זכור ושמור: תרשים בהשראת דאגלס הופשטטר

בספר המעניין גדל, אשר, באך שתורגם לאחרונה לעברית, יש כל מיני תרשימים מעוררי מחשבה שעשה המחבר, דאגלס הופשטטר. אחד מהם בא להמחיש את היחס בין הוליזם לרדוקציוניזם, וזאת על-ידי כתיבת המלה הוליזם בגדול, באופן המורכב מהופעות רבות של המלה רדוקציוניזם בקטן (למעשה זה היה מורכב יותר, אך כאן אני מפשט לצורך הענין). הרעיון הוא כמובן, שמי שמפרק הכל לגורמים רואה רק את המלה "רדוקציוניזם", ואילו מי שמסתכל על המכלול רואה את המלה "הוליזם".

בהשראת תרשים זה הכנתי תרשים הממחיש את מהות השבת בעיני:

רדוקציוניסט, ובכלל המסתכל על השבת מבחוץ, יראה כאן רק את המלה לא (ל"ט פעמים, ודוק), אך הוליסט, ומי שחווה את השבת מבפנים, יראה שהן יוצרות כן! אחד גדול.

וכמובן ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים": הראיה השלמה תעבור לסירוגין מראית הפרטים לראית הכלל, ותראה שמדובר בשני צדדיה של אמת אחת. כל זה בסוד דברי חז"ל על שתי גרסאותיו של דיבר השבת מעשרת הדיברות ("זכור את יום השבת לקדשו", בספר שמות, ו"שמור את יום השבת לקדשו", בספר דברים):

זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע (ראש השנה כז, א).

הפה והאוזן אינם יכולים, אך כנראה שהעין יכולה להתקרב לכך בתרשים כגון זה (מלות ה"לא" הקטנות הן בבחינת ה"שמור", ההימנעות ממלאכות השבת, וה"כן" הגדולה היא בבחינת הזכור, זכירת מהות השבת).

רעיון נוסף מצטרף לכאן. במספר מקומות ממשיל ספר הזוהר את השבת לעין: צורת ה-ש הבנויה משלושה קוים המתאחדים לאחד מסמלת את שלושת הצבעים שבעין, ובכלל קרני אור וצבע הנפגשים בעין; וה-בת היא הבת-עין, האישון אל תוכו מתכנסים כל הצבעים (נקודת האַיִן שבתוך העַיִן, כביכול). אחד הרעיונות הגלומים בדימוי זה הוא שהשבת היא כמו העין המאפשרת לנו "לחזות בנעם ה'"; וכמו שבעין הגשמית צמצום האישון מאפשר לו לסבול יותר אור, כך הצמצומים הרבים העושים את השבת – ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם האסורים בשבת – הם המאפשרים לקבל את אורה ולחזות בו. והנה, כאשר מסתכלים בתרשים שלפנינו בעין פקוחה לרווחה רואים הרבה "לא", אך כאשר מצמצמים-ממצמצים את העפעפיים – כפי שעושים כאשר נושאים את המבט למרחקים – נעלמים הלאוים ומופיעה ה"כן".

שבת שלום!

4 comments

  1. רעיון מקסים, והסבר נפלא, למה שאנו בעצם קוראים 'אחדות בתוך ריבוי'. הדבר ניכר גם בלשון הקודש בה אותן אותיות ישמשו לעיתים לתאור מושגים לכאורה סותרים, אבל שהינם בעצם שני צדדים של אותו מטבע. כגון: 'צרה, צהר'; 'ענג, נגע'; 'מסך, מסכת', 'בקר, רקב'; 'כלות, גאולה'; 'דלות, דליה'; 'רע, רוע', ועוד דוגמאות רבות. ביצירתי אני מתעסקת הרבה בנושאים אלו, של לשון הקודש, ודוגמא אחת תוכל להתרשם כאן:
    http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1387926

    יום טוב.

    אהבתי

  2. לקח נהדר. מעניין שבין המצוות לראייה קשר חזק כ"כ – על הלוחות שנאמר "מזה ומזה הם כתובים", מבאר אחד הפרשנים שהיו יכולים בנ"י לשמוע "לו תרצח" במקום "לא", ולכן הוצרכה ראייה בנוסף לשמיעה בבחינת "רואים את הקולות". שמיעה אנחנו מקבלים מילה אחר מילה, אבל ראיה אנו רואים את כל התמונה בבת אחד, מה שנותן פרסטקטיבה שונה, ואף נכונה יותר – של מה בעצם מסתתר מאחורה, היטבת לאייר זאת 🙂

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s