מחבר ניר מנוסי

לפי המדרש אדם וחוה נבראו דבוקים בגבם, וצריכים להסתובב ולהפגש פנים בפנים. כיצד עושים זאת במערכות היחסים שלנו? מאמר ראשון בסדרה

במדינות בהן האיסלם הפונדמנטליסטי מרים את ראשו אנו עדים לקריסת הטוטליות של הקונספציה הפוסט-קולוניאלית. מסתבר שבמקרים מסוימים אין ברירה אלא לשלוט על עם אחר, לפחות עד שמעמידים אותו על רגליו.

לקראת ועדות החקירה הבינלאומיות המתרגשות אלינו, על כולנו לעשות סדר בראש: חיי חיילינו קודמים לחיי אזרחי האויב, צבא מוסרי דואג קודם כל לאזרחיו, ופשע המלחמה העיקרי הוא אי-שמירה על בטחוננו שלנו. טיפול שורש במוסר המלחמה שלנו.

שני מאמרים קצרים שלי בנושא בית המקדש, שרצתה ההשגחה והתפרסמו באותו יום.

אוזננו כבר התערלה למשמע המלה הלועזית המהדהדת מזה מספר שנים בכלי התקשורת, והפכה שם נרדף לשחיתות בצמרות ההון והשלטון. אך העובדה האירונית המרה היא שפרשת "הולילנד" נקראת על שם "ארץ הקודש" שלנו עצמה, לא פחות.

כל שנה בתקופה הזו, באמצע הספירה ובין צפירה לצפירה, הוא מגיח והופך לאי גדול ושחור בלב חיינו: סלע המחלוקת הגדול ביותר שלנו, הציונות.

ספטמבר 1995. אני בן 21 וקצת, שיער של אחרי צבא גולש על אוזניי, ואת פני מעטרות משקפי קרן שחורות שקניתי שבוע קודם לכן בתל-אביב ושנראו לי מתאימות לסטודנט לאמנות לונדוני. גבי למזרח ואנוכי בלב מערב, בדרך ללמוד איור בבית ספר לאמנות במרכז לונדון.

בכ"ו שבט תשע"ד (27.1.14) התקיים בתל אביב יום עיון של ביה"ס לתורת הנפש בו אני מלמד, בנושא "אמונה ובחירה", ואני העברתי הרצאה בשם מה מסתתר בתוך