האנטישמיות מתעוררת מחדש, אבל אולי אנחנו מביטים עליה מהכיוון הלא נכון. קריאה מחודשת בסיפורי בראשית מציעה סדר עדיפויות מפתיע: תיקון היחסים בתוכנו כבסיס להתמודדות עם האתגרים שמבחוץ.
הבלוג של ניר מנוסי
האנטישמיות מתעוררת מחדש, אבל אולי אנחנו מביטים עליה מהכיוון הלא נכון. קריאה מחודשת בסיפורי בראשית מציעה סדר עדיפויות מפתיע: תיקון היחסים בתוכנו כבסיס להתמודדות עם האתגרים שמבחוץ.
או: על כוחו של דימוי והיחס הנכון בין שכל לרגש תארו לעצמכם שאתם עוברים חוויה מטלטלת המשנה את חייכם. כעת תארו לעצמכם ששנים מאוחר יותר
פרק שמיני בסיפור המתגולל לאטו של מסע התשובה שלי
הן לימין והן לשמאל יש 'אחר' כלפיו חשים ניכור והתנגדות, ו'זולת' אליו מושיטים יד. עבור הימין האחר הוא הגוי והזולת הוא היהודי, עבור השמאל זה הפוך: הזולת הוא הגוי והאחר הוא היהודי השונה, הימני והדתי.
כל שנה בתקופה הזו, באמצע הספירה ובין צפירה לצפירה, הוא מגיח והופך לאי גדול ושחור בלב חיינו: סלע המחלוקת הגדול ביותר שלנו, הציונות.
ביום ששי לפני שבועיים, כמדי בוקר, ירד המטפל הנפאלי ראג'ו לחדר שבנינו עבור אבי בקומת הכניסה, ומצא אותו במיטתו ללא רוח חיים. לאחר יותר משבע
אינני חושב שמישהו יכול להתווכח שאחד הנושאים הבוערים ביותר היום הוא האמונה היהודית בהיות עם ישראל "עם סגולה", העם הנבחר. אנשים רבים היו אולי רוצים שנושא זה יעלם מעל שולחן האקטואליה ויקבר בספרי ההיסטוריה, אך הוא ממאן לעשות זאת, ואדרבה, ככל שחולף הזמן מתברר שהוא סלע המחלוקת הגדול ביותר המפריד בקרבנו בין מחנות הקודש והחול (בלי להכנס כרגע לשלל גווני הבינים הקיימים ביניהם). אכן, זהו סלע כה רחב וגבוה וכבד ואטום, שאנשי שני הצדדים בקושי מסוגלים לזהות זה את זה בעטיו, קל וחומר להזדהות זה עם זה.
פורים נגמר, אז זה בדיוק הזמן להעלות פוסט-פורימי (חה, חה). אולי זה צריך להיות כלל – מעלים פוסט על נושא מסוים רק לאחר שהוא כבר