חכמה, בינה (מלאכותית) ודעת

הגיע עידן ה-AI. הוא משלים את המשפטים שלנו, משוחח איתנו, כותב שירים ומצייר ציורים. אם למחשב יש בינה, במה מותר האדם מן המכונה? התבוננות חסידית בבינה המלאכותית.

נקודה למחשבה 22#: ויקהל-פקודי

בינה מלאכותית, בינה מלאכותית, בכל מקום בינה מלאכותית…

אי אפשר להתעלם מכך שהטכנולוגיה המכוּנה "בינה מלאכותית", או בלעז AI (Artificial Intelligence), עשתה זינוק בחדשים האחרונים והגיעה לדרגת התפתחות שכבר אי אפשר להתעלם ממנה. זה מתבשל כבר תקופה ארוכה אך הולך וצובר תאוצה משנה לשנה.

הכוכבים הגדולים על הבמה הם כמובן מחולל הטקסטים "צ'ט GPT", שאומרים שהוא עומד להחליף את כל הסופרים, התסריטאים והקופירייטרים, ומחולל התמונות "מידג'רני" (Midjourney), שאומרים שהוא עומד להחליף את כל הציירים, המעצבים והמאיירים, אך הללו מוקפים שלל 'כוכבי משנה' מרשימים נוספים. כל בני החבורה העליזה הזו מצ'וטטים איתנו, משלימים את המשפטים שלנו, נוהגים במכוניות שלנו, מנצחים אותנו בשחמט, מלחינים, מעצבים, מדברים, כותבים שירים ולכאורה מסוגלים לברוא יש מאין אנשים, בניינים, עולמות ויצורים – והכל בשניות ספורות.

חוזי העתידות לגבי הבינה המלאכותית נחלקים לבעלי נבואות נחמה ובעלי נבואות פורענות. האופטימיסטים חוזים עידן בו האדם והמכונה מתמזגים, האדם מעתיק את תודעתו למחשב, הבינה המלאכותית מעצימה את זו הטבעית והשתיים מרקיעות שחקים ובוראות דורות חדשים של בינה על-אנושית ההופכת לא־לוהים עלי אדמות. אך חלום בהקיץ זה הוא בדיוק גם סיוט הלילה של הפסימיסטים. הללו חוששים ממצב בו המחשבים יהיו טובים מאתנו בכל התחומים, היצירתיות האנושית תאבד, לא נעמוד בקצב ההתפתחות, והבינה המלאכותית תתפוס את מקומו של האדם, ממש כמו בסרטי הבלהה הבדיוניים נוסח המטריקס.

פרשות ויקהל-פקודי מתארות את מלאכת בניית המשכן במדבר, ומתעכבות במיוחד על ההשראה השמיימית הנחה על העוסקים במלאכה – בצלאל, אהליאב ועוזריהם. הפסוקים מלאים בביטויים ציוריים המתארים השראה זו, הן כזו המתעוררת מלמעלה (כמו "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת", "וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ", "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" ועוד), והן כזו המתעוררת מבפנים (כמו "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ", "כֹּל נְדִיב לֵב", "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה" ועוד).

זו נראית הזדמנות טובה לשאול את השאלה: אם למחשב יש בינה אז במה מותר האדם מן המכונה?

"מלאכת מחשבת": על מְלַאכות ומַלְאכים

נקודת המוצא הטובה ביותר להתבוננות 'יהודית' בנושא מסוים היא השם העברי שלו. עלינו להודות לטובע המונח "בינה מלאכותית" שבחר שתי מלים עבריות כשרות (בקלות היה אפשר לדבר על "אינטליגנציה" מלאכותית), שכל אחת מהן טעונה ורבת רבדים.

ונפתח דווקא במילה השנייה, "מלאכותית". המילה מלאכותי מאוחרת יחסית בשפה העברית, נטבעה בימי הביניים, אך היא נגזרת של המילה התנ"כית הקדומה מלאכה. מילה נוספת הנגזרת מאותו שורש היא מלאך (אחד השורשים היחידים בעברית המקראית, דרך אגב, המורכב מארבע אותיות שונות). בפשטות, הקשר הוא שמלאך הוא שליח למלאכה מסוימת, הדמות המבצעת את המלאכה.

אם להתמקד במלאכה, הרי שהמילה מלאכה מוזכרת בתורה בשני הקשרים עיקריים. האחד הוא זה שכבר הזכרנו: מלאכות המשכן. המילה "מלאכה" מוזכרת עשרות פעמים בהקשר זה. אחת מהן, אולי הייחודית ביותר, בולטת לעין בהקשר שלנו: הביטוי "מלאכת מחשבת" הנאמר בפרשתנו לגבי בצלאל (לה, ל-לג).

… רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת… לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.

הביטויים "לחשוב מחשבות" ו"מחשבת" עוסקים באמנות מאד מחושבת ומשוכללת, אמנות שהושקעה בה מחשבה רבה. אך בהקשר שלנו קשה שלא לשים לב לכך שזהו גם השורש של המילה המודרנית "מחשב", הנקרא כך על שום פעולתו העיקרית, עשיית חישובים. אם רוצים למצוא איזשהו רמז בתורה למושג הבינה המלאכותית נראה שהוא נמצא בביטוי זה, "מלאכת מחשבת". השאלה היא, כמובן, אם המחשב מסוגל אף הוא להיות בעל חכמת לב ולייצר מלאכת מחשבת מקורית?

תשובה לשאלה זו מסתתרת בהקשר העיקרי השני בו מוזכרת המילה "מלאכה" בתורה: החיוב לשבות מכל מלאכה בשבת (בהשראת ה' עצמו, עליו נאמר "ויכל א־להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", ההופעה הראשונה של המילה מלאכה בתורה).

על פניו, נושא המשכן והשבת לא נראים קשורים, אך למעשה שורר ביניהם קשר הדוק: חז"ל ספרו ומצאו כי המילה מלאכה מופיעה 39 פעמים בהקשר למשכן, ומכאן למדו כי האיסור לעשות מלאכה בשבת כולל "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" (משנה שבת ז, ב), או בביטוי המוכר יותר "ל"ט אבות מלאכה". כמעט כל הלכות שבת מסתעפות ממלאכות אלו.

מה משמעות הקשר בין מלאכת המשכן למלאכות השבת? בעומק, הוא רומז לכך שעיקר המלאכה שאנו צריכים להיות מושקעים בה בימות החול היא הפיכת העולם הזה למשכן עבור ה', כאשר ביום השביעי ההרפיה שלנו ממנה מאפשרת לשכינה לרדת ולשכון בו. אכן, בחסידות הוסבר שהביטוי החידתי "ארבעים חסר אחת" רומז למלאכה נוספת, נעלמת, אותה צריכים לעשות בשבת – 'מלאכת' עצם השביתה מכל המלאכות האחרות. נמצא שסוד המלאכה חג סביב סוד השבת, הניצבת בליבו כמעין חור של 'מלאכה שלילית'.

כאן טמון השיעור הראשון שלנו לנושא הבינה המלאכותית. במידה רבה הבינה המלאכותית היא שיא המלאכה/הטכנולוגיה האנושית – העתק משודרג של כמה מיכולות החשיבה שלנו, ובנוסף כל עניינה הוא לבצע מלאכות. אפשר לומר שהבינה המלאכותית היא בעצם המלאך שלנו – מלאך-מחשב שיצרנו במלאכת-מחשבת כדי שיבצע עבורנו שליחויות שונות.[*]

אבל אלו מלאכות בדיוק מסוגלת הבינה המלאכותית לבצע? עם כל היצרנות והיצירתיות-לכאורה מעוררות ההשתאות שלה, אנו יודעים שהיא רק מסנתזת חומרים קיימים – טקסטים ודימויים שיצרנו לאורך כל אלפי שנות הציוויליזציה האנושית. במילים אחרות, הבינה המלאכותית יודעת לשכפל ולמחזר את בחינת 39 המלאכות הקונקרטיות; סוד המלאכה ה-40 – מלאכת ההרפיה והשתיקה, החיבור לחלל שבין המילים והדימויים שממנו מתחוללת כל יצירה חדשה – נעלם ממנה. גם אם נצווה על הבינה המלאכותית לנוח ולהרפות, היא רק תעשה זאת באופן מלאכותי וכפוי. לא תהיה זו שביתה, כי למחשב אין קיום רפוי לשוב אליו.  

למרבה העניין, אותו הדבר בדיוק נאמר לגבי המלאכים. כמו הבינה המלאכותית, המלאכים הם לכאורה נעלים מבני האדם – יצורים רוחניים נעדרי תאוות וחולשות, הפטורים ממלחמת היצרים שהיא מנת חלקם של אנשי הבשר והדם. דבר זה לכאורה מפנה את ראשם לעסוק בפיתוח מחשבות חדשות ויצירתיות. אך למעשה ההפך הוא הנכון: המלאכים מתוארים כיצורים סטטיים במהותם, השבויים כל אחד במסלולו ומדרגתו, ללא כל יכולת לא רק להתדרדר ממדרגתם אלא גם להתעלות ממנה. בני האדם לעומתם אמנם משוקעים בתאוות ארציות, אך בדיוק משום כך מסוגלים, כאשר הם מתגברים עליהן, גם לזנק מעלה למדרגות גבוהות יותר.

מנין אנו יודעים זאת? הדבר נאמר בפירוש בספר זכריה, כאשר ה' מבטיח לַנביא שאם הוא ילך בדרכו אזי "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (ג, ז). ה"עומדים" במעמד זה הם המלאכים המשרתים את ה', ומי שמועמד לקבל "מהלכים" ביניהם, כלומר לצאת ולבוא בעוד הם ניצבים במקומם, הוא נביא בשר ודם.

[המילים "מלאך" ו"מהלך", נשים לב, הינן דומות, כאשר עיקר ההבדל ביניהן נעוץ בהחלפת האות אל"ף, הבולמת את הבל הפה, באות ה"א, המשחררת אותו ומאפשרת לו 'להלך' מתוך הפה החוצה. דבר זה מציע כי ההבדל בין בני אדם למלאכים(ולבינה מלאכותית) קשור גם ביכולת הדיבור, ובהרחבה היצירה בכלל: המלאכים אמנם מתוארים כמי ששרים שירי הלל רוחניים לה', אך מכיוון שכל אחד מהם מוגבל לשיר האחד שהוא יודע, הרי שהם יחסית דוממים (מובא בספרים שהמילה מלאך היא אותיות כְּאִלֵּם, בדיוק כפי שהיה גם הגולם מפראג, ה'תקדים' של סיפורי העם היהודיים לבינה המלאכותית), בעוד דווקא המְהלכים הארציים מסוגלים להפיק מפיהם צלילים ושירים חדשים – "שירו לה' שיר חדש".]

מי הזיז את הבינה שלי?

כעת, מה לגבי המילה הראשונה, "בינה"? מילה זו מרכזית ביותר בעולמה של פנימיות התורה, בהיותה אחת מעשר הספירות הקבליות, ובפרט אחת מהשלישייה העליונה שלה, חכמה, בינה ודעת (ראשי תיבות חב"ד, ומכאן שמה של חסידות חב"ד).

מה עניינה של ספירת הבינה ביחס לשתי הספירות האחרות, החכמה שלפניה והדעת שאחריה? בספרי הקבלה והחסידות מובא ההסבר הבא לשלוש הספירות:

• החכמה היא כמו ה'אבא' של המחשבה, המספק 'זרע' או 'גרעין' רעיוני הנשתל בנו ברגעים קצרצרים אך עוצמתיים של הברקה או השראה, ובו אנו נוגעים במהות הכללית של הרעיון.
• הבינה היא כמו ה'אמא' של המחשבה, שבמעין 'הריון' מחשבתי ממושך מפתחת ומשכללת את הרעיון הגרעיני – מבחינה בין דבר לדבר, מבינה דבר מתוך דבר, מתבוננת במשמעות הדברים ומסדרת אותם במבנים.
• לבסוף, הדעת היא החיבור בין החכמה והבינה, האבא והאמא (כמו "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ"), והיא גם ה'ילד' שנולד מהם – התובנה המעשית היורדת מהשכל אל הלב (בסוד "וּבְדַעַת חֲדָרִים [=חדרי הלב] יִמָּלְאוּ", משלי כד, ד).

הבחירה במילה "בינה" לבינה מלאכותית מדויקת. מבין השלושה, המלאכות שהבינה המלאכותית עושה קשורות כולן בבינה: היא מריצה אלגוריתמים ה'מבינים'-מסיקים דבר מתוך דבר; היא סוקרת שלל נתונים ומבחינה בין דבר לדבר (למשל בין עצם קרוב לרחוק ובין דברים תדירים לנדירים); והיא מומחית בזיהוי מבנים ותבניות מבעד לרעש לבן של עומס נתונים, כמו גם ביצירת תבניות חדשות על בסיסן.

בכל התחומים האלו, נראה שהבינה המלאכותית הולכת להמשיך את הקו ההתפתחותי המוכר לנו, בו מכשירים שונים לוקחים מאתנו מטלות שהיינו רגילים לבצע במשך מאות שנים או יותר. כפי שמחשבון הכיס שחרר אותנו מהנטל של חישוב פעולות במספרים גבוהים בראש או על דף, כפי שהטלפון הנייד פטר אותנו מהצורך לזכור המון מספרי טלפון בעל פה, וכפי שאפליקציית Waze שחררה אותנו מהצורך לדעת לנווט, יתכן מאד שתוכנות הבינה המלאכותית יקחו מאתנו מטלות נוספות הדורשות זמן רב – כמו איור, עיצוב, ניסוח והנפשה. במקום שנכתוב או נצייר בעצמנו, נגיד לבינה המלאכותית מה אנו רוצים והיא תעשה זאת טוב יותר ומהר יותר מאיתנו.

ברגע הראשון זה עשוי להיראות מבהיל או עצוב. אני בטוח שכך אנשים גם הגיבו, וכמה מגיבים עדיין, למחשבון הכיס, ספר הטלפונים הדיגיטלי ושבב ה-GPS. אך בסופו של דבר מעטים מתגעגעים לפעולות שהם לקחו מאתנו, ועבור בני הדור הצעיר השימוש בהם הוא כבר סיפורי סבתא. אני למשל מאד נהניתי לתכנן את מסלול הנסיעה עם מפה, אך נהנה הרבה יותר לשמוע שיעורים וספרי אודיו תוך שהפלאפון מנווט עבורי (ומחכה בכיליון עיניים למכונית האוטונומית בה אוכל גם לקרוא ולכתוב…).

אבל הנקודה העיקרית אינה מה הבינה המלאכותית תעשה אלא מה שהיא לא תעשה. במונחי שלוש הספירות שמנינו, ישנם עדיין שלושה דברים שלבינה המלאכותית בהגדרה אין: אין לה חכמה, אין לה דעת ואין לה את האיכות הפנימית והמהותית ביותר של הבינה, התבוננות. בשלושת התחומים האלו, הבינה המלאכותית היא בעצם הזמנה עבורנו להיות יותר חכמים, יותר בעלי דעת, וגם יותר נבונים במובן העמוק של המילה. ואסביר:

להיות יותר חכמים פירושו להיות מחוברים לחכמה א־לוהית – למקור השראה הנעלה מהשכל שלנו, ושבזכות התמסרותנו והתבטלותנו אליו אנו יכולים לזכות להפריה רוחנית. לבינה המלאכותית אין חכמה כזו, ולכן אנחנו צריכים להיות החכמה שלה, מקור ההשראה שלה. הבינה המלאכותית כותבת ומציירת טוב מאתנו, אך זה רק מחדד כמה אנחנו צריכים להיות יותר ברורים ברצון שלנו – מה אנחנו רוצים שהיא תכתוב ותצייר? אלו ערכים אנו רוצים לקדם באמצעותה? באלו מין תכנים אנו רוצים שהיא תמלא את העולם?

מה לגבי הדעת? הדעת עניינה החיבור האנושי לגוף, לרגש ולחיים. הדעת היא מקור האכפתיות והבעירה הפנימית למשהו, ההרגשה שהוא נוגע לנו באופן קיומי וממשי. כל זה אין לבינה המלאכותית, ולא אמור להיות לה. הדברים האלו תלויים בנו, בהחלטה לאן ננתב את כל פלאי הטכנולוגיה הזו. לשם כך עלינו להיות מחוברים בצורה חזקה לגוף וללב שלנו. הבינה המלאכותית היא בעצם הזדמנות עבורנו לשוב אל מה שהופך אותנו לאנושיים – היותנו יצורים מבשר ודם, עם תוחלת חיים מוגבלת ודחף פנימי לעשות משהו משמעותי עם הזמן שיש לנו.  

לבסוף, הבינה המלאכותית מדגישה את הצורך בבינה לא מלאכותית – בהתבוננות פנימית, 'האזנה' לפנימיות הנושאים שאנו חושבים עליהם, זיהוי הנקודה הרוחנית שלהם ויצירת קישורי עומק בין נושאים שונים. המחשב, בהיותו נטול חשק, רצון, פחד או שמחה אינו מסוגל לדברים אלו (ולכן כשמתבוננים באופן הנ"ל בתוצריו מרגישים שעם כל הברק החיצוני הם נטולי לב ונשמה). ככל שהבינה המלאכותית תתפתח כך יתחדדו ההבדלים בין אנשים שרק מעתיקים ומשכפלים עבודות של אחרים (ושבעצם פועלים בעצמם כמין 'רובוטים' של בינה מלאכותית…) לבין מי שצולל למעמקים בהתבוננות אמיתית, וממילא גם דולה משם פנינים יקרות ונדירות.  

בתחילת חומש דברים מסופר שמשה רבנו חיפש אנשים "חכמים, נבונים וידועים", אך מיד לאחר מכן מסופר שהוא מצא רק אנשים "חכמים וידועים" – לא היו באותו דור אנשים נבונים. נראה שאנו מתקרבים לעידן דומה, בה הבינה המלאכותית תירש עוד ועוד את הבינה שלנו, ונהפוך לטפשים גדולים. אך עדיין תהיה לנו הזדמנות להיות חכמים, וידועים (כלומר בעלי דעת). תתבוננו בזה…

לעילוי נשמת הילי בת רפאל

---

[*] ראו ספרו של מנחם אלכסנברג, אמנות דיאלוגית בעולם דיגיטלי (ראובן מס תשס"ח), בו הוא המתאר כיצד הדמיון בין הביטויים התגלה לו באמצע תפילת השבת (!) וסיפק את ההשראה ליצירת אמנות שיצר (עמ' 33-34).