המאבק הנצחי בין החמץ והמצה מתחולל בתוכנו: החמץ הוא האני הנפוח והמצה היא הפיכת האני לאַיִן. אבל בעומק הסיפור של פסח אינו של ביטול האני, אלא של הוצאתו לחירות של אני פנימי וגבוה יותר…
הבלוג של ניר מנוסי
המאבק הנצחי בין החמץ והמצה מתחולל בתוכנו: החמץ הוא האני הנפוח והמצה היא הפיכת האני לאַיִן. אבל בעומק הסיפור של פסח אינו של ביטול האני, אלא של הוצאתו לחירות של אני פנימי וגבוה יותר…
חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם מָה זֶה "לֵיל הַסֵּדֶר"?
זֶה מִלּוּלִית 'הַלַּיְלָה שֶׁל הַסֵּדֶר',
זמן הַתֶּדֶר שֶׁל לָלֶכֶת "לְפִי הַסֵּפֶר"
הַלַּיְלָה בּוֹ כֻּלָּנוּ מִסְתַּדְּרִים
בְּשׁוּרָה עָרְפִּית, לְפִי התסריט…
פוסט פסח חגיגי: ספוקן וורד חסידי!
פסוק נודע המבטא את אהבת ה' לכנסת ישראל צופן בחובו שני שיעורים בזוגיות, אחד לצועדים אל עבר החופה והשני לאלו שזה מכבר יצאו מתחתיה.
לפני כשלוש שנים הזדמן לי לצפות בקטע מראיון טלויזיוני עם ד"ר צעיר למחשבת ישראל, שדיבר על הרמב"ם. לפי הרמב"ם, הסביר הד"ר בהתרגשות אמיתית, צלם האלוקים שלנו
מדי שנה, אנו מסבים לשולחן הסדר עם ארבעה בנים: "אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". רביעיה זו בהחלט עשירה ומגוונת, אבל גם מול הרשימה הרב-גונית ביותר יש תמיד לשאול: אלו גוונים עדיין לא כלולים בה? אלו בנים (ובנות) אינם נכללים ברביעיית הבנים המפורסמת? עם כל גיוונם, ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה בסופו של דבר לוקחים כולם חלק בליל הסדר, גם אם בדרכים עקיפות כמו עימות (הרשע) או של התעלמות (שאינו יודע לשאול); אבל מה עם אלו שכלל לא נמצאים בסדר, או שאינם מחוברים לחג? עלינו לצאת למסע חיפוש אחר בנים אבודים אלו ולפנות להם מקום של כבוד סביב שולחן הסדר.