הרהורי תשובה

"המלך מת, יחי המלך!" קריאה זו נשמעת במדינות המונרכיות בכל אימת שמתחלף השלטון. סיסמה זו אינה רק קוריוז: היא משקפת דינמיקה של מחיקת העבר המוטבעת עמוק בתרבות המערבית, ומהווה את אחד ההבדלים היסודיים ביותר בינה לבין היהדות.

יעקב הוא כל אחד מאתנו, ורחל ולאה הן הפנים הגלויות והנסתרות של בן זוגנו. סיפורם הוא הסיפור הזוגי של כולנו. כולנו מתחתנים עם רחל וקמים בבוקר עם לאה.

מה אתם מעדיפים להיות – נר עדין ושברירי שהרוח מכבה בקלות, או מדורה גדולה שהרוח רק מחזקת ומעצימה אותה? אם תשאלו את רבקה, היא תסביר לכם שזה לא סותר.

האם חייבים קודם להתאהב ואז להתחתן, או שמא אפשר גם להפך – להתחתן ורק אז להתאהב? על גישה מהפכנית לרעיון האותנטיות שהתגלתה במקום לא צפוי…

אברהם אבינו "ניצח את המערכת": הוא הוכיח שאפשר להיות אדם גדול-נפש, כמו גיבורי הטרגדיות הקלאסיות, אך בניגוד להן לזכות לסוף טוב כמו של הקומדיות השמחות ביותר.

הדת היהודית אינה נבדלת מהלאום היהודי, והתורה מתמקדת באופן כמעט בלעדי בסיפורו של עם ישראל. אך כל הפרטיקולריוּת הזו אינה נקודת המוצא של התורה…

מדרש חז"ל על בוני מגדל בבל ממחיש לנו נטייה אנושית מרתקת: הנטייה להתכחש בתוקף לתופעות או אירועים על-טבעיים, ולהתעקש שהם חלק מהסדר הטבעי של הדברים. הנטייה הזו מתגלה בדורנו ברעיון המולטי-יקום, שבעצם נועד לברוח מהרעיון שהעולם תוכנן…

בשעה טובה, מדור חדש עולה לאויר: נקודה למחשבה – התבוננות ברעיון מרכזי בפרשת השבוע. היכנסו וקראו את הטור הפתיחה לפרשת בראשית, או האזינו לגרסת האודיו שלו

מהי תשובה? מה זה אומר לחזור בתשובה? פוסט מתעדכן המביא מדי יום נקודת מבט על המושג היסודי ביותר, אבל גם החמקמק ביותר, של עולם הנשמה היהודי.

הדימויים הם דם הנפש, אך דמנו נעכר על ידי דימוייו החיצוניים והמבולבלים של עידן המסך. כדי לשקם את הכוח המדמה שלנו עלינו לשוב אל מסורת האגדה של ספרינו הקדושים. לכשיבורר דמיוננו, ינבעו מאיתנו מחדש הדימויים כנבואה.