המאבק הנצחי בין החמץ והמצה מתחולל בתוכנו: החמץ הוא האני הנפוח והמצה היא הפיכת האני לאַיִן. אבל בעומק הסיפור של פסח אינו של ביטול האני, אלא של הוצאתו לחירות של אני פנימי וגבוה יותר…
הבלוג של ניר מנוסי
המאבק הנצחי בין החמץ והמצה מתחולל בתוכנו: החמץ הוא האני הנפוח והמצה היא הפיכת האני לאַיִן. אבל בעומק הסיפור של פסח אינו של ביטול האני, אלא של הוצאתו לחירות של אני פנימי וגבוה יותר…
לכל אדם יש משפחה של נשמות אליה הוא קשור במיוחד, שבט רוחני אליו הוא משתייך. מימושנו העצמי כרוך בהתחברות לשבט שלנו ולברכה שהוא קיבל.
האם נועדנו להיות קטנים או גדולים? השאלה אינה כה פשוטה, ובצורות שונות היא עומדת בלב המבוכה של האדם המאמין המודרני לגבי מקומו האישי בתוכנית הגדולה של הבריאה.
בתקופה האחרונה יצא לאור ספר חדש של ד"ר ברוך כהנא בשם "אורות האדם והנפש" (ראובן מס תשפ"א), העוסק במשנתו הפסיכולוגית של הרב קוק. כהנא הוא
אנו מתהלכים על פני האדמה, נותנים בה אמון מלא שתספוג את כובד משקלנו. ואכן, כל צעד מצעדינו מאשר את יציבותה. החיים שפויים, יציבים, מאוזנים. אך
הפרח הוא הנפש של הטבע. כשלבסוף בוקע הפרח מתוך הקרח הרי זוהי תחיית המתים: נשמת הטבע שהיתה גנוזה מתגלה פתאום.
היהדות נוטה להמנע מהתעסקות בגווני הרוע ולהתמקד בטוב. אך אחד מהיפוכיו של פורים הוא נתינת מקום לרוע והתעניינות בפניו השונים. סקירה של שלושה פירושים למהותו של עמלק בנפש מובילה למחשבות אודות עבר, הווה ועתיד החסידות.
לפני מספר שבועות הזדמן לי להעביר הרצאה לקבוצה של מורים לאמנות בבתי ספר תיכון, חציים דתיים וחציים חילונים. הנושא שהוזמן להרצאה היה "אמת ושקר", ואני
עדכון: ביום שני הקרוב, כ"ה סיון (27.6) יתקיים יום פתוח להיכרות עם ביה"ס לתורת הנפש. היום הפתוח יתקיים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, בית מאירסדורף, בין