״אל תרבה שיחה עם האשה״, כך כתוב בפרקי אבות. אך האם באמת ניתן להעלות על הדעת כי הדיבור בין בני הזוג אינו רצוי? קריאה חסידית במשנה המפורסמת שנראית לרבים היום בעייתית
לצאת מהרחם אל המחר (נקודה למחשבה #13: שמות)
ארץ מצרים הייתה הרחם שלנו: נכנסנו אליה משפחה קטנה ויצאנו עם גדול. אך לפעמים הריונות מסתבכים, ו"האם הגדולה" הופכת ל"אם טורפת". מהו סוד האימהוּת המתוקנת שנשות הפרשה מלמדות אותנו?