חַלָקֶה – מאמר לילדים

הייתם פעם ב'צִיוּן' (הקבר) של רבי שמעון בר-יוחאי בהר מירון?  ביום ל"ג בעֹומר עשרות אלפים חוגגים שם את ה'הילולה' של רבי שמעון, אבל גם בימות השנה הרגילים יכול מי שנוסע לשם לראות מחזה יפה ומיוחד: משפחות שלמות עולות למקום לחגוג את יום ההולדת השלישי לבנם באזור סביב הציוּן.

ואף על פי כן אין זו מסיבה רגילה: בתחילת המסיבה השער של בעל השמחה ארוך-ארוך כמו לילדה, ובסופה השער שלו קצר-קצר, שער של ילד. כן, באמצע המסיבה מספרים את הפעוט בן השלוש בפעם הראשונה! תספורת חגיגית כזאת לא תראו בשום מקום אחר: הילד עומד באמצע, וכל בני המשפחה והמוזמנים ניגשים אליו זה אחר זה וגוזזים קווצת שער מרעמת שערותיו. צריך להקפיד להשאיר קצת פאות בצדי הראש, ויש הנוהגים להשאיר פיאות ארוכות.

תספורת מיוחדת זו נקראת 'חלקה'. יש לה גם שם ביידיש, אבל קשה יותר להגות אותו: אוּפּשֶרֶנִיש. החלקה הוא מנהג יהודי קדום, ומשפחות רבות מכל העדות מקיימות אותו כדי לציין את גיל שלוש. גיל שלוש הוא גיל חשוב ביהדות והוא נקרא 'גיל חינוך': זהו הגיל שבו הבנים מתחילים ללמוד תורה, ובאופן כללי מתחילים לחנך את הילדים לקיים את המצוות ולהקפיד על כל מה שאסור ומותר. אף כי רבים אוהבים לעשות את החלקה דווקא בהר מירון, אין זה החלק העיקרי של המנהג, ורוב האנשים עושים את החלקה בבתיהם.

מה משמעותו של מנהג החלקה? למה נותנים לשערו של הבן לצמוח פרא שלוש שנים תמימות, ואז מספרים אותו בפעם הראשונה?

הסבר אחד קשור במצווה מהתורה: כתוב בתורה שאין לאכול מעץ פרי במשך שלוש השנים הראשונות שלו, אלא רק מהשנה הרביעית. האדם הוא כמו עץ, והשער הצומח על ראשו הוא כמו פרי העץ.  לכן אין לגזוז את השערות עד גיל שלוש.

אבל ישנו פירוש נוסף, עמוק יותר, המסביר את הקשר בין התספורת הראשונה לבין התחלת החינוך.

מה מייחד את השער של בני האדם? אצל בעלי החיים השער (אם יש להם) גדל על כל הגוף והוא קצר יחסית, ואילו אצל האדם כמעט כל השיער מתרכז על הראש, והוא מתארך ומתארך כל הזמן. מה עוד מייחד את האדם לעומת החיות? המחשבות כמובן, המרוכזות גם הן בראש. עובדות אלו מעלות רעיון מעניין וציורי: שהשערות הן מין מחשבות שאין להן די מקום בראש, ולכן הן עולות על גדותיהן וגולשות החוצה.

מחשבה משעשעת, נכון? שימו לב, שרעיון זה משתקף גם במילה 'שערות'. המילה 'שֹערות' דומה למילה הַשׁערות', שפירושה מחשבות. כמו כן, היא גם נשמעת כמו 'סערות'. כשמחברים את שלוש המילים האלה אפשר להגיד שהשׂערות הן הַשׁערות סוערות, ולכן הן פורצות החוצה מהראש!

עכשיו אפשר להבין קצת יותר את המנהג לתת לשערות לצמוח עד גיל 3 ורק אז להתחיל לספר אותן. כאמור, גיל שלוש הוא 'גיל חינוך', ולכן עד גיל שלוש מותר לילד כמעט הכול:  מותר לו לעשות מה שהוא רוצה ולהגיד מה שהוא רוצה. זה בדיוק מה שמסמלת הארכת השיער: עד גיל שלוש נותנים לכל המחשבות הסוערות של הילד לשפוע החוצה בלי גבולות. השער הפרוע מסמל שמותר לילד להיות קצת 'מופרע'.

מגיל שלוש החופש הזה נגמר ומתחילים לחנך את הילד : תתנהג יפה, תוותר לאחותך על הצעצוע, אל תחטוף, תגיד תודה, אל תדבר לא יפה ועוד ועוד. זה מה שמסמלת גזיזת השער: מתחילים 'לגזור' את המחשבות הפרועות, ללמד את הילד שיש גבולות, ושלא כל מה שחושבים מותר לעשות: הרבה אסור, מעט מותר וחלק חייבים לעשות (את מה שמותר וחייבים מסמלות הפיאות שבצידי הראש).

עכשיו תשאלו, למה לבנות לא עושים חלקה? אצלן גיל שלוש אינו גיל חינוך? ובכן, גם אצל בנות גיל שלוש הוא גיל חינוך, אלא שהחשש שההַשׁערות הסוערות שלהן יהפכו להיות מסוכנות כמו הבנים קטן הרבה יותר. בנות עדינות יותר, נוטות פחות לאלימות, ואם כן פחות צריך להקפיד לתקן את כל המחשבות השופעות מראשן. לכן לא חייבים לגזוז את שערן כלל. רק בגיל מאוחר יותר, כשאשה מתחתנת, אז לפי ההלכה, כלומר הדינים של התורה, היא צריכה לכסות את השערות – כדי להקדיש עצמה מאותו רגע לבעלה.

—

ה-PDF המקורי של המאמר (מעומד ומנוקד) | אתר עיניים | תיקי העבודות של מירב בר-לב (לשעבר מירב שאול)