קטגוריה: תורה ותרבות

או: על כוחו של דימוי והיחס הנכון בין שכל לרגש תארו לעצמכם שאתם עוברים חוויה מטלטלת המשנה את חייכם. כעת תארו לעצמכם ששנים מאוחר יותר

שני האסונות שהתרחשו לאחרונה בנפאל, ושגבו את חייהם של ששה מטיילים ישראלים, הציפו חזרה לתודעת רבים את סוגיית הטיילנים היוצאים בהמוניהם למסעות ארוכים והרפתקניים ברחבי

האמירה כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם נשענת על קוד מוסרי לפיו הנעלה מכל הוא לדאוג לרחוק ולשונה. אך הן המוסר היהודי והן השכל הישר מלמדים שהמוסר המתוקן דואג דוקא קודם כל לקרוב.

בכ"ו שבט תשע"ד (27.1.14) התקיים בתל אביב יום עיון של ביה"ס לתורת הנפש בו אני מלמד, בנושא "אמונה ובחירה", ואני העברתי הרצאה בשם מה מסתתר בתוך

להלן נסיון לכתוב משהו בחרוזים. אבי ז"ל (עוד לא התרגלתי לשתי האותיות העצובות האלו שהתייצבו ליד שמו כמצבה) היה משורר ופזמונאי, והיה וירטואוז של כתיבת טורים במשקל ובחריזה. לי אין שום יומרה לכתוב בסגנון הזה, בטח לא ברמה שלו, אך כשלעתים רחוקות מאד באות אלי מחשבות המבקשות להכתב בצורת שיר, אני משתדל לחלוק להן כבוד כמיטב יכולתי.

חלום נעוריי היה להיות יוצר קומיקס, ולעשות ספרי קומיקס למבוגרים. שני שותפים קרובים לחלום זה היו האחים התאומים תומר ואסף חנוכה, בני שכבתי בביה"ס התיכון תלמה ילין. ברבות השנים אני הלכתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה, ואחר כך גיליתי את היהדות, ואגב כך החלפתי את הקומיקס בכתיבת מאמרים והוראת חסידות; הם לעומת זאת המשיכו בדבקות בדרכם ונהיו שניהם מאיירים וקומיקסאים המצליחים מאד בשוק הבינלאומי. כעת עשה אחד מהם, אסף, עמוד קומיקס שמאד נגע בי, והחלטתי לכתוב את המחשבות שהוא עורר בי.