אינסוף בקופסה?

נקודה למחשבה 19#: תרומה

ה' הוא אינסופי, מלוא כל הארץ כבודו ו"לֵית אתר פנוי מינֵיה" (אין מקום פנוי ממנו). שמו רומז למילים היה, הווה ויהיה, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואין ללוכדו בשום פסל או תמונה. אז מאיפה לכל הרוחות הרעיון המשונה שנבנה לו משכן? האם חדר יכול להכיל את האינסוף?       

השמים והארץ לא יְכַלכְּלוּךָ

למרבה העניין, גם בוני המשכן והמקדש שאלו את אותה שאלה. בנאום בו חנך את בית המקדש אמר שלמה:

כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי?

מלכים א ח, כז

הביטוי "השמים ושמי השמים" רומז לאינסוף דרגות של רוחניות, זו גבוהה מזו, והאמירה "לא יכלכלוך" פירושה שכולן ביחד לא יכולות להכיל את האינסוף.

שאלתו של שלמה לא נענתה, אך חז"ל במדרשיהם הלכו והציבו את תמיהתו בפיו של משה, בונה המשכן המקורי, והפעם הציעו גם תשובה לשאלה:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "ועשו לי מקדש" אמר משה: ריבונו של עולם, כתוב "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך", ואתה אומר ועשו לי מקדש?? אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה, שכתוב "ונועדתי לך שם".

ילקוט שמעוני שמות כה רמז שסה

שאלתם של משה ושלמה היא שאלתו של כל מי שחש את מעלתו ואינסופיותו של ה', וכתוצאה אינו מבין כיצד ניתן להכיל אותה בתוך מבנה סופי ומוגבל. והשאלה הזו אינה תקפה רק לגבי נושא המשכן, אלא בכלל לגבי התגלותו של ה' באמצעות מערכות של פרטים מסוימים, אלו ולא אחרים – בחירה בעם אחד, בשפה אחת, בארץ אחת, בתורה אחת, במערכת אחת של מצוות… לגבי כל אלו עולה אותה שאלה: למה דווקא אלו ולא אחרים? איך אפשר לקדש פרטים מסוימים אם שום מסגרת סופית לא יכולה ללכוד את האינסוף?

לא מחשבותַי מחשבותיכם

קצה חוט של תשובה ניתן למצוא במענה של ה' לשאלת משה, "לא כשם שאתה סבור". התשובה היא סוג של וריאציה על הפסוקים הנודעים מספר ישעיהו, "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי… כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ח-ט). מדוע מדבר הפסוק על "מחשבות" ו"דרכים" בלשון רבים? ניתן להצביע על שני סוגי מחשבות אנושיות, ששתיהן נכשלות מלתפוס את הפלא האלוקי:

את סוג המחשבה הראשון ניתן לכנות המחשבה האלילית. האלילות מבקשת ללכוד את האלוקות בפסל ותמונה, לתת לה פרצוף ותווי פנים. היא מבקשת להגשים אותה, להאניש אותה, להכניס אותה למשבצת בקנה מידה אנושי. במובן מסוים, האלילות מעוניינת 'לברוא' מחדש את האלוקים, הפעם בצלם האדם.

העובדה שהמחשבה האלילית שונה בתכלית מהמחשבה האלוקית היא יחסית ברורה – לפחות לנו, החיים בתרבות של חשיבה מופשטת שעוצבה במשך אלפי שנים בתבניות המונותיאיזם. אנחנו אוהבים ללכת מעבר לפרטים ולתפוס את הדפוס הכללי שמאחוריהם – החוקים שמעבר לתופעות, הסיבות שמאחורי התוצאות. אך מהי המחשבה השנייה שנכשלת לתפוס את האלוקות?

המחשבה השנייה היא בדיוק זו שה' אומר עליה למשה, "לא כשם שאתה סבור". כזכור, משה התפלא שה' האינסופי רוצה לדור במשכן. דבר זה הוא תוצר של חשיבה ההפוכה בדיוק לזו האלילית, ושביכולתנו לכנותה המחשבה השכלית. מחשבה זו לא מגשימה את האלוקות אלא מפשיטה אותה; לא מקטינה אותה אלא מגדילה אותה; לא מאנישה אותה אלא רק מרוממת ומרחיקה אותה מהאנושי. ובכל זאת, גם ממנה ה' לא 'מרוצה' ומנפץ אותה. למה?

התשובה היא, שאף שהמחשבה השכלית נובעת מהרובד הגבוה יותר של האדם, היא עדיין מחשבה אנושית. אנחנו בני האדם, כאשר אנו הופכים לשכלתניים ומתוחכמים, מתחילים לזלזל בפרטים 'קטנים ובלתי חשובים' ולראות את ההתעניינות בהם כהתעסקות ב'זוטות'. אנו מחשיבים את המופשט והכללי מעל המוחשי והספציפי. אך מי אמר? אם בורא אינסופי ובלתי-מוגבל חפץ בכך, הוא יכול לשכון גם בדברים קטנים וספציפיים.

המקובל רבי מאיר אבן גבאי אמר זאת כך: "אם תאמר שיש לה' כוח בַּבְּלי-גבול [=במופשט ובכללי] ואין לו כוח בַּגבול [=במוחשי ובספציפי] נמצאת מחסר שלמותו". בהפוך על הפוך, גם ההפשטה היא צמצום והגבלה: המופשט הוא נטול פרטים, הכללי הוא בלתי אישי, האוניברסלי אינו מקומי. אם ה' באמת אינסופי ובלתי מוגבל, הרי שהוא לא מוגבל גם לתחומו של המופשט.

דווקא!

אוקיי, אז ה' יכול לשכון גם בפרטים, לא רק בעולם האידיאות המופשטות. אבל למה שהוא יבחר דווקא בפרטים מסוימים – כמו משכן מסוים בצורה מסוימת בארץ מסוימת – ולא ישכון בכל הפרטים באותה מידה? המשורר האנגלי וויליאם בלייק כתב בצורה יפהפיה על האופן שבו האינסוף האלוקי שוכן בכל פרט:

לִרְאוֹת גַּן עֵדֶן בְּפֶרַח קָט

 וּבְגַרְגִּיר חוֹל – תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

לֶאֱחֹז בָּאֵינְסוֹף בְּכַף הַיָּד

וּבַנֶּצַח כֻּלּוֹ – בְּשָׁעָה.

וויליאם בלייק (תרגום: רונן סוניס)

אם נלך בדרך הזו, כל פרח וגרגיר חול יהיו משכן לה', לא נצטרך לבנות לו משכן ספציפי!

כאן הגענו לנקודה העמוקה מכל. לפי הגישה הזו ה' באמת שוכן בפרטים; אבל הוא שוכן בכולם באופן שווה. ירידה כזו לעולם הפרטים אינה באמת צוללת לתוכו, כי היא עדיין שורה באופן כללי על כל הפרטים. כניסה אמיתית לעולם הפרטים תיכנס אליו עם כל הספציפיות שלו. היא תהיה דווקאית – תעדיף משהו אחד על פני משהו אחר. בלי זה זוהי עדיין 'פרטיות' כללית, לא 'פרטיות' פרטית באמת…

כאשר ה' אומר "לא מחשבותי מחשבותיכם" הוא מבקש לנפץ את שני סוגי המחשבה שלנו, הן זו האלילית-המגשימה והן זו השכלית-המפשיטה. הוא מראה לנו שהוא יכול גם בכל מקום וגם במקום אחד ספציפי. "'השמים ושמי השמים לא יכלכלוך', ואתה אומר ועשו לי מקדש?" התשובה היא: כן.

פורסם בעלון השבת "קרוב אליך" | לעילוי נשמת הילי בת רפאל