם צריך להתחתן עם התשובה שלו – לקחת בעלות ואחריות על היכולת שלו לעשות תשובה, ולהוציא אותה מהכוח לפועל. רבי אלעזר בן דורדיא לא זכה לשאת אישה בעולם הזה, אך לפחות הוא נהיה בעל לתשובה שלו וזכה לחיי העולם הבא.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


י"א אלול | נקודה לתשובה 8#

ארבע רמות של תשובה

בקטעים הקודמים דיברנו על כך שישנה שתי רמות של תשובה, תשובה תתאה (תחתונה) ותשובה עילאה (עליונה); ודיברנו על כך שכל אדם צריך להיות בעל תשובה – לקחת בעלות ואחריות על התשובה שלו.

אם מחברים את הרעיונות האלו יוצא שאפשר לדבר על ארבע רמות של עבודת התשובה, זו גבוהה מזו:

  1. תשובה תתאה
  2. בעל תשובה תתאה
  3. תשובה עילאה
  4. בעל תשובה עילאה

והנה, ארבע הרמות האלו משתקפות בצורה יפהפיה בפסוק "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד, טו), והפסוק עוזר להבינן:

תשובה תתאה היא בעיקר "סור מרע": היא עסוקה בתיקון עבירות וחטאים שעשינו בעברנו.

להיות 'בעל' לתשובה תתאה פירושו להעביר את המוקד מהעבר לעתיד ומתיקון הרע ל"עשה טוב" – הוספה במעשים טובים.

תשובה עילאה כבר עוזבת לגמרי את ציר הטוב והרע ועוברת למישור של "בקש שלום" – חיפוש אחר שלמות, אישית וכללית, פיזית ורוחנית. מהו האדם השלם ואיך ניתן להתקרב למעלתו?

לבסוף, להיות 'בעל' לתשובה עילאה פירושו אף פעם לא להסתפק בשום דרגת שלמות, אלא תמיד להיות בתודעת "ורדפהו" – לרדוף אחר דרגות שלמות יותר ויותר גבוהות.

✏️ נקודה לתשובה: חשבו על ארבע רמות התשובה. לא בשמיים היא למצוא כיצד בכל רגע נתון ביכולתנו לעבוד על כל אחת מהן. שאלו את עצמכם: כיצד אני יכול/ה ליישם כרגע את כל רמות התשובה? אם אתם מתקשים בכך, נסו לשוחח על כך עם אדם הקרוב אליכם.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


י"ד אלול | נקודה לתשובה 9#

ירידה צורך תשובה

חז"ל לומדים שתשובה קדמה לעולם מצמד הפסוקים הבא בתהלים:

"בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד־עוֹלָם אַתָּה אֵל. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד־דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם."

תהלים צ, ב-ג

(הפסוק הראשון רומז לזמן שקדם לעולם, והפסוק השני עוסק בנושא התשובה)

אך נשים לב, שהפסוק על התשובה מופיע הפועל 'לשוב' פעמיים: "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם".

השיבה הראשונה היא פעולה של ה': ה' משיב-מוריד אותנו מטה בהתמודדויות קשות ומדכאות, "עד דכא". לאחר מכן וכהמשך לכך הוא קורא לנו לשוב אליו, וזו כבר פעולה שלנו.

נמצא שהפסוק מקפל בתוכו את סוד הירידה צורך עליה: ה' מוריד ומרחיק אותנו ממנו כדי שנוכל לשוב ולגלותו. אך מדוע הוא עושה זאת?

התשובה נעוצה במילה "דכא". צירוף האותיות דך הוא שורש המלים דיכוי ודיכאון, אך יש לו משמעות נוספת: דך הוא קרוב משפחה של זך. פעולת הדיכוי היא גם פעולה של זיכוך – כמו שמן זית זך המופק מתהליך של כתישה.

✏️ נקודה לתשובה: בכל פעם שאנו מרגישים שה' מוריד ומדכא אותנו, עלינו לזכור שהוא בעצם רוצה לזכך אותנו. ה' משיב אותנו למטה, מביא לנו נפילות וירידות בחיים, כדי שנשוב אליו למעלה – נתעורר לתשובה עמוקה יותר.

רוצים לקבל את הנקודה לתשובה בווטסאפ? הצטרפו לקבוצה "הפנינה היומית"


3 תגובות

  1. מה שכתבת אמת לאמיתה. כמורה בבית ספר ממלכתי אני נזהרת מאוד עם הביטוי לחזור בתשובה. לוקחים זאת לכיוון של הדתה ואתה מחזיר עטרה ליושנה.
    יישר כח על המהלך המחשבתי.

    אהבתי

    1. ‫מקור המושג דת‬‎
      המילה "דת" מופיעה בתנ"ך רק במגילת אסתר, בספר דניאל ובספר עזרא – רוב המופעים הם במגילת אסתר. … בשפה המודרנית, עם הצורך לתרגם לעברית את המילה הלועזית "Religion", קיבלה המילה "דת" את המשמעות כפי שהיא היום.

      "אנחנו לא דתיים, אנחנו שומרי מצוות. שומרי שבת." כך אמר באחת מהרצאותיו בניו יורק לפני שנים, הרב מניס פרידמן שליט"א… אולי כדאי למחוק את המילה "דתיים", "דוסים" מהלקסיקון שלכם כי היא מפילה אתכם בפח של דימוי עצמי נמוך כלפי החילונים שאתם כל כך מנסים לגשר אותם אליכם, ותראו שתתחילו לחשוב אחרת ולהרגיש אחרת לגבי היותכם יהודים עושי מצוות. זה יופי שעושים גישור אבל לא עד כדי כך שמנסים להראות שהמציאות החילונית יותר קרובה לאמת ממה שחושבים, וזה רק עניין של טרמינולוגיה שזה נראה הפוך… זה פח שצריך להזהר ממנו מאוד מאוד! אשרי מי שזכה שפתחו לו שערי שמיים לשוב לשורשים. זה לא מובן מאליו בכלל, וזה לא אתם עשיתם. אתם זיכתם! מה אכפת לכם מה החילונים חושבים עליכם?! תהיו יהודים שמחים ובוטחים בדרככם כמו שאתם, ותראו שירוצו אחריכם! מזמור שיר ליום השבת!!!

      אהבתי

  2. בין תמימות לנאיביות.
    ועמך כולם צדיקים וכן הכל לטובה הן לא אמירות נאיביות שנועדו להתנפצות.
    הן אמת לאמיתה! ובאמונה פשוטה זו אכן מצליחים לראות את הצדיק ואת הטוב. עם אמונה זו אני יוצאת לעולם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s