בן כמה היקום? תלוי איך מסתכלים עליו | השקפת עולמות, פרק ב

בקונפליקט התורה והמדע אחת השאלות שעולה ראשונה היא נושא גיל היקום. למרבה הצער, לעתים קרובות היא גם השאלה האחרונה, כי הדיון כולו מתפוצץ סביב נושא זה במפץ גדול עוד לפני שהוא מתחיל. ננסה להתמודד עם סוגיה זו באמצעות מודל ארבעת העולמות שפגשנו בפרק הקודם בסדרה זו.

המחלוקת

כידוע, לפי החישוב היהודי המסורתי של חז"ל, גיל היקום הוא קצת פחות מ-5800 שנה. לפי התורה היקום, כולל כל מגוון החיים שעל גבי כדור הארץ, נוצרו בסדרה של מעשי בריאה נפרדים שנמשכה ששה ימים, ומאותו רגע החלה ההיסטוריה התרבותית האנושית (יש לציין שאין זה הפירוש היחידי ביהדות, וכבר בדורות קדומים הוצעו מגוון פירושים אחרים מהם עולה כי גיל העולם והאדם קדומים יותר; עם זאת, מכיוון שזהו התיארוך המקובל והנפוץ ביותר, שכל ילד בחינוך יהודי דתי לומד אותו ראשון, אנו מתמקדים בו כאן).

עד לפני כמה מאות שנים, העולם המערבי כולו אחז פחות או יותר בתמונה זו. ברם, שיטת המחקר המדעית בהדרגה נטשה אותו לטובת תמונה שונה לגמרי. תמונה זו ידועה ומוכרת לכולנו, אך כדאי שנתוניה הבסיסיים יהיו מונחים לפנינו.

ראשית כל, לפי המדע היקום, כדור הארץ והחיים שאנו מכירים היום הם תוצאה של התפתחות הדרגתית ואיטית מנקודת מוצא מאד פשוטה יחסית, לא תוצר של מעשי בריאה חד-פעמיים. שנית, המדע מבחין בין גיל היקום לגיל כדור-הארץ, המחושב כצעיר הרבה יותר, ואף נעזר בשיטות חישוב שונות לשם תיארוכם, כדלקמן:

גיל היקום מחושב לפי קצב התרחקות הגלקסיות זו מזו. אם מחשבים את מהירות ההתרחקות ביחס למרחקן זו מזו יוצא שהן יצאו לדרכן ממקום מוצאן המשותף לפני כ-13.7 מיליארד שנה, וזהו גיל היקום המשוער לפי המדע היום.

גיל כדור הארץ מחושב בעיקר לפי שיטה המכונה תיארוך רדיומטרי (או רדיואקטיבי). שיטה זו נשענת על הכרת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של חומרים מסוימים. לגבי עצם נתון, חישוב כמות החלקיקים בו שעברו דעיכה רדיואקטיבית ביחס לקצב הדעיכה, מספק, בקירוב גדול, את גילו. על בסיס זה עומד היום הגיל המשוער של כדור הארץ על כ-4.5 מיליארד שנים.

המחלוקת בין עמדת המדע לעמדת התורה שהובאה כאן הינה כה בסיסית, והפער בין המסקנות כה גדול, שנראה שאין כל בסיס להסכמה ביניהם בלי שהאחד יכפיף עצמו לגמרי לשיטת השני. אכן, כל שיטות היישוב שלהן הקיימות היום או מבטלות את המדע משום שאינו מוחלט, או מקבלות לגמרי את התיאוריות המדעיות ודורשות את התורה כך שתתאים להן.

מה שנבקש לטעון כאן הוא, ששתי תמונות העולם אכן אינן בנות השוואה, וזאת משום שהן נובעות מאופני הסתכלות שונות לגמרי – שתי עדשות עולם שונות. לאור זאת, אין הכרח להגיע למסקנה שיש לבחור רק אחת מהן ולנטוש את השניה. קיימת גם האפשרות להניח את שתי העדשות זו על גבי זו (וכפי שמיד נראה, לא רק אותן) ולקבל תמונת עולם חדשה ומורכבת.

תיארוך מעשי ותיארוך יצירתי

שאלת גיל היקום אינה נמצאת לגמרי בתחומו של המדע התצפיתי, שכן מדובר בתופעה שחלפה ולא ניתן לשחזרה בניסוי ולצפות בה. כל מה שהמדע יכול לעשות הוא להתבונן בתהליכים שאנו מזהים כעת ועל בסיסן לערוך אקסטרפולציה (כלומר, היקש מהידוע אל הבלתי ידוע) אחורנית בזמן – לשער מה התרחש בעבר, בהנחה שאותה חוקיות שאנו עדים לה כעת שררה גם אז. זה בדיוק מה שעושות שיטות התיארוך שצוינו לעיל ומגיעות לתוצאות שציינו, המוסכמות באופן גורף על רובם ככולם של אנשי המדע.

עכשיו, ההנחה שהחוקיות של היום שררה בעבר היא מאוד משמעותית. היא קרויה בפילוסופיה של המדע אחידות הטבע (uniformity of nature, או בשמה המעודכן יותר, background independence). הנחה זו קובעת כי חוקי הטבע חלים באופן אחיד בכל מקום ובכל זמן. כלומר, החוקיות שאנו חוזים בה היום בטבע ובמעבדות שלנו תקפה גם בגלקסיית אנדרומדה והיתה תקפה גם לפני מיליארד שנים (ליתר דיוק, המדע מכיר בנקודות 'סינגולריות' בהן נשברת אחידות הטבע, אך הוא תמיד מבקש לעגנן במסגרת סדר-על המסביר אותן – כלומר להכפיפן לאחידות מסדר גבוה יותר).

אם נתרגם רעיון זה למודל העולמות שהצגנו בפרק הקודם, הרי שהצבת עקרון אחידות הטבע פירושה החלת עדשת העשיה על המציאות כולה, כולל כל מה שסמוי מעינינו. כזכור, המונח המדויק 'עשיה' בעברית פירושו שכלול היש הקיים באמצעות סיבתיות הדרגתית ורציפה (לעומת 'יצירה' של יש חדש מהותית ו'בריאה' יש מאין, המהוות שתיהן דילוגים מעל הסיבתיות הרציפה). החלת עדשת העשיה על המציאות כולה פירושה איפוא אימוץ הנחת העבודה שכל התהליכים בעולם הם אך ורק תהליכים סיבתיים והדרגתיים.

לאור הצלחתה של עדשת העשיה בתחום הנצפה מהלך זה הוא הגיוני ביותר. החלת עדשת העשיה על כללות היקום מאפשרת לנתח במושגי המדע אף את התופעות המרוחקות ביותר, כגון ערפילית הנמצאת במרחק מאה אלף שנות אור (ושממילא, 'תמונתה' בשמימנו בת מאה אלף שנה) אכן, יהיה זה תמוה ומאולץ אם המדע לא יעשה אותו, שכן היא חיוני להתקדמותו.

אלא שהמדע אינו חזות כל חיינו, והיותנו מדענים אינה ממצה את קיומנו כבעלי תבונה. המדע הוא רק רובד אחד בשיעור הקומה האנושי השלם. באשר אנו 'מדענים' החלת עדשת העשיה על המציאות כולה היא הגיונית; אך באשר אנו בני-אדם, שהמדע אינו אלא כלי אחד מארגז הכלים שלנו, היא מהווה צעד הרסני. לאמץ את עקרון אחידות הטבע כמוחלט וחובק-כל, ולהשתית עליו את תמונת העולם שלנו, פירושו לתת לעצמנו כחברה וכתרבות גט כריתות מעדשות התודעה הגבוהות והרוחניות שלנו. פירושו לכלוא עצמנו ביקום סגור ומבודד, ללא כל פתח הצצה או חרך נשמה – מאסר עולם בעולם העשיה.

אילו היה צעד זה מחויב המציאות או מחויב השכל לא היינו אומרים דבר. אך הוא נתון לבחירה. אקסטרפולציה אינה תצפית ואינה ניסוי, ולתוך החשכה שהיא מבקשת להאיר ניתן להחדיר גם אלומות אור אחרות, לאמץ עדשות נוספות.

ראשונה בהן היא עדשת היצירה. להוסיף את עדשת היצירה מעל עדשת העשיה פירושו להמשיך לראות את הטבע כמות שהוא – אך בה בעת לראותו גם כְּחומר ביד יוצר בעל כוונה בניהול העולם. מנקודת מבט זו, הכוללת גם את עדשת העשיה וגם את עדשת היצירה, עקרון אחידות הטבע עדיין תקף באופן כללי, אך כבר אינו מחייב לגמרי. הוא כפוף עתה למציאות גבוהה יותר המנהיגה אותו והמסוגלת להפר אותו. הסתכלות זו פוקחת את תודעתנו לאפשרות שהסיבתיות החומרית מצייתת גם לסדר מוסרי ואסתטי, ולא רק סיבתי; שהיא הגשמה ומשל של מבנים ותהליכים רוחניים; ובעיקר, לענייננו, שהיא מופרת במקומות או בזמנים מסוימים על מנת לפנות מקום לחדירתה של השפעה ממעל לה – במלים אחרות, של נסים וגילויי השגחה פרטית.

אחד הדברים שניתן לעשות עם עדשת היצירה הוא לראות את הקוסמוגניה התנ"כית והחז"לית כאפשרית: ניתן להעלות על הדעת שבמשך ששת הימים הראשונים של היקום שררה בו חוקיות שונה מזו השוררת היום, בה הדברים התנהלו בקצב מואץ יותר; שלאור זאת העולם נברא לפני כ-5800 שנה ולא לפני 13.7 מיליארד; שגם לאחר ששת ימי הבריאה הופרה החוקיות הרגילה ברגעים מסוימים כדי לאפשר נסים; וכן הלאה. מאוד מוזר לעשות זאת מנקודת מבט של עדשת העשיה, אך מאוד הגיוני לעשות זאת מנקודת מבט של אמונה בתורה – המבקשת להעניק לה את שלמות הסתכלותה מבלי לנגוס ממנה אברים.

הבחירה דוקא בתמונת העולם התורנית אינה מחויבת השכל כמובן. עדשת היצירה מאפשרת מגוון אינסופי של אפשרויות, והמדען יטען, ובצדק, שאין שום דרך רציונלית להכריע ביניהן. אלא שעולם היצירה אינו תחומו של המדען והקריטריונים שלו אינם רלוונטיים כאן. בעולם היצירה קובעת הבחירה שלנו – איזה תיאור מטאפיזי של המציאות, על השלכותיו הקיומיות, ברצוננו לאמץ. העדפתה של התורה על פני שיטות אחרות נובעת מתוך בחירה בה כמכלול של תמונת עולם, משאב רוחני ודרך חיים.

מודל העולמות כעדשות מאפשר לחשוב מחדש אודות קונפליקטים כגון זה של התורה והמדע. במקום לנסות להכריע איזה מהם אמיתי, הוא מאפשר להכיר במספר תיאורים סותרים במקביל, שכל אחד מהם מתבקש, ותקף, מבעד לעדשתו. אף במקרה זה, אנו מבקשים לומר ששני התיארוכים קבילים במסגרת השקפת העולם שלהם. "יצרתיו אף עשיתיו", שניהם כאחד.

העולם נברא עכשיו, העולם מעולם לא נברא

העובדה כי המודל שלם כולל ארבעה עולמות מזמין אותנו להשלים את החסר ולשאול, מהו גיל היקום בשני העולמות העליונים יותר, הבריאה והאצילות? נענה על כך בקיצור נמרץ, מבלי להכנס לעומק ההסברים.

בחינת גיל היקום דרך עדשת הבריאה לא רק רואה את העולם כנברא יש מאין, אלא כנברא באופן תמידי בכל רגע ורגע. הגחתו מתוך האין פירושה שבכל רגע נתון הוא כביכול יכול לקרוס אליו חזרה, ואם כן שקיומו מוחזק בידי האין בכל עת. משמעות הדבר היא שמנקודת מבט של עדשת הבריאה, היקום נברא עכשיו, עם זכרונותינו וכל רשמי העבר.

מנקודת המבט של עולם האצילות, העולם אינו מנותק מבוראו. בלשון החסידות, כאשר אור נאצל מתוך מאור, הוא אף פעם לא חדל להיות 'דבוק' במאור. בעוד שדרך שלוש העדשות הנמוכות העולם הוא בבחינת 'יש', דרך עדשת האצילות הוא בבחינת 'אַיִן', בהיותו בטל במציאותו לבורא. מכך יוצא, שדרך עדשת האצילות היקום מעולם לא נברא (כלומר לא יצא ל'בר', לחוץ, אלא עדיין דבוק במאצילו).

כאן המקום גם לציין שלמעשה, מבנה העולמות השלם כולל עולם חמישי, מעל עולם האצילות, הנקרא עולם אדם קדמון או בקיצור א"ק. 'אדם קדמון' הוא כינוי לדמות הארכיטיפית הנצחית של האדם כפי שהקב"ה שיער אותה במחשבתו 'קודם' להאצלת ובריאת העולמות, ושבתוכו היו כל העולמות כלולים. אם עולם האצילות דבוק בה', הרי שאדם קדמון הוא ממש חלק מה'. אכן, אדם קדמון נחשב לחלק מה"יש האמיתי", ההויה האלוקית הנצחית, ששלושת העולמות הנמוכים – ה"יש הנברא" – הם בבואה שלו (נמצא שעולם האצילות הוא בבחינת רווח של 'אַיִן' בין היש האמיתי ליש הנברא). הרעיון של עולם אדם קדמון פירושו, שאף כי האדם עצמו נברא אחרון, בריאתו חושפת את התכלית המקורית לשמה נברא העולם כולו. צלמו – שהוא "צלם אלהים" – קדם לעולם בבחינת "סוף מעשה [הנעוץ] במחשבה תחילה".

עולם אדם קדמון אף הוא עדשה דרכה ניתן להסתכל במציאות – אם כי מאד גבוהה. מה יהיה גיל היקום לפי עדשה זו? ובכן, התשובה המפתיעה היא, שדרך עדשה זו העולם הוא קדמון, כלומר תמיד היה קיים. מכיוון שהעולם כלול בדמות האדם, ודמות האדם היא נצחית וקדמונית, כך גם העולם. כמובן שמדרגה זו לא ניתן להצביע בכלל על מציאות עצמאית הנקראת 'עולם', שכן אין הוא נפרד מהאלוקות; הכוונה היא שכל מה שאנו מזהים אותו היום כ'אדם' ו'עולם' היו מאז ומתמיד חלק מההויה האלוקית (יוצא מכל זה, ששורש דעתו המפורסמת של אריסטו שהעולם קדמון – שכמות שהיא סותרת את אמירת התורה שהעולם נברא ברגע מסוים – נעוץ, מסתבר, ברובד נעלה זה של המציאות; אלא שאריסטו ביקש להחילה ישירות לגבי עולם העשיה הנגלה לחושים, וכאן טעה).

הטבלה הבאה מסכמת את ארבעת חישובי גיל היקום לפי העולמות:

עדשה

מציאות העולם

גיל העולם

 אדם קדמון

היש האמיתי

תמיד היה קיים בתוך ה'

אצילות

אַיִן

נאצל אך לא נברא

בריאה

 היש הנברא

 יש מאין

נברא עכשיו

יצירה

 יש מיש

בן כ-5800 שנים

עשיה

 יש מיש

 בן כ-13.7 מיליארדי שנים

העדשות מספקות לנו מספר תמונות שונות של גיל היקום, אך לכל אחת מהתמונות ערך עצמאי. עדשות אדם קדמון ואצילות מזכירות לנו שעולמנו אינו נפרד ממוצאו האלוקי, שהוא חלק מהקדוש-ברוך-הוא; עדשת הבריאה מזכירה לנו שגם באשר אנו נפרדים מה', הוא נוכח בחיינו בכל רגע ורגע; עדשת היצירה נותנת לנו תמונה של היסטוריה בעלת מבנה ומשמעות המנוהלת בהשגחת ה'; ועדשת העשיה נותנת לנו 'ארגז חול' לנסות לתארך את גיל היקום על בסיס עקרון אחידות הטבע ולפי מיטב הידע המדעי שיש לנו כרגע.

חווית הזמן ומהירות האור

עד כה דיברנו על העולמות כגישות התייחסות שבמסגרת כל אחת מהן אפשר להגיע לתיארוך שונה של העולם. אולם ישנה דרך נוספת להבין את הקשר בין העולמות הקבליים למחלוקת גיל היקום, וזו קשורה בתפיסת הזמן.

אחד הנושאים שהקבלה מסבירה בנוגע לעולמות הוא, שחווית הזמן שונה מעולם לעולם. ככל שעולם גבוה יותר, כך הדברים מתרחשים בו במהירות רבה יותר ביחס לעולם שמתחתיו (לענין זה, עלינו לחשוב על העולמות פחות כעדשות בדידוֹת ומובחנות, ויותר כחטיבות על פני רצף הדרגתי הכולל את כל המהירויות האפשריות).

בעולם העשיה, העולם הנמוך ביותר, קצב ההתרחשות הוא זה המוכר לנו מחיי היומיום. בעולם היצירה, לעומת זאת, האירועים מתרחשים במהירות רבה יותר, כך מה שנחווה בעולם העשיה כשנים רבות חולף כהרף עין בעולם היצירה. מנקודת מבטו של מלאך בעולם היצירה, נדמים תושבי עולם העשיה כאצים-רצים תחת רגליו במהירות גבוהה, בעוד הוא נע במהירות רגילה.

כאשר אנו מגיעים לפסגת עולם הבריאה מתרחש דילוג: קצב התרחשות האירועים מגיע למהירות אינסופית, ואם כן הכל מתרחש באפס זמן, או לחילופין בו-זמנית. במלים אחרות, חווית הזמן כולה מתבטלת בעולם הבריאה, ומכלול הזמן נחווה בעת ובעונה אחת, כבמעין רגע נצחי. מנקודת מבט זו, כל האירועים של העולמות התחתונים נחווים כמתרחשים כולם בבת אחת ברגע זה.

מה קורה כאשר עוברים לעולם האצילות? האם תתכן תנועה מהירה עוד יותר ממהירות אינסופית? ובכן, ההסבר בקבלה הוא שעולם האצילות נח לחלוטין 'מעל' או 'לפני' הזמן הנברא. אין בו שום חווית זמן, אפילו לא של רגע אחד כולל-כל. מה שכן יש בעולם האצילות זה דבר המכונה "סדר זמנים": מעין תוכנית על-זמנית (המתעדכנת תדיר בהשפעת העולמות התחתונים) ובו כל האירועים המתרחשים בתוך ממד הזמן של העולמות התחתונים.

והנה, רעיון קבלי עתיק זה, שחווית הזמן אינה אובייקטיבית ומוחלטת אלא תלוית נקודת מבט, צץ והופיע פתאום בתקופתנו בלב לבה של הפיזיקה המודרנית, במסגרת תורת היחסות הפרטית של אינשטיין. לפי תיאוריה זו, המהווה את יריית הפתיחה של כל הפיזיקה החדשה, מימד הזמן אינו מוחלט אלא תלוי בנקודת מבטו הסובייקטיבית של המודד. ספציפית, מה שקובע את השתנות קצב הזמן הנמדד הוא מהירות תנועתו של המודד אותו. כל עוד אנו נעים במהירויות רגילות אנו לא מוצאים כל הבדל בין שעונינו לבין שעונו של מי שעומד במקום. אך אם ננוע במהירות המתקרבת למהירות האור, הדברים שאינם נעים במהירותנו הגבוהה יראו לנו כמתרחשים מהר יותר, פורחים ונובלים במהירות בעוד אנו חיים כרגיל. כאשר נגיע למהירות האור יגיע תהליך זה לשיאו: העולם יעמוד מלכת, אנחנו נקיף אותו מקצה אל קצה ונראה את כל תולדותיו בבת אחת.

נשמע מוכר? תיאוריית היחסות הפרטית של אינשטיין תואמת להפליא את רעיון סולם הזמנים הקבלי. מחיבורם יחדיו עולה כי ניתן לראות את העולמות הקבליים כרצף תמונות של העולם כפי שהוא נצפה ככל שמאיצים לקראת מהירות האור, כדלקמן:

  • עולם העשיה הוא תמונה של העולם כפי שהוא נראה כאשר נעים במהירויות הרגילות
  • עולם היצירה הוא תמונת העולם כפי שהוא נראה כאשר מאיצים למהירויות המתקרבות למהירות האור
  • עולם הבריאה הוא תמונת העולם כפי שהוא נראה כאשר נעים במהירות האור (במהירות זו 'משיגים' את האור המתפשט מאמירת ה"יהי אור" הראשונה, כביכול)
  • עולם האצילות הוא תמונת העולם כפי שהוא נראה מחוץ לממד הזמן

הקבלה זו מאפשרת לנו להסביר מחדש את ארבעת התיארוכים שמנינו לעיל, הפעם מתוך הקשר חדש זה של תנועה במהירויות הולכות ומתגברות:

מכיוון שעולם העשיה הוא תמונת העולם כפי שנראה כאשר נעים במהירויות רגילות, גילו מחושב כפי שהוא נראה לעין המתבונן הרגיל, היינו כבן מיליארדי שנה (זו נקודת מבטו של המדען);

עולם היצירה הוא תמונה של העולם כפי שהוא נראה כאשר נעים במהירויות המתקרבות למהירות האור, כאשר באחת מהן הוא יראה כבן 5800 שנה (זו נקודת מבטם של חז"ל. היחס בין שני עולמות אלו מתיישב עם מדרש חז"ל הנודע לפיו "יום" של הקב"ה הינו כאלף שנה או יותר של בני אדם [בראשית רבה ח, ב], על פי "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול…" [תהלים צ, ד]).

עולם הבריאה הוא תמונה של העולם כפי שהוא נראה כאשר נעים במהירות האור עצמו, ולכן נחווה כנברא בזה הרגע (כך מתגלה למעמיק בהתבוננות חסידית ברעיון הבריאה יש מאין בכל יום ובכל רגע תמיד);

עולם האצילות הוא תמונה של העולם כפי שהוא נראה כאשר נעים כביכול 'מהר יותר מהאור', למעלה ממגבלות הזמן והמרחב, משם נראה שכלל אין עולם (זו נקודת מבט של צדיקים ושל נשמות שנסתלקו מן העולם).

מעלתה של דרך הסתכלות זו על התיארוכים השונים הוא, שהיא מציבה את ארבעת העולמות על פני רצף אחד, במקום לראות בהם ארבע עדשות נפרדות לגמרי. בכך היא מחברת באופן ישיר בין העולם הגבוה ביותר לנמוך ביותר, ומראה כיצד כל תמונות העולם יכולות להכלל בתמונת-על אחת.

מבוסס על דברי הרב יצחק גינזבורג. התפרסם לראשונה באתר גל עיני.

18 comments

  1. פרופ' ברנובר מביא בשם הרבי סדרת טיעונים (דומה כמובן:)) בספרו מה רבו נפלאותיך ה' ובסדרת הרצאות (החלק השני נדמה כיותר אדפטפציה ברוח הרב גינזבורג).

    הערה טכנית – כדאי אולי להתקין מערכת LIKE עם ממשק לפייסבוק שכל אחד שמחובר לפייסבוק ולא לוורדפרס יוכל להקיש ולהעביר לחבריו.

    אהבתי

      1. אני לא יודע בדיוק איך זה בוורדפרס.קום, אבל ראיתי שבלוגרים אחרים הטמיעו את האפשרות, אז בטח ניתן למצוא את זה בעזרה.
        דרך אגב זו אחת הסיבות שלפני כמעט שנה נטשתי את המערכת הזאת. וורדפרס העצמאית עולה טיפה יותר (עלות אחסון), אבל הרבה יותר מאפשרת. ההפסד היחיד הוא הכניסות מהקהילה (אם אתה מרגיש חלק:)..)

        וקצת יותר ענייני, אני מבין את התגובה של חיים. נדמה לי שקראתי משהו ברוח דומה די מזמן ב-NRG וחשתי דברים דומים. הרבי מליובאוויטש הרבה יותר נחרץ ופחות אפולוגטי, ובין היתר לא מצביע על סתירה אלא על העדר יכולת הערכה נכונה של הזדקנות מהירה של הכדור.
        ובכל זאת אחת התשובות לתגובה, לדעתי, היא שהעניין בסתירה מהווה בהחלט הזדמנות מצוינת להעמיק בנושא העולמות וסדר השתלשלות.
        גם ההגדרות לאמונה ומדע הן לא בהכרח מתאימות. למרות האמונה, חכמי ישראל התעקשו על בחינה לוגית ולעתים גם ניסוית, והמדע מנגד מתיר כר נרחב להסתברות, השערות, זמניות ובמסגרת ניסוית אפילו לאמונה. נכון שלא צריך להאמין במה שהוכח, אבל לרוב האמונה היא סוג של דבר מקיף, הקשר, קונטקסט המחייב בחינה ועיון, אישוש והפרכה וכו'.

        אהבתי

        1. הרבי הסביר מדוע ההסברים המדעיים אינם מוחלטים, בהיותם מבוססים על אקסטרפולציה, נשענים על הנחת אחידות הסיבתיות, ונתונים להפרכה. דבר זה מסביר מדוע הטענה של גיל הצעיר של היקום אפשרית, ואדרבה שיש להכריע לטובתה בשם האמונה. דבר זה משתקף כאן במיקום ההסבר המדעי בעולם העשיה הנמוך, שהפרדתו מהעולמות העליונים ("אף עשיתיו") מבטאת את היותו בלתי מוחלט ונתון להפרכה מתמדת.

          אני לא חושב שיש כאן טיפת אפולוגטיקה. מה שכן יש כאן הוא נסיון ללכת צעד נוסף קדימה מעבר לרבי, ולהסביר מדוע בכל זאת הסברי המדע הם הסבירים והמתבקשים יותר על פי שכל. ההסבר הוא שדרך עדשת העשיה (סיבתיות רציפה, בלי דילוגים, בו הכל 'נעשה' ממילא בהכרח סיבתי) העולם אכן נראה כפי שהמדע מציג אותו. הטענה כלפי המדע הופכת להיות מ"המדע טועה וזהו" (כפי שהיה ניתן לפרש את דברי הרבי, ואכן רבים עושים זאת ובכך מזלזלים בחוסר צדק במדע, על כל המשתלשל מכך ליחסי דתיים חילונים וכו') ל"הידע המדעי תקף, אבל רק במסגרת קונספטואלית מצומצמת; אם מרחיבים את המסגרת הקונספטואלית נפתחות עוד אפשרויות גבוהות יותר, וההסבר המדעי מוצב בסוגריים בתוך תמונה רחבה ושלמה יותר".

          אהבתי

          1. אני לא מבין את ההבדל בין הטענה המצדיקה את הגיל הצעיר של היקום לבין התיאורים ששטחת כאן, בכל הנוגע לקשר בין אמונה למדע. ממילא ההסבר המעניין שהבאת ברשימה דורש לפחות אותה מידת אמונה כמו ההסבר הראשון. שהרי הוא בוודאי לא נכנס בגדר דרישות ההפרכה המדעיות. כך שמי שרוצה לקבל הסברים לגבי עולם האצילות צריך להתנתק מטיעונים מדעיים ולקבל הצדקות אמוניות.
            גם לא נראה לי שטיעוני הרבי דוחים את התפיסות המדעיות, ובטח לא באופן גורף. הם מציעים זווית הסתכלות חדשה שתאפשר הפרכה של תיאוריות. תראה את אולמרט לפני ראשות הממשלה ותראה אותו לאחר שנה בתפקיד – בשנה זו הוא הזדקן כאילו חלפו 10 שנים..
            העניין של 'מעבר לרבי'.. טוב זה בטח נושא לשיחה לא פחות מעניינת :))

            אהבתי

  2. לי זה נקרא כמו ניסיון לא ברור להעניק לסיפור הבריאה רגליים מדעיות, או לפחות ליישב את סיפור הבריאה עם תאוריות מדעיות מקובלות. אלא שישנו הבדל עצום בין סיפורים, יפים ומעוררי השראה ככל שיהיו ובין תאוריות מדעיות. האחרונות מפיקות ניבויים, כלומר ניתן להשתמש בתובנותיהן על מנת לחזות את הבלתי ידוע, למשל את מיקומו של כוכב כלשהו בעד שבוע, או את היותו של הפרוטון. איזה ידע נוסף לנו כתוצאה מתאוריית ארבעת העדשות? האם אנו יכולים להגיד משהו חדש על היקום תוך שימוש בתאוריה הזו? מלבד הראיה הברורה לכך שאפשר להפיק הסבר מילולי שיישב שני תאריכים שאינם ניתנים לישוב על ידי כך שנשים אותם על סרגלים שונים, בלי טיפת ציניות, זה מעט טריוויאלי.

    מה שלא ברור לי כלל הוא הצורך הזה, מדוע יש צורך ליישב בין המדע והאמונה. אמונה הרי פירושה קבלת מידע כנכון ללא סימוכין. שכן אם היו סימוכין אין צורך באמונה כלל וכלל ולפנינו עובדה שבה לא צריך להאמין, אותה יודעים. מדע הוא בדיוק ההפך הגמור מכך, זו מתודולוגיה המסרבת לקבל מידע כנכון ללא סימוכין(כך בתאוריה לפחות).
    זה לא מועיל לאף אחד מהצדדים.

    אהבתי

    1. חיים, שלום

      אתייחס לדבריך לפי הסדר. קודם כל, נסיון לתת לסיפור הבריאה רגליים מדעיות ודאי שאין כאן, שהרי ההבחנה בין עולמות נועדה לעשות בדיוק ההפך – למקם כל השקפה ב'עולמה', ובכך לחדול מערבובים לא נכונים בין השניים, כמו הצדקה מדעית של התורה וכו'.

      ליישב בין התורה והמדע זה כבר יותר נכון, אך למעשה השאיפה כאן גדולה יותר: לאחד את תמונות העולם שלהם לכדי תמונת עולם אינטגרטיבית הנותנת תוקף לשתיהן בלי שאחת מבטלת לגמרי את האחרת (למקרה שלא עשית זאת, יש לקרוא גם את המאמר הראשון בסדרה זו).

      המוטיבציה לעשות זאת נובעת משני דברים: האחד הוא, האמונה והתפיסה כי גם בתורה וגם במדע יש אמת (הגם שאכן מדובר באמיתות מסוג שונה ובעלות תוקף שונה); והשני, הרצון לאחד אמיתות לכדי תמונת עולם שלמה, לא לחיות ב'פיצול אישיות' מנטלי. כמובן שעצם החלוקה לעולמות-עדשות יש בה פיצול מסוים, אבל המודל של *סולם* עולמות נועד להכליל את הפיצול במסגרת שלמה.

      דבר זה עונה גם לגבי שאלתך בדבר ערך המודל הזה. ערכו אינו טמון בכך שהוא מגדיל את יכולת הניבוי של תופעות אמפיריות (זהו קריטריון השייך לעדשת העשיה בלבד, והחלתו לגבי המודל בכללותו הינה כשל בהבנת המודל; זהו בדיוק מה שהוסבר במאמר הראשון, שהתודעה המודרנית רואה את העולם רק דרך עדשת העשיה וממילא כל סוג אחר דיבור על המציאות נתפס בעיניה כחסר ערך או אפילו פשר, מה שהגיע לשיא בפוזיטיביזם הלוגי). ערך המודל הוא בבניית קוסמולוגיה לבני האדם, המכילה גם את הידע המדעי (עם ההתסייגויות הנדרשות, קרי, שהוא בר-הפרכה תמיד בידי נתונים אמפירים), גם את החוויה שיש ממד רוחני למציאות (תודעה, נפש – זה עולם היצירה), וגם את האמונה/הכרה בקיומו של בורא עולם טרנסצנדנטי (עולמות הבריאה והאצילות).

      אהבתי

      1. שלום גם לך,
        מעניינת מאד ההתייחסות לעקרון ההפרכה האמפירי של המדע.
        בייחוד לעובדה שאתה מתייחס לעקרון זה כאל חולשה. כאן כנראה טמון כל ההבדל בין תפיסת העולם הדתית ובין זו המדעית.העובדה שמודלים מדעיים הם ברי הפרכה היא היא לב ליבו של המדע ומקור עצמתו וסמכותו. אם נשתמש בפרפרזה על גת'ה – כל אשר בלתי ניתן להפריכו אינו אלא משל. קרי, מה שאינו ניתן להפרכה, אינו ניתן להוכחה, זו אינה טענה נגד טיעונים דתיים דווקא, זו אחת הטענות החזקות ביותר של פיזיקאים כנגד תאוריית המיתרים ותאוריית M.

        גילו של היקום לפי היהדות, לא מגיע מהתנ"ך, הוא מגיע מחישוב כלשהו של דורות, אבות ובנים, עצם העובדה שחישוב זה מדייק עד לשנה בודדת יותר ממוזר בעני וראוי להיבחן בביקורתיות יתרה, אבל זה לא ממש עקרוני.

        מה שבעיני עקרוני הרבה יותר היא העובדה שאין באמת צורך להגיע למפץ הגדול או בריאת היקום בכדי לזהות את הבעתיות העצומה בתארוך היהודי.
        אני חושש שבעצם הניסיון לחבר בין התארוך המדעי המשוער של המפץ הגדול לבין גיל היקום לפי היהדות היא מתן הנחה בסדר גודל קוסמולוגי לתארוך היהודי ועשיית חיים קלים למאמינים.

        כדאי ורצוי לנסות קודם ליישב את התארוך הזה עם ממצאים קונקרטיים שאי אפשר להפריך בקלות להימצאותן העיקשת של תרבויות אנושיות מפותחות למדי לפני כ6000 שנה, עשרת אלפים שנה וחמישים אלף שנה, שלא לדבר על בעלי חיים. אולי עדיף להתמודד קודם עם הבעיות הקונקרטיות הללו שהנן קשות לאין שיעור להתמודדות אמתית וכנה(לדעתי בכל אופן) מאשר ישוב התארוך התנ"כי עם בריאת היקום, המפץ הגדול ועקרון אי הודאות של הייזנברג.

        אהבתי

        1. חיים, שלום וסליחה על העיכוב הרב בתגובה

          שים לב שלא כתבתי בשום מקום שעקרון ההפרכה הינו חולשה, אלא רק ציינתי את המובן מאליו והמוצהר על ידי כל פילוסוף של המדע – שהידע המדעי לעולם אינו מוחלט בגין עקרון ההפרכה. המדע בהגדרה אוחז תמיד בתיאוריות שזכות קיומן הוא היותן ברות-הפרכה, ואם כן הוא אינו מקנה, ואינו אמור להקנות, רגש ודאות. מושא האמונה לעומת זאת הוא בהגדרה – עבור המאמין כמובן – כן מוחלט, וכן נועד להקנות רגש ודאות. כתבתי שזה אחד ההבדלים בין מישור התודעה של עולם העשיה לתודעות הגבוהות יותר: בעולם העשיה אין אף פעם ידע מוחלט, ואילו בעולמות העליונים כן יש אמונה מוחלטת.

          ודאי שעקרון ההפרכה הוא, כלשונך, לב לבו של המדע ומקור עוצמתו. מה השאלה? מבחינת הפרויקט המדעי – ניסוח תיאוריות פיזיקליות להסברת התופעות הנצפות – הוא הכרחי, חשוב, חיוני, כביר, ואתה יכול להוסיף כל סופרלטיב אחר שישכנע אותך שאני לגמרי אתך בתחום המדע.

          מה שאני לא מקבל הוא טענת הפוזיטיביזם הלוגי שחזרת עליה כאן, שטענות על המציאות שאינן עומדות בעקרון ההפרכה הן חסרות ערך. הן אולי חסרות ערך *מדעי* (באופן ישיר לפחות; באופן עקיף אף הן יכולות לתרום למדע בכך שיספקו השראה לתיאוריות חדשות למשל, כפי שקרה בתולדות המדע פעמים רבות), אך יכולות להיות בעלות ערך רב מבחינות אחרות – למשל מבחינת התפתחותנו כבני-אדם, כאנשים המבקשים לעשות עבודה רוחנית, כאנשים מוסריים וכו'. אדרבה, האמירות המשמעותיות ביותר עבורנו – אודות משמעות החיים, אודות טוב ורע, אודות התכליות לשמן ראוי או לא ראוי לחיות, אודות אפיקים ואופקים רוחניים אליהם ניתן לשאוף – אינן תיאוריות מדעיות שצריך להפריך או לאשש. אמירות אלו שייכות למה שהוגדר כאן כ'עולמות' העליונים, ולבקר אותן על כך שהן לא עומדות בקריטריונים של תיאוריה מדעית זוהי פשוט טעות קטגורית (שיפוט טענות השייכות לעולמות העליונים במונחים של עולם העשיה).

          אם להתייחס למשפט שאמרת שהוא פרפראזה מגתה (מה המקור?) – אני מוכן לקבלו בהסתייגות קטנה: תוך השמטת ה"אינו אלא" ממעיט-הערך. כלומר, אין לי בעיה להסכים שמה שלא ניתן להפריכו הוא משל, אך אני מתעקש שמשל אינו "רק" משל במובן המזלזל. משלים הם ה'מזון' של רבדי הנשמה הגבוהים שלנו בדיוק כפי שתיאוריות מדעיות הן המזון של הרובד המבקש הסברים עקביים וקוהרנטיים לתופעות הטבע. במקרה של סוגיית גיל היקום אולי קשה להבין מה כ"כ 'מזין' עבורנו בתיארוך של חז"ל, אך יש לזכור שהיא מהווה כמובן חלק ממכלול – חלק מהבנה רחבה של המציאות כפי שחז"ל ראו אותה, ושהיא מעניקה הרבה מאד. ברגע שמוצאים ערך בעולמם של חז"ל ורוצים לאמצו, ועם זאת לא רוצים לפטור את הסברה המדעית כשרירותית, ערכו של מודל העולמות נעשה ברור יותר: הוא מאפשר להראות כיצד רמות הסתכלות שונות על המציאות יכולות להנביע את התיאורים השונים הללו, והכל שאלה של אלו הנחות יסוד אנו מאמצים.

          לגבי הנקודה האחרונה – בענין ממצאים ארכיאולוגיים ומאובנים לעומת גיל היקום בכללותו: קודם כל, אם תקרא את ראשית המאמר תראה שכן התייחסתי לתארוך הרדיומטרי של מאובנים בכדור הארץ, לא רק לסוגיית גיל היקום המחושבת באופן אחר לגמרי. באמת לא התייחסתי לממצאים הארכיאולוגיים, מהסיבה הפשוטה שהם הרבה פחות מדויקים ולכן הרבה יותר חלשים.

          אך לגופו של ענין: כל שיטות התארוך השונות הן בדיוק מה שהן – שיטות תיארוך. תיארוך בכלל הינו אחד החלקים החלשים ביותר במדע, מכיוון שהוא אינו ניתן לשחזור במעבדה או לחיזוי: הוא התרחש בעבר. מדובר בספקולציות ואקסטרפולציות על בסיס עקבות העבר כפי שהן מופיעות בהווה, ועל בסיס הנחת אחידות הטבע – שכל התהליכים בכל הזמנים מצייתים תמיד לאותם חוקי טבע וקצב התרחשות (וראה במאמר הראשון שעקרון זה שייך במודל שלנו לעולם העשיה, בו הסיבתיות נתפסת כרציפה תמיד). זה שעל בסיס הנחות אלו מוגשת ההיסטוריוגרפיה המדעית לצרכן המדע המודרני באריזה של 'סיפור בריאה' כאילו היא אמת מוחלטת, כאילו "כך היו הדברים" – העולם התהווה לפני 14 מילארד שנים, כדה"א לפני 4 מיליארד, התרחשה אבולוציה וכו' – זו סוג של שערוריה בפני עצמה, כי זה להפוך את המדע – נגד כל היפה והאמיתי שבו – למיתולוגיה מודרנית. לכן כל מדען ישר תמיד מודה: כל האגף ההיסטורי של המדע מורכב מתיאוריות מסדר נמוך יחסית, כי אינן ניתנות לשחזור מעבדתי. זהו פשוט השחזור ההגיוני ביותר של העבר על בסיס הנחות העבודה של המדע.

          מסיבה זו, אם מוסיפים הנחות מסוימות – כמו שבזמן מן הזמנים בעבר קצב הדברים היה מהיר יותר, דברים התהוו במהירות יתרה (למשל, ימי הבריאה) וכן התכלו במהירות יתרה (למשל, במבול) – מתאפשרים תיארוכים אחרים, בהם תרבות שלפי התארוך הרגיל נדמה שהתקיימה לפני 10,000, עשויה היתה להתקיים לפני 5,000 שנה. אנחנו לא טוענים שתיארוכים אלו יותר מתקבלים על הדעת או עדיפים מבחינת המדע (מבחינת המדע הטהור מדובר בהוספת משתנים בלתי-הכרחית, דבר המסרבל את המדע), אלא רק שהם קבילים ולגיטימיים מבחינה לוגית, אם מוסיפים הנחות יסוד.

          אהבתי

  3. רגע, אז זה אומר בעצם שעולם העשיה נברא הרבה לפני עולם היצירה (בסדר שנים כרונולוגי)? ומה היה אז, מה היתה דמותו של העולם? (השאלה כמובן אינה תקפה על א"ק-בריאה שהזמן בהם מקביל ונמשך כל העת, אם קיים בכלל. אבל ביצירה מצויינת נקודת פתיחה כמו בעשיה, רק מאוחרת בהרבה…).

    אהבתי

    1. דוד,

      בוא וניישר כאן כמה הדורים. קודם כל, במאמר דנן לא מדובר על עולם העשיה ושאר העולמות עצמם, אלא במה שכונה כאן 'עדשות תודעתיות' המשתמשות בהם – נקודות מבט המניחות את הנחות היסוד שלהן לגבי המציאות. ממילא, התיארוכים הנקובים כאן אינם של עולמות אלו, שכל ארבעתם עולמות עליונים ונצחיים. כל התיארוכים כאן הם תיארוכים אפשריים של עולמנו שלנו, הנקרא בקבלה 'עולם העשיה הגשמי'. אם מסתכלים על עולמנו דרך העדשה התודעתית של עולם העשיה (כלומר עדשה מדעית: אוספים נתונים אמפיריים ועושים אקסטרפולציה על סמך חוקי טבע הידועים לנו) נראה שהוא בן 13.7 מיליארד שנה; אם מסתכלים עליו דרך העדשה התודעתית של עולם היצירה (לענייננו, חז"ל) נחשוב עליו כבן 5771 שנה; וכו'.

      (במשחק מלים אפשר לומר שמכיוון שעולם העשיה הינו 'עשוי', אז הוא עשוי להיות בן 13.7 מיליארד שנים, עשוי להיות בן 5771, עשוי להיות שהוא נברא כעת וכו'.)

      אהבתי

        1. דוד, שלום

          מה זאת אומרת? אי אפשר לדעת! לדעתי זה אחד הדברים הכי יפים ביקום, שאי אפשר לדעת בן כמה הוא, וגם הדברים שניתנים לידיעה מבוססת יותר תמיד נתונים לספק. כפי שצוין במאמר, גם לתורה אין תשובה חד-משמעית בענין – התארוך הקלאסי של חז"ל הוא המקובל ביותר, אך יש פרשנים מתקופות שונות שאמרו דברים שונים (דברו על תתקע"ד דורות לפני אדם הראשון, על שבע 'שמיטות' של 7000 שנה, ועוד). אני חושב שלפי התורה הדבר האובייקטיבי היחיד שיש הוא ה' עצמו, ולכן כל חיי האמונה חגים סביב חיפוש הקשר אתו. כל הדברים האחרים הם סברות ודרשות ודעות, ויש צדדים לכאן ולכאן ובהכל יש להתבונן התבוננות מורכבת.

          כן ישנה השאלה מה אומרים לילדים. לילדים הקטנים שלי אני אומר כמו לכל ילד שמקבל חינוך יהודי קלאסי – שהעולם בן ה'תשע"א שנים. כשהם גדלים ושומעים שלפי המדע הוא בן מיליארדים, או אפילו קודם לכן, אני מסביר להם שבאמת בלי תורה, סתם מהסתכלות על הטבע והסקת מסקנות, העולם באמת נראה בן מיליארדי שנה, ולכן המדענים שאומרים זאת אינם כופרים או שוטים המקשקשים, אלא פשוט אנשים שמשתמשים בשכל הישר שלהם. אבל לנו, אני מסביר להם, יש עוד משהו חוץ מהשכל הישר, וזה התורה שמלמדת אותנו שהעולם נברא בששה ימים ולפני אלפי שנים.

          כשהם יגדלו עוד יותר אוכל להציג להם את הרעיון שהעולם נברא הרגע. אסביר להם מדוע הדבר אינו ניתן להפרכה ולכן אפשרי ממש. ובעיקר, אסביר להם מה שמוסבר בחסידות – שלתפוס את העולם כמתחדש מדי רגע ורגע זה משמעותי מאד כדי לעורר את החויה שהבורא קרוב ונוגע לחיינו, הוא אינו כאמן בשר ודם שסיים את יצירתו ועזב אותה, אלא בכל עת נוכח בחיינו ומזרים לנו חיים חדשים.

          בהמשך (או אולי עוד לפני הרעיון של בריאה מתמדת, נראה), אוכל ללמדם את האמור לעיל, שיש הרבה פירושים לנושא ששת הימים ומעשה בראשית בכלל, ושלתורה שבעים פנים, וושאנו יכולים וצריכים לשאת הפכים. בהקשר זה אלמד אותם את המודל שהוצג כאן, שממפה את הדעות השונות לפי מבנה העולמות.

          אהבתי

  4. ניר שלום,

    אני מדען במקצועי (פיסיקה קוונטית) ולאחרונה אני מאוד מתעניין בממשק ובגבולות בין מדע ואמונה. אני חושש מאוד מההשלכות של תבנית החשיבה בה אנשים מעדיפים אמונות על-פני עובדות. ושאלות כמו יצירת כדור הארץ הם שאלות חומריות עובדתיות, שהכלי הטוב ביותר לברר אותן הוא המדע.

    אני לא טוען שלמדע יש כרגע את התשובות הטובות ביותר לכל השאלות. במיוחד לשאלות פילוסופיות כמו "למה אנחנו כאן" או "מה היא משמעות ראויה לחיים" המדע לא מספק תשובות טובות (אולי זה ישתנה בעתיד, אבל כרגע זה המצב). אבל בשאלות של חומר – סלעים, מאובנים, כוכבים וגלקסיות, לא נכון להחליף אמונה במחקר מדעי.

    נכון – המדע אינו קבוע. הוא מתקן את עצמו ומשתנה – משקף תמיד את ההבנה הטובה ביותר שיש לאנושות לגבי העולם. הדת טוענת ליציבות ומוחלטות. אבל בעיני זה כמו שעון שעומד ומתגאה בכך שהוא מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום ו ש "אמיתותיו" הן מוחלטות. לעומתו המדע מודה שהשעון שלו מפגר או ממהר בשניה כל מאה אלף שנה, ומנסה לשפר את דיוק זה – ומואשם ע"י אנשים דתיים ב"חוסר דיוק ע"פ הודאתו". זהו מצב מגוכך.

    ומהכללי לספציפי – נדמה לי שבמאמר ישנם אי דיוקים רבים, בלשון המעטה. בוודאי לגבי גיל היקום.

    * " פי החישוב היהודי המסורתי של חז"ל, גיל היקום הוא קצת פחות מ-5800 שנה … עד לפני כמה מאות שנים, העולם המערבי כולו אחז פחות או יותר בתמונה זו. ברם, שיטת המחקר המדעית בהדרגה נטשה אותו לטובת תמונה שונה לגמרי" – אם הקריאה התורנית של ששת ימי הבריאה כמואצים היתה קודמת את מסקנות המדע, הייתי מקבל אותה. אבל מכיוון והיא באה בדיעבד, ערכה בעיניי נמוך.

    * "שאלת גיל היקום אינה נמצאת לגמרי בתחומו של המדע התצפיתי, שכן מדובר בתופעה שחלפה ולא ניתן לשחזרה בניסוי ולצפות בה. כל מה שהמדע יכול לעשות הוא להתבונן בתהליכים שאנו מזהים כעת ועל בסיסן לערוך אקסטרפולציה (כלומר, היקש מהידוע אל הבלתי ידוע) אחורנית בזמן – לשער מה התרחש בעבר, בהנחה שאותה חוקיות שאנו עדים לה כעת שררה גם אז" – חוסר הבנה עמוק של אסטרופיסיקה. אני יכול להסביר בפירוט אם תרצה. אנחנו מסיקים מחוקי הטבע שמדדים כאן בכדור הארץ השערות לגבי מה נראה ביקום, ומוודאים אותן, וההפך (קרי גוזרים חוקים מתצפיות ביקום ומוודאים אותן כאן). אור מגלקסיות רחוקות "מטייל" מיליארדי שנים לפני שהגיע אלינו וכך אנו יכולים ממש לצפות ביקום הקדמון. אם תרצה אני יכול לפרט איך אנחנו יודעים בוודאות שהאור נע מיליארדי שנים בדרך לכאן.

    * "הנחה זו קובעת כי חוקי הטבע חלים באופן אחיד בכל מקום ובכל זמן. כלומר, החוקיות שאנו חוזים בה היום בטבע ובמעבדות שלנו תקפה גם בגלקסיית אנדרומדה והיתה תקפה גם לפני מיליארד שנים" – ממש ממש לא. כל הזמן נערכים מחקרים לבדוק את התאוריה של אחידות חוקי הפיסיקה בזמן ובמרחב. ויש תוצאות מאוד ברורות שמראות כי האחידות היקום הנצפה ב 13 מיליארד השנים האחרונות היא מעולה (כולל נתונים מספריים ספציפיים, עם הערכות שגיאה, כמובן).

    * "לאמץ את עקרון אחידות הטבע כמוחלט וחובק-כל, ולהשתית עליו את תמונת העולם שלנו, פירושו לתת לעצמנו כחברה וכתרבות גט כריתות מעדשות התודעה הגבוהות והרוחניות שלנו. פירושו לכלוא עצמנו ביקום סגור ומבודד, ללא כל פתח הצצה או חרך נשמה – מאסר עולם בעולם העשיה". בדיוק. אבל מה לעשות ונולדנו ליקום שכזה – מעשי, סיבתי וקר. להעמיד פנים שהמצב אחר לא ישנה את המצב, אלא רק יהפוך אותנו לשוטים בגן-העדן הרוחני שבנינו לעצמנו.

    * אין שמץ של ראיות לקיום "עדשת היצירה". הכותב אומר "… אך הוא נתון לבחירה …". ולא כך. או שבעולמנו יש רק את המישור החומרי, או שקיים מישור נוסף – יצירה, אלוהי וכו. זו שאלה עובדתית על מהות העולם, ולא בחירה הנתונה בידנו.

    * "[ההוויה החומרית] מופרת במקומות או בזמנים מסוימים על מנת לפנות מקום לחדירתה של השפעה ממעל לה – במלים אחרות, של נסים וגילויי השגחה פרטית" – הוכחות ודוגמאות בבקשה.

    * "הבחירה דוקא בתמונת העולם התורנית אינה מחויבת השכל כמובן. עדשת היצירה מאפשרת מגוון אינסופי של אפשרויות, והמדען יטען, ובצדק, שאין שום דרך רציונלית להכריע ביניהן. אלא שעולם היצירה אינו תחומו של המדען והקריטריונים שלו אינם רלוונטיים כאן. בעולם היצירה קובעת הבחירה שלנו – איזה תיאור מטאפיזי של המציאות, על השלכותיו הקיומיות, ברצוננו לאמץ". חשבתי שיש אלוהים אחד. אני יכול לבחור בזאוס ותור והם לגיטימיים באותה מידה ?!

    * "העובדה כי המודל שלם כולל ארבעה עולמות מזמין אותנו …" – איזה עובדה ?! זו, במקרה הטוב, השערה. במקרה הסביר – סיפור.

    * "העדשות מספקות לנו מספר תמונות שונות של גיל היקום, אך לכל אחת מהתמונות ערך עצמאי" – כמה פעמים הסתובב כדור הארץ סביב השמש מאז שנוצר? יש מספר. מספר אחד. לא 4 או 5 מספרים שונים. זה כיף להמציא מישורי תודעה וקיום, ולספר סיפורים איך בעולם א' העולם נוצר עכשיו, ובשני לפני 6000 שנה, ובשלישי ביום חמישי שעבר ב 16:37 אחה"צ. אבל סיפורים הם רק סיפורים עד שהם מגובים בעובדות כלשהן.

    * "שחווית הזמן אינה אובייקטיבית ומוחלטת אלא תלוית נקודת מבט, צץ והופיע פתאום בתקופתנו בלב לבה של הפיזיקה המודרנית, במסגרת תורת היחסות הפרטית של אינשטיין" – הרעיון שהאל לא חווה זמן באותה צורה כמו בני האדם לא יחודי לקבלה היהודית בפרט, או לדתות המונוטאיסטיות בכלל. כל מי שעישן בימיו סמים מבין שחווית הזמן היא גמישה. ואין שום בדל של סימן שבקבלה התכוונו דווקא לצורת גמישות הזמן שאליה התכוון אינשטיין. ברור מאליו שמי שקיים לפני היקום ורואה-כל לעבר ולהעתיד לא יחווה זמן באופן דומה לנו. אין כאן שום עומק מיוחד.

    * "רצף תמונות של העולם כפי שהוא נצפה ככל שמאיצים לקראת מהירות האור, כדלקמן …" – לא תואם את תורת היחסות כפי שאני מכיר אותה (ואני חייב להכיר אותה לצורך עבודתי). ככלל – אם נעים במהירות קבועה, ככל שאתה נע מהר יותר העולם סביבך נראה כאילו הזמן בו נע לאט יותר. אם תגיע למהירות האור העולם סביבך יראה הקפוא. אם מכניסים תאוצה למשוואות הדברים מורכבים יותר. ראה פרדוקס התאומים.

    לסיכום – נראה לי שיש במאמר הזרקה של ידע מודרני לתוך הטקסט התנכי. בטקסט עצמו אין רמז לכך שהחוקים היו שונים בששת הימים הראשונים, או שכל יום הוא למעשה שתי מיליארד שנה, או כל המצאה אחרת אחר. יש כאן כפיה (שלא לאמר אונס) של סיפור מודרני על טקסט שלחלוטין לא תואם את האינטרפרטציה המחודשת.

    יש כאן הרבה יצירתיות שבדיעבד המגויסת לכסות על העובדה ששני סיפורי הבריאה (השונים) שבבראשית א ו ב אינם תואמים את מציאות יצירת העולם כפי שאנו לומדים מהתבוננות ובחינה מעמיקה של העולם (קרי ע"י השיטה המדעית). טוב תעשה האמונה אם לא תשחק במישור החומרי / עובדתי, שכן שם המדע הוא הכלי הנכון להכרת המציאות החומרית.

    אהבתי

  5. הי ניר – לגבי אריסטו והנסיון שלו "לכפות" את הגרסא שלו ששורשה בא"ק בתוך העולם הנברא – זאת בעיקרון גם הטעות הרוחנית הנפוצה של לנסות להתבונן במשקפי האין בתוך הנבראים – בתוך עולמות היש.
    זה אחד השורשים לתיסכול האדיר של מחפשים רוחניים כשהחיפוש מתנפץ על שירטון המציאות ה"ממשית" של עולם העשייה והעולמות הרוחניים הנמוכים. בגלל שהם (נו טוב, אנחנו) מחוברים באופן פנימי ובלתי אמצעי, וגם לא מוסבר בשכל הרגיל אלא רק באמונה שמעליו – לבחינה של הכתר, של ההארה של אור אינסוף – קשה להם להבין מציאות של גבולות ותיקון על ידי מצוות מעשיות וההלכה הפשוטה. התהליך של הבנת הרבדים השונים של המציאות והחיבור ביניהם – תוך קבלת החסד האינסופי והגבורה/צמצום הוא הוא העניין לטעמי.

    שנזכה להעמיק ולהבין ולדלות מים מבורות עמוקים ומבוררים ולהשקות את כל שנפשו חפצה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s