הרהורי תשובה

פרופ' יורם יובל, מנכדי ישעיהו ליבוביץ', ניהל שיחה עם סיון רהב מאיר על תהליך החזרה בתשובה במסגרת תוכניתו "שיחת נפש". השיחה נותנת הצצה קטנה לעולמם

עדכון: ביום שני הקרוב, כ"ה סיון (27.6) יתקיים יום פתוח להיכרות עם ביה"ס לתורת הנפש. היום הפתוח יתקיים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, בית מאירסדורף, בין

בקונפליקט התורה והמדע אחת השאלות שעולה ראשונה היא נושא גיל היקום. למרבה הצער, לעתים קרובות היא גם השאלה האחרונה, כי הדיון כולו מתפוצץ סביב נושא זה במפץ גדול עוד לפני שהוא מתחיל. ננסה להתמודד עם סוגיה זו באמצעות מודל ארבעת העולמות שפגשנו בפרק הקודם בסדרה זו.

אינני חושב שמישהו יכול להתווכח שאחד הנושאים הבוערים ביותר היום הוא האמונה היהודית בהיות עם ישראל "עם סגולה", העם הנבחר. אנשים רבים היו אולי רוצים שנושא זה יעלם מעל שולחן האקטואליה ויקבר בספרי ההיסטוריה, אך הוא ממאן לעשות זאת, ואדרבה, ככל שחולף הזמן מתברר שהוא סלע המחלוקת הגדול ביותר המפריד בקרבנו בין מחנות הקודש והחול (בלי להכנס כרגע לשלל גווני הבינים הקיימים ביניהם). אכן, זהו סלע כה רחב וגבוה וכבד ואטום, שאנשי שני הצדדים בקושי מסוגלים לזהות זה את זה בעטיו, קל וחומר להזדהות זה עם זה.

מדי שנה, אנו מסבים לשולחן הסדר עם ארבעה בנים: "אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". רביעיה זו בהחלט עשירה ומגוונת, אבל גם מול הרשימה הרב-גונית ביותר יש תמיד לשאול: אלו גוונים עדיין לא כלולים בה? אלו בנים (ובנות) אינם נכללים ברביעיית הבנים המפורסמת? עם כל גיוונם, ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה בסופו של דבר לוקחים כולם חלק בליל הסדר, גם אם בדרכים עקיפות כמו עימות (הרשע) או של התעלמות (שאינו יודע לשאול); אבל מה עם אלו שכלל לא נמצאים בסדר, או שאינם מחוברים לחג? עלינו לצאת למסע חיפוש אחר בנים אבודים אלו ולפנות להם מקום של כבוד סביב שולחן הסדר.

ביום ראשון השבוע (כ"ח אדר ב, 3.4) הייתי בין עשרים המשתתפים במפגש סגור עם הסופר הצרפתי מישל וולבק. מה עשיתי שם, מי זה האיש הזה בכלל, ולמה אני כותב על זה כאן? ובכן, מעשה שהיה כך היה, בשלושה פרקים: עבר, הווה ועתיד.

פורים נגמר, אז זה בדיוק הזמן להעלות פוסט-פורימי (חה, חה). אולי זה צריך להיות כלל – מעלים פוסט על נושא מסוים רק לאחר שהוא כבר

הערה בשולי המאמר שפורסם בפוסט הקודם: בפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", נסובים שלושת הפעלים על אותו מושא – בראתיו, יצרתיו, עשיתיו.

כאשר אנו ניגשים ליישומו של חזון איחוד התורה והמדע, אנו במהרה מבינים שאנו זקוקים למִמְשק על מנת לעשותו. התורה והמדע משולים למים העליונים והתחתונים של מעשה בראשית, שהיו מחוברים ביום הראשון של הבריאה אך ביום השני הופרדו. הדימוי לממשק המחבר את השמים והארץ הוא איפוא הרקיע, בו השמים והארץ משיקים זה לזה. הרקיע אמנם שימש להפריד בין המים העליונים והתחתונים, אך הוא גם זה שבכחו לחברם מחדש.