הבלוג של ניר מנוסי
לפני יותר מ-50 שנה השתתפה אמי, צילה מנוסי, בתחרות בינלאומית מטעם יד ושם לעיצוב כרזה ליום השואה, וזכתה במקום הראשון (היא עלתה אפילו על מורה
פרק רביעי בסיפור מסע התשובה שלי. על זכרונות וחוויות מגיל התיכון בביה"ס לאמנויות ע"ש תלמה ילין.
הגברים היהודים ממעטים להקדיש לכך מחשבה, אך כל אחד מאיתנו נושא על גופו, בסתר, את אותו סימן שנקבע בנו בחשכת הינקות. כמה מלים נאמרו עליו,
לרגל צאת הספר "עולמות", ולכבוד עשרת ימי תשובה שהסתיימו היום, הזדמן לי להתראיין לאחרונה לעתון ולטלויזיה. בעתון הדתי "בשבע" עשו עלי כתבה גדולה ובה סיפור
נעלמתי קצת. מיד אחרי שיצא הספר עולמות (שעל צאתו הכריז הפוסט הקודם) נכנסתי לקיץ מסוחרר במיוחד, ופשוט לא היה לי אי של ישוב הדעת לשבת
מזל טוב, מזל טוב! ספר חדש בא לעולם, ויקרא שמו בישראל עולמות. בחסדי שמים זכיתי לשאת אותו בקרבי וללדת אותו, אבל אני לא האמא הביולוגית,
בספר המעניין גדל, אשר, באך שתורגם לאחרונה לעברית, יש כל מיני תרשימים מעוררי מחשבה שעשה המחבר, דאגלס הופשטטר. אחד מהם בא להמחיש את היחס בין
יהודי צריך להסכים להיות האשה של הקדוש-ברוך-הוא והבעל של השכינה. עליו לתת לקב"ה לקדש אותו, לשאת אותו, להוביל אותו. עליו להתמסר אליו בכל מאודו ולמלא
אני מקווה שאוכל לגלות לך את כל מה שלא יכולתי לגלות עד עכשיו לאף אחד, ואני מקווה שאמצא בך ידיד נאמן ותומך. במלים אלו נפתח
לפני כשלוש שנים הזדמן לי לצפות בקטע מראיון טלויזיוני עם ד"ר צעיר למחשבת ישראל, שדיבר על הרמב"ם. לפי הרמב"ם, הסביר הד"ר בהתרגשות אמיתית, צלם האלוקים שלנו
השבוע התחדש לי חידוש תורה לגבי עמלק. לא שמתי לב באותו רגע, אך זה קרה בדיוק בשבוע של "שבת זכור", היא השבת שלפני פורים. הריהו
באיחור אופנתי (גדול מאד; נותר לי רק לקוות שככל שיותר מאוחר יותר אופנתי…) אני רוצה להתייחס לנושא שהבעיר כאן את התקשורת לפני מספר שבועות, ושמדורות
