תגית: דתיים ולא-דתיים

הפעם הבלוג "הרהורי תשובה" שמח לארח את חברי הטוב, הסופר עודד מזרחי. הוא כתב סיפור קצר, מר-חמוץ-מתוק-מקסים, על יום העצמאות, שאני מאד אוהב אותו ומזדהה אתו. הסיפור התפרסם במקור בכתב העת של בעלי התשובה "אדרבה", ויש לי כעת העונג לפרסמו מחדש כאן. תהנו!

ביום ששי לפני שבועיים, כמדי בוקר, ירד המטפל הנפאלי ראג'ו לחדר שבנינו עבור אבי בקומת הכניסה, ומצא אותו במיטתו ללא רוח חיים. לאחר יותר משבע

באיחור אופנתי (גדול מאד; נותר לי רק לקוות שככל שיותר מאוחר יותר אופנתי…) אני רוצה להתייחס לנושא שהבעיר כאן את התקשורת לפני מספר שבועות, ושמדורות

אני כל-כך שקוע במטלות החיים והעבודה, שלצערי אין לי זמן לעדכן את הבלוג. מצד שני, לתת לחודש שלם לעבור בלי אף פוסט זה איסור חמור

הפרק השלישי בסיפור התשובה שלי. לפרק א | לפרק ב פרק ג לבד בקומה העליונה בחופש הגדול שבין כתה א' ל-ב' עזבנו את הדירה הקטנה

דברים מעניינים קורים אחרי שפותחים בלוג. לפני מספר שבועות התנהל במסגרת בלוג זה דיון ממושך ביני לבין תומר פרסיקו (בעל הבלוג לולאת האל העוסק בחקר

ביום ראשון השבוע (כ"ח אדר ב, 3.4) הייתי בין עשרים המשתתפים במפגש סגור עם הסופר הצרפתי מישל וולבק. מה עשיתי שם, מי זה האיש הזה בכלל, ולמה אני כותב על זה כאן? ובכן, מעשה שהיה כך היה, בשלושה פרקים: עבר, הווה ועתיד.

כשרק הקמתי את הבלוג, הדבר הראשון שכתבתי היה הסבר לשם שבחרתי עבורו, "הרהורי תשובה". אך רק הספקתי לכתוב על צד אחד שלו, המלה 'תשובה'. אבקש כעת להשלים את המלאכה, ולכתוב כמה מלים על המלה השניה בשם הבלוג, או בעצם הראשונה: הרהורים. דרך העיון במלה הזו אני מקוה להעביר משהו לגבי רעיון התשובה בכלל, כפי שאני מבין שיש להבינו.

משהו עצוב קרה למושג "תשובה" בדרך לתרבות הישראלית. הוא הפך להיות מושג של דוסים. "לעשות תשובה" הוא היום ביטוי שכמעט רק דתיים משתמשים בו, ואם