פרדוקס החופש

נקודה למחשבה 18#: משפטים

התורה אינה רק סיפורים, תיאורי אותות ומופתים ותיעוד מעמד הר סיני בקולות וברקים. היא גם שלל חוקים גדולים וקטנים שנכנסים לכל פינה בחיים. המעבר מפרשת יתרו לפרשת משפטים מזכיר יציאה מסרט פנטזיה לכנס עורכי דין. מה הפלא שאנשים רבים מרגישים שהיהדות גוזלת מהם את החופש שלהם?

מעבדות לחירות או מעבדות לעבדות?

ובאמת, זהו סוד גלוי של היהדות: ה' אומר "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה, נה), וחז"ל הוסיפו, כביאור לצמד המילים האחרונות, "ולא עבדים לעבדים", כלומר לבני אדם אחרים, שבעצמם בהכרח משועבדים למשהו. החירות המפורסמת שה' הוציא אותנו אליה מעבדות מצרים? מדובר בעצם בשעבוד חדש – אליו.

זהו גם ההסבר של חז"ל למצווה המופיע בתחילת פרשת משפטים, לפיה עבד עברי שבוחר מרצונו להישאר משועבד לאדונו 'נענש' בכך שרוצעים את אוזנו למשקוף הדלת: הייתכן שאדם ששמע באוזנו בהר סיני כי 'לי בני ישראל עבדים', ולא עבדים לעבדים, ילך ויקנה אדון לעצמו?

התשובה הקלאסית לכך היא ששעבוד לה' הינו שונה לגמרי מאשר שיעבוד לכל דבר אחר בעולם. חז"ל אמרו זאת בפירושם לפסוק "חרות על הלוחות" (שמות לב, טז), "אל תקרא חרות אל חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (משנה אבות ו, ב). רבי יהודה הלוי אמר זאת בפיוטו הנודע " עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם / עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי / עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / 'חֶלְקִי ה'!' אָמְרָה נַפְשִׁי".

את הרעיון הזה קל לדקלם, אך קשה יותר להבין אותו. אני רוצה להציע כאן דרך מסוימת לגשת לכך, המקובלת מאד בתחומים שונים כלוגיקה ומתמטיקה: הוכחה על דרך השלילה. בואו נבחן מה קורה כאשר הולכים לקיצוניות ההפוכה והופכים את החופש לָערך הָעליון, או אפילו רק לְערך עליון, שאינו כפוף לערך מעליו (אלא רק לזכותם של אחרים לאותו חופש).

למרבה המזל, הניסוי הזה כבר בוצע במעבדה מאד גדולה הנמצאת בקרבת מקום, המכונה "התרבות הליברלית העכשווית". התוצאות הולכות ומגיעות, ואפשר כבר להצביע על…

שלושה פרדוקסים של חופש

כן: ברגע שמציבים את החופש כערך עליון נוצרים פרדוקסים. אפשר להצביע בבירור על שלושה פרדוקסים אלו, המוכרים לכולנו מהחיים בעידן הליברלי.

פרדוקס 1#: עריצות החופש. כאשר המסר העיקרי המועבר אלינו מכל עבר הוא שחופש הוא ערך עליון, שהדבר הנפלא והחשוב ביותר בחיים הוא להיות חופשי, שבני הדורות הקודמים מסרו את נפשם על מנת להעניק לנו את החופש שלא היה להם, אזי בין השורות עובר אלינו מסר נוסף: אתם חייבים לנצל את החופש הזה! אתם מוכרחים לעשות זאת. אם לא תעשו זאת, זו תהא ההחמצה של החיים שלכם.

הציווי לנצל את החופש אף פעם אינו נאמר מפורשות, שהרי זה יביס את כל הרעיון של חברה ליברלית. האמירה המוצהרת תמיד תהיה: חופש זה חופש, והבחירה אם לנצל אותו או לא שמורה לך. ועקרונית, זה נכון: אף אחד לא יכפה עליכם בכוח לעשות דברים שאינכם מעוניינים בהם. אך החופש הזה הוא פורמלי בלבד, על הנייר. בפועל, למי שגדל בחברה המקדשת את החופש אין ברירה אלא להתנסות בדברים רבים מאד, שכלל לא בטוח שהוא היה בוחר בהם לכתחילה, רק כדי לא להיות מסומן כ"כבד", "מתוסבך" או "פראייר".

פרדוקס 2#: אינסוף אפשרויות. בספרו "פרדוקס החופש" מתאר הפסיכולוג האמריקאי ברי שוורץ כיצד חוויה תמימה של קניית מכנסי ג'ינס הפכה עבורו לחוויה מעיקה ומלאת סְטְרֶס. "האם אתה רוצה גזרת סלים, רפויה, רחבה או אקסטרה-רחבה?" שאלה אותו המוכרת. "האם אתה רוצה מולבן, משופשף או קרוע? רוכסן או כפתורים? דהוי או רגיל?" גם אחרי שהוא סוף סוף בחר זוג מכנסיים ורכש אותו, הוא יצא מוטרד מהמחשבה שמא הוא עשה את הבחירה הנכונה או פספס משהו טוב יותר.

שוורץ מראה בספרו שהנטייה הטבעית לזהות חופש עם ריבוי אפשרויות היא שגויה. אף שאפשרות אחת או אפס אפשרויות הן בהחלט העדר חופש, גם קיומן של יותר מדי אפשרויות מחבל בחופש שלנו. מגוון האופציות המהמם ץאת האדם המודרני בכל מדף בסופר, שהוא פותח את הסמארטפון, או כשהוא ניגש לצפות בסרט באחד משירותי הסטרימינג יוצר אפקט של שיתוק ומצוקה – לפני, תוך כדי ואחרי תהליך הבחירה שלו – ולמעשה מקשה עליו מאד לעשות בחירות טובות. הדבר אפילו קיבל שם FOMO: fear of missing out (הפחד/חרדה להחמיץ אפשרויות אחרות).

פרדוקס 3#: החוויה שלא ניתן לצבור. לא ניתן לחוות הכל בו-זמנית, אך ניתן לנסות לצבור את כל החוויות בזו אחר זו – לטייל בכל המקומות, לבדוק את כל סוגי המשקאות, להתנסות בכל החוויות. יש רק חוויה אחת שככל שאנו צוברים חוויות הולכת וחומקת בין אצבעותינו, הולכת ומתרחקת מאיתנו: חווית התמימות. החוויה של התמקדות במקום אחד, בן זוג אחד, דרך חיים אחת – את זה אנו רק מאבדים במרוץ להספיק הכל.

ועוד משהו הולך לאיבוד עם התמימות: ממד העומק. בין אם אנו רוצים לחפור באר כדי לגלות מים או לבנות מגדל שיטפס לשמיים, הדבר מחייב אותנו להפסיק את השוטטות שלנו על פני המישור, להתמקם במקום אחד ובו להתחיל לחפור/לבנות. אותו הדבר תקף לגבי כל סוג של העמקה: היא דורשת התמקדות, ויתור על אופציות בממד הרוחב לטובת דרך אחת בה מתמידים ומעמיקים.

גבולות משחררים

החופש שהעידן המודרני העניק לנו הוא דבר נפלא, שהביא לשגשוג חסר תקדים. ובאמת, מי מאתנו היה רוצה לגור בדיקטטורה או תחת שלטון צבאי? אך כאשר הופכים את החופש לערך עליון נוצרים פרדוקסים, מערבולות בים האפשרויות. הסיבה היא שחופש הוא רק אמצעי, לא תכלית – פתיחת השער בפנינו כדי לאפשר לנו לצאת ולעשות שאנו מאמינים שהוא נכון, רצוי וראוי. בלי סט ערכים חיוביים אותם החופש משרת הוא הופך ממשרתנו לאדוננו.

זוהי המשמעות של האמירות "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" ו"עבד ה' הוא לבדו חופשי". התורה היא מערכת של חוקים ומשפטים שנועדה לעזור לנו להתחבר לבוראנו ולעצמנו, ולהפיק מתוך עצמנו את הטוב ביותר. על פניו היא נדמית מגבילה וכולאת, אך למעשה היא נועדה לשחרר אותנו מהכלא החמקמק מכל – הכלוב השקוף של הסגידה לחופש.

פורסם בעלון השבת "קרוב אליך" | לעילוי נשמת הילי בת רפאל